זה בקשר לחלבון: האם תזונה טבעונית מספקת לנו די ממנו?

נראה שזוהי אחת השאלות הגדולות ביותר המרחפות מעל הבחירה בטבעונות כדרך חיים. הנטורופת אלירן דה-מאיו מסביר מהי תזונה טבעונית מאוזנת, ואיך פוגעים רבים מבין הטבעונים והטבעונאים בגופם ומפתחים אובססיה כלפי מזונם. סיכום ההרצאה שניתנה בכנס טבעוני בריא 2

מתוך ההרצאה של אלירן דה מיו

בעולם התזונה יש כמה מושגים שהיחס אליהם טעון בפרשנויות ובחילוקי דעות מרובים במיוחד. בהרצאתו בכנס "טבעוני בריא" בחר אלירן דה מאיו לנסות לעשות שלום עם אחד המושגים האלה – החלבון. כמי שעוסק בתזונה ממספר כיוונים: תזונאי ומורה ללימודי תזונה מדעית, מדריך ליקוט ומנחה צומות רפואיים, מזכיר לנו דה-מאיו שהחלבון הוא אבן בניין חשובה לגוף של כולנו, הכרחית בכל תא ותא – שזכתה איכשהו בשנים האחרונות להשמצות ולביקורת. בעיקר הושמץ החלבון שמקורו מהחי, אך נוצר פחד גם מזה מהצומח, שמקביל לפחד המודרני מגורמים נוספים כמו אור השמש והטבע הפראי.

את הפחד הזה מבקש אלירן להפריך, מכיוון שנטייה זו אינה עוזרת לדבוק באורח החיים הטבעוני, ובוודאי לא מתוך שלווה ותחושה טובה. בין אם מדובר בבחירה מוסרית או בריאותית, ניתן להתמיד בטבעונות רק כל עוד מקיימים תזונה זו באיזון ולא בקיצוניות. כאשר חווים רעב וחוסר סיפוק מיד עם תום הארוחה, ייתכן שהבעיה היא שהאוכל לא ערב לחכנו אבל ייתכן שהבעיה היתה אחרת לגמרי: חוסר סיפוק פיזי עקב חוסר איזון בתזונה.

בלי סירים, מיקרוגל, מלח או שמן

אלירן מספר שאין לו צורך בסירים, מיקרוגל, תנור, מלח או שמן, מכיוון שבלוטות הטעם שלו נקיות מזה 11 שנים ונהנות מהטעמים הטבעיים שאותם הוא חווה, וכי קל לו להתמיד בתזונה שלו כי הוא בוחר בתבונה את המזון שלו; כאשר המוח לא חווה סיפוק מהאוכל, ייתכן מאוד שחסר לו משהו, בין אם זה שומן או חלבון – מה שמוביל למלחמה עם היצרים שמובילה לאכילת פיצוי, ודווקא מהחומרים הגרועים ביותר כתגובת נגד. פיצוי כזה יוביל למחלות ויגרום לייצוג של הטבעונות כחולנית – הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות.

גם מנהגים שנשמעים לכאורה מועילים, כמו אכילת סלט ירקות פעמיים-שלוש ביום, יכולים להוביל בקלות לחוסרים שאינם מאפשרים לנו שקט גופני ונפשי, מכיוון שאכילת כמות מרובה של ירקות חיים באה על חשבון אכילת מרכיבים אחרים – חשובים לא פחות. בניגוד לדעה הרווחת, דווקא מנת דגנים או קטניות תוכל לעזור יותר לירידה במשקל מכיוון שלא תשאיר את הגוף מורעב לחומרים האמיתיים שדרושים לו.

כדוגמה, מביא דה-מאיו את שיטת התזונה "80-10-10", המבוססת על נוסחה של צריכת מינימום 80% מהקלוריות כפחמימות, בעיקר מפירות מתוקים שלמים, ומקסימום של 10% חלבון ו-10% שומן. שיטה זו, לדבריו, אינה מייצגת טבעונות בריאה אלא שיטה נפלאה לניקוי הגוף מרעלים לפרק זמן קצר; לטענתו, גם הבחירה בתזונה פליאוליטית (הנסמכת על צריכה מרובה של בשר ושומן מהחי והימנעות מדגנים, סוכרים ומזונות מעובדים) תגרום לתחושת הטבה בטווח המיידי, מכיוון שהיא נמנעת ממזונות מתועשים מזיקים, אבל שתי השיטות אינן עומדות בבוחן המציאות לאורך זמן.

למעשה, מדגיש דה-מאיו, ניקוי רעלים הוא פעולה שמתרחשת באופן אוטומטי בכל רגע ורגע בגוף שלנו. הגוף מתקן נזקים ונפטר מרעלים ביעילות כל עוד אנחנו מתמידים בתזונה מאוזנת, ללא שיטת ריפוי או תזונה מיוחדת. אמנם אין בכך את הקסם שבהבטחות של רופאים ומרפאים שונים, ואין למנת אפונה אחת ביום את אותו אפיל של טקסי קקאו ומזונות על – ועדיין, מנה כזו תפחית את הסיכון להיות חולים יותר מכל חומר ממריץ אך מלא ברעלים כמו אלכוהול, תיאוברומין – החומר הפעיל בקקאו, או קפאין, החומר הפעיל בקפה.


