התרמית הגדולה והנזק האפשרי של תעשיית תוספי התזונה

מול השיווק האגרסיבי של תוספי התזונה כרפואה טבעית ויעילה, מתברר שלא זו בלבד שהם אינם טבעיים בעליל, אלא שאין כל עדות מחקרית רצינית ליעילותם – וייתכן אף שהם מזיקים. את המאמר הזה, הכולל הדגמה על אומגה-3 – אחד התוספים הנפוצים ביותר בשימוש, אסור לכם לפספס

מתוך הספר: תזונה הוליסטית

ההנחה הרדוקציוניסטית הכפולה בנוגע לתזונה, שלפיה יש רכיב תזונתי פעיל אחד במזונות בריאים ואנחנו יכולים להוציא אותו מהפרי השלם תוך כדי שמירה על יתרונותיו הבריאותיים – היא שמנחה את תעשיית תוספי התזונה. התעשייה מבוססת על הפנטזיה הטכנולוגית הגורסת שאנחנו יכולים לענות על כל הדרישות התזונתיות של גופנו באמצעות אבקות, כמוסות או קוביות.

לכן, החברות הגדולות מנסות ללא לאות לנתח את המזונות הידועים כבריאים, לבודד את החומרים הפעילים המצויים בהם ולייצר אותם באופן מלאכותי. כבר ראינו כיצד הממסד הרפואי מטפל במחלות בעזרת חומרים כימיים שיוצרו או בודדו מהמקורות הטבעיים שלהם. כפי שאתם בוודאי כבר יודעים כעת, כך נוהגת גם קהיליית "הרפואה הטבעית", ושיטתה אינה יעילה יותר מזו של הרפואה הקונבנציונאלית. מעבר לכך, הן התוספים והן התרופות עלולים לגרום נזק.


צבעוני ומלאכותי (SXC)

אמת קשה לבליעה

ייתכן שקשה לכם "לבלוע" את האמת בדבר חוסר היעילות של התוספים והנזקים שהם עלולים לגרום לנו. יש הטוענים כי תעשיית התוספים יעילה אף יותר מחברות התרופות בשיווק מוצריה. הרי תוספי התזונה הם "טבעיים". הם אותם הרכיבים התזונתיים המצויים במזון. ניתן למצוא מודעות פרסומות לתוספי תזונה בכתבי עת בנושא ספורט ובריאות, בתערוכות בריאות ובחנויות הטבע. אם אתם נעזרים במטפלים, ייתכן שגם הם המליצו לכם ליטול תוספים, או אפילו מכרו לכם אותם. אבל אין שום דבר טבעי בנטילת תוספים בודדים. והבעיה העיקרית אינה האם אתם אוהבים את שיטות השיווק של חברות התוספים, אלא מהי ההשפעה ארוכת הטווח שיש להם על בריאותכם.

דוגמאות רבות ממחישות את חוסר יכולתם של רכיבים תזונתיים בודדים הניטלים בצורת תוספים לעשות את עבודתם ביעילות. לאמתו של דבר, לעיתים יש להם השפעה הפוכה. אף שמספר מחקרים מצביעים על יתרון בריאותי קצר מועד (ואולי גם ארוך טווח) של רכיב תזונתי זה או אחר, אין הוכחה לכך שנטילת ויטמינים כדבר שבשגרה משפרת את הבריאות. החוקרים השקיעו לשווא מאמצים וכספים רבים כדי לבדוק האם לנטילת תוספי תזונה יש השפעה חיובית על מחלות לב וכלי דם, סרטן ושיעורי תמותה כלליים. חלק מהמחקרים האיכותיים ביותר מוכיחים שלא זו בלבד שנטילת תוספים בודדים (הגישה הרדוקציוניסטית) אינה יעילה כלל, אלא שהיא גם עלולה להזיק. כדי שתבינו למה אני מתכוון, נבחן כעת שלושה מהתוספים שזכו לתשומת הלב המחקרית הרבה ביותר – ויטמין E, בטא-קרוטן וחומצות שומן מסוג אומגה-3.

תנו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים של "פוקוס"

אומגה-3: למה זה לא עובד?

