תוסף-על: המקרה המוזר של הפיקְנוגֶנול

מאת פרופ' רוג'ר קורדר
למרות הפוטנציאל העצום כתרופה שעשויה לספק מענה לרבות מן המחלות הכרוניות המודרניות, לא נערכו בפיקנוגינול מחקרים רפואיים אמינים שיאשרו את תכונותיו. למה בכל זאת כדאי לצרוך אותו?
מתוך הספר: דיאטת היין
 
 
הפיקנוגֶנול משמש כיום סימן מסחר רשום של "הורפָג-מחקרים" (Horphag Research). הסגולות המיוחסות לו הן כה רבות, עד שהוא מצטייר כמעין 'שיקוי פלאים' מודרני. לשם הבהרה, איני טוען שהיתרונות הנקשרים לפיקנוגֶנול הם מופרכים, אלא שסגולות מרפא אלו לא הוכחו באופן מספק. על בסיס הידע שנצבר עד היום בתחום הפרוציאנידינים, אני סבור שיש לערוך מחקר מקיף נוסף, כדי לבדוק לעומק את התכונות הללו. והרי רשימת התכונות המיטיבות שיש לפיקנוגֶנול, אליבא דה "הורפָג-מחקרים":
 
 
• הורדת לחץ הדם ופעילות אנדותל משופרת בחולים בעלי יתר לחץ דם.
• הפחתת סיכון לתחלואת לב.
• מניעת קרישי דם ופקקת עורקים עמוקה (תסמונת מחלקת תיירים ).
• הגנה מפני מחלות עיניים תלויות גיל ומפני אובדן ראייה.
 
תרופה לאלצהיימר? פיקנוגינול (sxc)
 
הפרעות בזקפה

סגולות מרפא אחרות המיוחסות לפיקנוגֶנול, שבהן אני מאמין פחות (למרות שאיני מוציא מכלל אפשרות כי יש בהן משהו), הן:

• מניעת מחלת אלצהיימר; שיפור זיכרון.
• הפחתת הסיכון לסרטן.
• השפעה נוגדת דלקת.
• הקלה בתסמיני דלקת מפרקים.
• השפעה מיטיבה על אסתמה ועל ברונכיטיס כרוני.
• מניעת עוויתות וסת; הקלת תסמינים במחלת רירית הרחם (Endometriosis).
• שיפור במצב העור; טפול בספחת; מניעת קמטים.
 
מצב רפואי נוסף המושפע מפיקנוגנול שאינו מופיע ברשימה, אך מן הראוי לכלול גם אותו, הוא הפרעות בזִקפה. גורם מרכזי לליקוי זה הוא שיבושים במערכת כלי הדם, ולאור הידוע לנו על פעולת הפרוציאנידינים, לא מן הנמנע שהפרעות זִקפה יגיבו לטיפול בפיקנוגֶנול. ההשמטה מהרשימה מפתיעה, שכן הבטחה לשיפור בתחום רגיש זה, מזניקה בדרך כלל את מכירותיו של מוצר. אולם עדיין יש להמשיך ולחקור כדי לקבוע מהו המינון היומי המדויק של הפיקנוגֶנול, לפני שיוכל לשמש 'ויאגרה טבעית'.
 
היעדר ניסויים קליניים אמינים
 
עד היום נערכו כמה ניסויים קליניים בפיקנוגֶנול, בקנה מידה קטן. רבים מהממצאים היו חיוביים והם עולים בקנה אחד עם מה שידוע לנו מתוך ניסויים קודמים, על פעולת הפרוציאנידינים. מדוע, אם כך, לא הפך הפיקנוגֶנול לדרך טיפול תרופתית פופולארית? כנראה שבשל חוסר הנכונות של "הורפָג-מחקרים" לבחון את החומר במבחן תוצאה, במחקר כפול סמיות (double-blind) בקנה מידה גדול, כדי להוכיח שהפיקנוגֶנול אכן יעיל.
 