חומוס. מנת החלבון היומית שלכם (123RF)


רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫



30 בננות ליום מול מחקר סין

דה-מאיו ממליץ שלא להתייחס אל הטבעונות כמו אל דת שבה אפשר פשוט לעקוב באדיקות אחרי משנתו של מישהו כמו גארי יורופסקי (אקטיביסט לזכויות בעלי חיים), או לעקוב בלי מחשבה עצמאית אחר ההמלצה של האתר המפורסם "30 בננות ביום" לדבוק בתזונה כזו, של עשרות בננות ביום. תזונת מונו כזו, הוא מסביר, גורמת לחוסר סיפוק שמוביל חשיבה אובססיבית על אוכל, ואילו במחקרים נמצא שככל שתזונתם של אנשים אובססיביים למזון הועשרה בחלבון, כך פחתה האובססיה שלהם.

ככלל, לא מוצא דה-מאיו בחלבון שום אשם מיוחד, גם לא בחלבון מהחי. מחקר סין המפורסם, שבדק בצורה נרחבת מאוד את הקשר שבין תזונה לתחלואה בסין, אמנם מצא במזון מהחי את האשמים העיקריים בתחלואים המודרניים, אך לא בחלבון לבדו אלא במכלול הגורמים התזונתיים שהצטרפו אליו: עודף בחלבון, כמו גם עודף בפחמימות, שומן ומינרלים, גורמים בהחלט לתחלואה, מה שמסביר את הנתונים העדכניים העגומים על כך שאחד מכל שלושה ילדים בישראל כיום צפוי לחלות בסוכרת, ואחד מכל שלושה מבוגרים יחלה בסרטן.

התשובה: קטניות

אם כן, מקור טוב לחלבון הוא הכרח – לא פחות מוויטמינים, מינרלים, שומן או פחמימות –  אך רק בכמות המינימילית הדרושה לגוף. ואת המקור הזה מוצא דה-מאיו בקטניות – המזון הצמחי העשיר ביותר בחלבון והנחקר ביותר מדעית. לדוגמה הוא מביא את הנתונים ולפיהם יותר מכל פרי או ירק, נמצא שחלב סויה מפחית את סרטן השד והערמונית; סויה היא המקור העשיר והזול ביותר לחלבון בטבעונות, ובכלל יש בקטניות, כאשר הן מונבטות, פי 5 עד 100 יותר ויטמינים ומינרלים מאשר בירקות ובפירות.

יתרון נוסף נעוץ בעובדה שלקטניות אינדקס גליקמי נמוך מאוד, כך שאפשר לאכול אותן ולהרגיש מסופקים גם ארבע שעות לאחר הארוחה, מכיוון שהאנרגיה שלהן מתפרקת לאט ויוצרת תחושת שובע בגוף. כך אנחנו משתחררים מהעיסוק הבלתי פוסק במתי, איך וכמה לאכול.

דה-מאיו הציג טבלת נתונים שהשוותה בממוצע את כמות החלבון במזון הטבעוני. הנה מספר נתונים מעניינים: כדי לקבל 40 גרם חלבון יש לצרוך 4 קילו פירות, 4 קילו ירקות, 1.3 קילו ירקות עליים, 230 גרם דגנים, 175 גרם קטניות מבושלות או 400 ג' אגוזים. בכמות כזו של אגוזים או פירות יש בערך פי-5 יותר קלוריות מאשר בכמות הקטניות הרלוונטית, וגם כלכלית זה משתלם הרבה פחות.
את האיזון המיוחל לא ניתן למצוא באכילה מרובה כזו של פירות לאורך היום, וגם אי אפשר לצפות מאדם מן היישוב לצרוך מעל קילו עלים ירוקים ביום. גם מקור לחומרים חשובים אחרים לגוף, כמו חומצה פולית, אפשר למצוא בקטניות כמו חומוס ועדשים דווקא ולא בעלים ירוקים. ב-100 ג' שעועית מאש אפשר למצוא 2.7 מ"ג אבץ, ואילו בחסה, מלפפון או עגבנייה – רק 0.2 מ"ג. תבשיל קטניות ודגנים אחד ליום יכול לספק את כל התצרוכת הדרושה.

לסיכום ולעידוד הביא דה-מאיו את דוגמת תושבי "האזורים הכחולים" – אותם מקומות בעולם שבהם נמצאות אוכלוסיות של קשישים מעל 100 שהאריכו חיים בבריאות טובה, לדוגמה באוקינאווה שביפן, סרדיניה שבאיטליה, ועוד. המחקרים גילו שהמשותף לאוכלוסיות אלה הוא צריכה של לפחות 100 גרם ביום קטניות מקומיות בתזונה שלהם – ומערכת יחסים חברתית הדוקה שנותנת להם מוטיבציה לחיות. גם בכך יש איזון עם הגוף והסביבה.

אמבר רוגע, שפית מזון בריאות צמחוני-טבעוני ומנחת סדנאות לתזונה טבעית; יצרנית מתוקים אורגניים ובעלת קייטרינג גורמה לאירועים קטנים. לאתר הבית

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי