ברזל: למה כדאי להיזהר ממנו ומתי לצרוך אותו

מאת ד"ר רוברט ס. אטקינס (M.D)
ברזל הוא אחד התוספים הנפוצים ביותר, אלא שרבים אינם מודעים לסכנות הכרוכות בצריכה מיותרת של המינרל, שהגוף אינו יודע להיפטר ממנו. ומתי, בכל זאת, הוא נחוץ?
 
 
כפי שכולנו יודעים, כאשר מגזימים במשהו טוב – התוצאות עלולות להיות הרות אסון. קיימות כמה סיבות לכך. ראשית, עובדה היא שכאשר הברזל נכנס לגוף, אין לו דרך לצאת משם. רובו ממוחזר ולא מופרש או מתעכל באופן אחר. למעט בתקופות של גדילה, היריון, דימום הווסת או איבוד דם בדרך אחרת, רק כמות מזערית של ברזל מסולקת מגופנו באופן רגיל באמצעות השתן, הזיעה, מחלות שונות ובתחלופה של תאי העור.
 
תאי דם אדומים (sxc)
 
ברזל עודף - מקדם חמצון
 
קיימת בעיה נוספת. כפי שזכור לכם אולי משעורי הכימיה בתיכון, הברזל (כמו הנחושת) הופך בקלות ממולקולה בעלת שני אלקטרונים (ferrous) למולקולה בעלת שלושה אלקטרונים (ferric) ולהפך. תכונה זו הופכת אותו לבעל תפקיד בתגובות החמצון-חיזור שמסייעות בהעברת חמצן דרך תאי הדם האדומים. אולם הברזל יכול גם לפעול כרדיקל חופשי ולגרום נזק לרקמות על ידי חמצונן.
 
פירוש הדבר הוא, שכל מולקולות הברזל שאינן קשורות להמוגלובין בגופנו או לחלבונים אחרים לשם שימוש, מסתובבות בגופנו כ"ברזל חופשי" החשוף לתהליך החמצון דמוי ההחלדה. כאשר הופך הברזל לרדיקל חופשי בעצמו, ממשיכות מולקולות הברזל המחומצנות לגרום נזק דומה בתאי רקמה אחרים שבהם הן נתקלות. חוקר הלב הפיני ד"ר ג'וקה סלונן פתח צוהר בפני הרופאים להבנת הקרדיולוגיה. הוא גילה את ההשפעה האמיתית של הכולסטרול והברזל על התקשות העורקים. במחקרו הוכח כי הכולסטרול "הרע" (LDL) מהווה סכנה לחסימת עורקים רק כאשר הוא מחומצן, וכי גברים שבגופם ריכוז גבוה של ברזל (או נחושת) נמצאים בסיכון גבוה הרבה יותר ללקות בהפרעה זו.
 
עליית הסיכון למחלת לב כלילית אצל נשים
 
מסתבר אם כן ששיעור הברזל, ולא האסטרוגן, מסביר את הסיכון הנמוך של נשים בגיל הפוריות ללקות במחלת לב כלילית, ומדוע הסיכון גדל מאוד לאחר גיל המעבר או לאחר כריתת רחם. ההוכחות החותכות נובעות מהעובדה שגם אם לא מסירים את השחלות בעת ניתוח להוצאת רחם והן ממשיכות לייצר אסטרוגן, הסיכון של האישה ללקות במחלת לב מתחיל לעלות, בדומה לנשים ששחלותיהן הוצאו.
 
המחזור החודשי מבטיח שעודפי הברזל יופרשו ולא יהפכו להיות סיכון חמצוני. אובדן הדם הקבוע שומר על רמה נמוכה של ברזל אצל הנשים ולעיתים אף גורם לחסר בברזל. אסטרוגן תורם להגנה על מערכת הלב וכלי הדם כל עוד הוא מאפשר לביוץ ולמחזור החודשי להתקיים. עובדה זו כשלעצמה מערערת את אחד הטיעונים המקובלים התומכים בטיפול בתחליפי הורמונים.
 
עליית הסיכון לסרטן
 
עודף ברזל גורם לסיבוכים גם במחלות אחרות. הוא עלול להצטבר לכמות רעילה באיברים וברקמות שלנו, ביניהם המפרקים, הכבד, בלוטות המין (אשכים ושחלות) והלב. הוא יכול להזין ולעודד צמיחה של חיידקים מזיקים ותאים של גידולים ממאירים וכן לגרום לפעילות רבה יותר של הרדיקלים החופשיים, מצב שמעלה את הסיכון ללקות בסרטן. ייתכן שאחת הסיבות לכך, שסיבים מגנים עלינו מפני סרטן המעי הגס, נובעת מכך שהם נקשרים לברזל ומונעים ממנו לגרום לנזק חמצוני. גם פעילות גופנית יכולה לעשות פעולה דומה באמצעות ניצול של ברזל עודף. עליכם לזכור, עם זאת, שגם חסר במינרל עלול להוביל למחלת הסרטן. כפי שציינתי, לא פשוט לשמור על איזון מיטבי.
 
רמה גבוהה של ברזל נמצאה במוחם של חולי פרקינסון. עודף זה עלול לשבש את פעילות מערכת העצבים עד כדי כך שהוא מחריף או יוצר הפרעות תפקודיות. במחקר מצומצם שבו טיפלו בבעיית עודף ברזל של 7 חולי נפש, הסתבר שדפוס ההתנהגות הבעייתי השתפר בצורה משמעותית, וגם בחודשים שלאחר הטיפול המטופלים לא שבו להפגין את התסמינים הללו.
 
הסכנות הטמונות בחסר ברזל
 
אנמיה היא ככל הנראה התוצאה המוכרת ביותר של חסר בברזל, אולם היא איננה היחידה. אפילו חסר קל בברזל מוביל לקשיי למידה, עייפות, החלשה של מערכת החיסון, טמפרטורת גוף נמוכה, תפקוד גופני לקוי ותפוקה ירודה של הורמון בלוטת התריס. נמצא גם קשר בין סרטן הקיבה לבין מאגרי ברזל מדולדלים.
 
נשים יכולות לחשוד שהן סובלות מחסר בברזל כאשר הן אינן מסוגלות באופן עקבי להוריד ממשקלן. זוהי תוצאה של תפוקה נמוכה של בלוטת התריס. באחד המחקרים נמצא שאצל נשים שנטלו תוספי ברזל חלה עלייה בתפקוד בלוטת התריס. כמו כן, נערות בגיל ההתבגרות שנטלו תוספים כדי לתקן חסר קל, לא אנמי, שיפרו את יכולת הלמידה שלהן כפי שניתן היה לראות על פי העלייה בציונים במבחני זיכרון ולמידה.
 
הסיכון לחסר בברזל גבוה יותר בקרב ילדים, נשים בגיל הפוריות ואנשים זקנים. הדרישות הגבוהות שמוטלות על גופנו בתקופות ההיריון, הילדות וההתבגרות מגבירות את הצורך של הגוף במינרל, וככל שגילנו עולה, פוחתת יכולתנו לספוג ברזל. בכל צורה של אובדן דם או דימום פנימי טמונה סכנה. לדוגמה, בעת הווסת, אישה יכולה לאבד עד 30 מ"ג ברזל.
 
תפריט שאינו כולל בשר אך עתיר פחמימות או סיבים תורם גם הוא לחסר בברזל. שתייה של תה או קפה בעת הארוחות מפחיתה אף היא את הספיגה, כפי שקורה גם כשאנו אוכלים באותה ארוחה מזונות עשירים בסידן ומזונות עשירים בברזל. נשים סופגות 50%-30% יותר ברזל בארוחה המכילה מעט סידן.
 
לבסוף, נטילת אספירין או תרופה אחרת מקבוצת נוגדי הדלקת הלא סטרואידיים יכולה לעורר או להחריף את איבוד הברזל על ידי כך שהיא גורמת לדימום פנימי שפעמים רבות אינו מתגלה. במחקר נמצא כי ל-52% מהאנשים הסובלים מדלקת מפרקים שיגרונית (הנוהגים ליטול את התרופות הללו) יש מאגרי ברזל מצומצמים. אני מאמין שהטיפול התרופתי אחראי לחסר הזה יותר מאשר דלקת המפרקים עצמה.
 
 
 ספרים נלווים: 
דלג לתוכן מרכזי