מחקרים קליניים אלה מבוצעים דרך שגרה על ידי חברות תרופות; איש מהחולים או הרופאים אינו יודע מי נטל את התרופה הפעילה, ומי את האֵינבו (פלצבו) הנייטראלית. ניסוי כזה מתנהל לאורך תקופה מוגדרת בזמן – כמה חודשים עד כמה שנים, בהתאם לאופי המחלה ולתרופה הנבדקת. בתום הניסוי, החולים שמפגינים הטבה במצב או בתסמינים, נספרים ונבדקים כדי לראות אם חל שיפור משמעותי במצבם, לעומת נבדקי קבוצת הביקורת שנטלה את האינבו הנייטראלי. מחקרים אלה מקיפים לעתים אלפי אנשים, כדי לבחון אם נבדקים נהנים מיתרון משמעותי כתוצאה מהטיפול עצמו או עקב שיפור מקרי, שכן תמיד יש בין הנבדקים כאלה הנהנים מהטבה בתסמינים בזכות הזמן החולף, גם בהיעדר כל טיפול. המחקר אמור לבדוק גם מינונים, כדי לקלוע למינון המיטבי, מבלי לגרום תופעות לוואי.
 
ספקים של תרופות על בסיס צמחי מרפא ומוצרי רפואה משלימה מתנגדים לעתים קרובות להשתתף בניסוי כזה, הן בשל העלות והן בשל הסיכון. עלותם של ניסויים כאלה היא גורם בולם עבור חברות קטנות. ואילו הסיכון הוא, שהטיפול לא יוכח כאפקטיבי במסגרת הניסוי, ואז החברה לא תוכל עוד לפרסם את התרופה שלה כיעילה נגד אותן מחלות שהיא מבטיחה לרפא או למתן. מצד שני, ניסוי כזה אשר מוכתר בהצלחה, מאפשר למוצר להיות תרופת מִרשם, דבר המקפיץ את ערכו בשוק. בהתחשב בכל הראיות ש"הורפג" צברה, תמוה שלא קיבלה החלטה לערוך לפחות ניסוי קליני רב-היקף אחד.
 
מזור לכל מחלה?
 
ההשפעה המיטיבה של הפיקנוגֶנול מיוחסת לפעולה נוגדת החמצון של הפרוציאנידינים. קביעה זו מבוססת על פטנט מספר 4,698,360 של מסקֶליֶה, ומבטיחה פעולה מגינה במחלת אלצהיימר, טרשת עורקים, סרטן ודלקות מכל סוג הקשורות לנזק הנגרם מרדיקלים חופשיים. אם כל ההבטחות הללו היו נכונות, לא הייתה הגזמה בתיאור הפיקנוגֶנול כתרופה 'מרפאת כל' (Panacea בלטינית) המסוגלת להמציא מזור לכל המחלות בנות זמננו.
 
אולם, נראה כי לא נעשתה הערכה רצינית של מסוגלות הפיקנוגֶנול להקל על תסמינים, או הערכה מתאימה של המינון המיטבי הדרוש כדי לטפל בכל אחת מהמחלות השונות. לדעתי, הפוטנציאל המלא של הפיקנוגֶנול לא יבוא לידי ביטוי כל עוד מתעקשים להתייחס אליו כאל נוגד חמצון בעל תכונות-על מעורפלות ובלתי ברורות.
 
בעשר השנים האחרונות, אנו יודעים שיש לפרוציאנידינים תכונות מגינות נוספות שאינן קשורות לפעילות נוגדת חמצן. בנוסף, הוכח שפרוציאנידינים ממקורות שונים מסוגלים ליצור אינטראקציה חיובית עם טסיות הדם (תאי הדם הזעירים, אשר בהופכם דביקים מדי הם יוצרים קרישי דם המובילים לפקקת העורקים); זוהי תכונה מגינה חשובה במקרים של מחלות לב. לאמיתו של דבר, פטנט אמריקני מספר 5,720,956 זכה אפילו בפרס, בשל גילוי ההשפעה הזאת של הפיקנוגֶנול. ייתכן שתכונה זאת תהפוך לאחד השימושים החשובים ביותר בפרוציאנידינים (ללא תלות במקורם), ותהווה תמריץ לעריכת ניסוי בקנה מידה גדול, כדי לעמוד על מלוא יכולתו של הפיקנוגֶנול.
 
 
 ספרים נלווים: 
דלג לתוכן מרכזי