כמו ויטמין E, גם חומצות השומן מסוג אומגה-3 חיוניות לתפקוד התקין של גופנו. בדומה לכל הרכיבים התזונתיים "החיוניים", איננו יכולים לייצר אותן בעצמנו, ולכן עלינו לקבל אותן מן התזונה. יש שלושה סוגים של שומני אומגה-3 – ALA, DHA ו-EPA (אף שחומצת השומן DHA אינה תמיד נחשבת לחיונית בתנאים תזונתיים נכונים, למשל כשהתזונה כוללת יחס נאות של שומני אומגה-3 לעומת אומגה-6 וכמות השומן הכוללת). שומני אומגה-3 מצויים בצמחים מסוימים ובחלק מסוגי הדגים והאצות.

שומני אומגה-3 מגינים על הגוף מפני דלקת. במילים אחרות, יש להם השפעה נוגדת דלקת, ולכן הם עשויים לסייע בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית ומחלת לב וכלי דם. כמה מחקרים קטנים מצאו כי שומני אומגה-3 משפרים את הסמנים הקליניים של סוכרת, כמו סבילות לגלוקוז, רמת הטריגליצרידים בדם ורמת הליפופרוטאינים בעלי צפיפות נמוכה, או הכולסטרול "הטוב" (HDL) מה שמצביע על האפשרות שהם עשויים להגן עלינו מפני המחלה.

שומני אומגה-3 אהובים על קהיליית הרפואה התזונתית כיום. כדי לוודא שאנחנו מקבלים מהם כמות מספקת, אמצעי התקשורת מעודדים אותנו לאכול הרבה דגים, במיוחד דגים שומניים כמו אנצ'ובי, הרינג, סלמון, סרדינים או טונה (הם אינם מרבים לציין שאחת מצורות השומנים האלה – ALA – המצויה באגוזים וזרעים מסוימים, יכולה להפוך בגוף לצורות אחרות, מה שמייתר, למעשה, את צריכת הדגים). מובן שהם גם מעודדים אותנו ליטול תוספים.

יצרני התוספים מוכרים אומגה-3 בעיקר בצורת כמוסות של שמן דגים. הם מקפידים להצהיר שמדובר בשמן דגים "טהור", בניגוד לדגים השומניים שאנחנו אוכלים, שלדבריהם מכילים רמות גבוהות ומסוכנות של כספית, PCBs וחומרים מזהמים אחרים. האתר WebMD אף מזהיר נשים הרות וילדים שלא לאכול סוגים רבים של דגי בר וכל סוגי הדגים שמקורם בחוות גידול. לכאורה, נטילת תוספי אומגה-3 היא דרך בטוחה יותר לקבל את חומצות השומן החיוניות לנו, אבל מחקרים הוכיחו שאין זה כך.

האם צריכת אומגה-3 מעלה הסיכון לסוכרת?

המסקנה העולה מסקירה של 89 מחקרים (מספר עצום של ממצאים!), היא כי "לשומני אומגה-3 אין השפעה ברורה על שיעורי התמותה הכלליים, בשילוב עם אירועי לב וכלי דם או סרטן". במחקר גדול שעקב אחרי קרוב ל-200,000 משתתפים במשך למעלה מ-15 שנה, נמצא כי צריכה מוגברת של שומני אומגה-3 (צריכה משולבת בעיקר מדגים, אבל גם מתוספים) הייתה קשורה למעשה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2 – ככל שצריכת האומגה-3 הייתה גבוהה יותר, הסיכון לפתח את המחלה היה גבוה יותר. המחקר כלל כמעט 10,000 חולי סוכרת מסוג 2, וככל שצריכת האומגה-3 עלתה, כך עלה מספר מקרי המחלה. סביר להניח שהקשר לא היה מקרי.

האם צריכה גבוהה יותר של שומני אומגה-3 באמת מגבירה את הסיכון לסוכרת? ומה לגבי המחקרים המוקדמים והקטנים יותר שקבעו שטיפול באומגה-3 עשוי דווקא למנוע את המחלה? כיצד ניתן להסביר את הסתירה הזו? אם נבחן את המחקרים האלה היטב, נבין שהם אינם סותרים כלל. המחקרים המוקדמים והקטנים יותר היו קצרי מועד ובדקו רק את הסמנים הקשורים לסוכרת. הממצאים שהתקבלו במחקרים אלה שונים מאלה שנאספו במחקרים על אודות הופעת המחלה. ממצאים בטווח הקצר הם כמו טיפות קטנות בתוך ים גדול ומורכב של אירועים. ולמרות זאת, כדי לשכנע אותנו ביעילות מוצריהם, יצרני התוספים מתבססים על מסקנות חפוזות ורדוקציוניסטיות.

 

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי