המסע להחלמה: הריפוי מסרטן כנס שניתן ליצור אותו

מתוך הספר: המסע להחלמה

הספר המסע להחלמה הוא סיכום של מחקר יסודי שביצעה ד"ר קלי טרנר, חוקרת אמריקאית. מפגשים עם חולים ששרדו הישרדות מפתיעה נגד כל הסיכויים, הביאו אותה להחלטה נחושה לחקור תופעה זו מחקר שיטתי.

מבחינות רבות זהו מחקר פורץ דרך, הראוי לכל שבח. אין הוא עוסק רק בתיעוד של התופעה, אלא מנסה להתחקות אחרי שורשיה. שתי מטרות אלו חשובות. התיעוד נותן לחולה את התמיכה החיובית בהרגשתו כי החלמה מסרטן אפשרית. ידיעה בדבר הגורמים שעשויים לתרום להישרדות, מצביעה גם על דרך שבה ניתן להשיג מטרה נכספת זו. עיקר חשיבותו של הספר טמונה במטרה השנייה, ואכן למטרה זו מוקדש רוב הספר.

באשר לתיעוד, אין תיאורים מקצועיים רבים של התופעה החשובה והמחכימה של מקרי הישרדות במצבים של סרטן מתקדם. מקרים אלו חורגים באופן ברור מההסתברות הסטטיסטית של אותו סוג סרטן ובאותה דרגת חומרה. עם זאת ד"ר טרנר הצליחה לאתר למעלה מאלף דיווחים בספרות המקצועית על מקרים כאלו, אשר חלק לא מבוטל מהם ניתן לראות למעשה כריפוי מלא. כמו כן היא ראיינה חולים ששרדו ומטפלים אלטרנטיביים ברחבי העולם שטיפלו בחולים כאלו.

75 גורמי הישרדות

אולם, כאמור, מטרתה של ד"ר טרנר הייתה לא רק להרחיב את התיעוד השיטתי של מקרים מסוג זה, אלא בעיקר לנסות ולהתחקות אחרי האמצעים שבהם השתמשו חולים אלו, אמצעים אשר בתחושת החולים אפשרו את הישרדותם. ד"ר טרנר זיהתה 75 גורמים שחולים נטו לייחס להם את הישרדותם, אולם מתוך גורמים רבים אלו, תשעה גורמים חזרו על עצמם כמעט בכל סיפורי החולים. החזרה העקבית על תשעה גורמים אלו בסיפורי החולים ששרדו נותנת להם משקל רב יותר. מעניינת גם התפלגות הגורמים אשר השפעתם המיטיבה חזרה באופן עקבי בסיפורי החולים.
שניים מתוכם, עיקר השפעתם על הגוף (תזונה ותוספים או עשבי מרפא); שבעת האחרים מתייחסים לחיי הנפש של החולים, והם כוללים סיבה טובה לחיות, שחרור רגשות מודחקים והגברה של רגשות חיוביים, קיום תמיכה חברתית, חיים רוחניים, לקיחת אחריות ושימוש באינטואיציה פנימית.

ד"ר טרנר כותבת כי הופתעה לגלות כי החולים ששרדו (חלקם אף החלימו למעשה) הדגישו בצורה כה ברורה את ההיבטים הנפשיים והרוחניים כגורמים שאפשרו או סייעו להם להחלים. ניתן להבין הפתעה זו. במאה האחרונה הודגש ממד הגוף בחוליים רבים ובמיוחד בסרטן והודחק ההיבט הנפשי והרוחני, ולכן דגש על היבטים אלו נראה מפתיע. עם ההתקדמות העצומה במחקר הביולוגי, שהחלה בתחילת המאה העשרים, הרגישו החוקרים כי ניתן להסביר גורמי מחלות ואופן התפתחותן ובעקבות זה להציע גם אמצעי טיפול, ללא מעורבות חיי הנפש והרוח. התפתחות הגישה הפרמקולוגית והתפתחות אמצעים טכנולוגיים העצימו את התחושה שטיפולים יכולים וצריכים להיות גופניים גרידא. בחשיבה המדעית-רפואית על הסרטן, ההיבט הנפשי לא תופס מקום משמעותי כמרכיב טיפולי, אלא כגורם מלווה או תומך. במיוחד זר למדע המודרני ממד הרוחניות.



תנו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים של "פוקוס"

המאה ה-19 בדגש על ההיבט הנפשי

אולם אם נבדוק את הספרות של המאה ה-19 והמאות שקדמו לה נמצא כי ההיבט הנפשי הודגש בהם. כך, למשל, כתב החוקר והרופא הבריטי וולטר וולש (Walter Walshe) בספרו על הסרטן, שהתפרסם בשנת 1846: "הרבה נכתב על השפעת אומללות ונטייה לעצב ודיכאון על התפתחות סרטן. בהסתמך על תצפיות אמינות ניתן לומר כי זוהי הסיבה החזקה ביותר לסרטן. אני עצמי פגשתי מקרים שבהם הקשר נראה כה ברור עד שהחלטתי כי הטלת ספק באמיתות תצפיות אלו היא פעולה לא הגיונית". תצפיות מסוג זה הן עקביות ותיעוד שלהן נמצא כבר בכתבי היפוקרטס וגלנוס. כל אלו מתייחסים לרגשות הרסניים כגורמי סרטן, אך אינם מצביעים על דרך שבה ניתן לרתום את כוחות הנפש לתהליכי ריפוי והחלמה.

גם בהקשר זה תורם ספרה של ד"ר טרנר תרומה חשובה. הדגש שניתן בסיפורי החולים למרכיבים נפשיים ורוחניים, תורם להבנת חשיבותם ביצירת החלמה. כוחות הנפש אכן עשויים להיות כלי מרכזי בהתמודדות עם סרטן. מחשבות בכיוון זה החלו להופיע החל משנות ה-60 למאה הקודמת. אציין כאן במיוחד את עבודתו השיטתית והפורייה של ד"ר לורנס לה-שאן, אשר ספרו "סרטן כנקודת מפנה" תורגם לעברית. ד"ר לה-שאן לא רק חקר את הקשר בין גורמים נפשיים והתפתחות הסרטן אלא גם הציע גישה טיפולית שיטתית הרותמת את כוחות הנפש לתהליך של התמודדות וריפוי אצל חולי סרטן.

ד"ר טרנר מציינת בצדק כי מחקר מהסוג שהיא ביצעה אינו מספק הוכחות לא על הקשר בין האמצעים לתוצאות ולא על שיעורי הצלחה, אלא עשוי להעלות רעיונות והשערות לבדיקה נוספת. זוהי עמדה זהירה, המכבדת את החוקרת וראויה להערכה. אולם בפרספקטיבה רחבה יותר מהווה המחקר המסוכם בספר שלפנינו מרכיב חשוב נוסף במארג של נתונים ותצפיות, המצדיקים את יישום האמצעים הנ"ל, לצד אמצעים נוספים, בתכנון הטיפול בחולי סרטן.

ראשית, תצפיות של מטפלים רבים ואני בתוכם מעידות על כך שהשימוש בשילוב של אמצעים מהסוג המתואר בספר זה עשוי להיות בעל תועלת רבה גם במקרים של סרטן מתקדם, ולתרום להארכת חיים ולעיתים גם להישרדות מעבר לצפוי.

שנית, בוצעו כבר כמה ניסויים קליניים המעידים על התועלת הטיפולית של השימוש באמצעים לא תרופתיים בסרטן לאחר שאובחן. אחד הבולטים בהם הוא מחקרו המבוקר של דין אורניש על גברים החולים בסרטן הערמונית בשלב מוקדם. כמו כן יש סיכומים שיטתיים של תוצאות טיפולים מסוג זה בחולים בסוגים שונים של סרטן מתקדם. עבודה טיפולית רבת שנים, שבוצעה במרכז הרפואי של ד"ר בלוק על חולים בסרטן גרורתי (שד, ערמונית, מעי גס וריאות), סוכמה בהשתתפותי. טיפול כימותרפי מסוגים שונים נכשל בחולים אלו והם הגיעו, לעיתים במצבים קשים מאוד, לטיפול במרכז. שם הם קיבלו תוכנית טיפול אינטנסיבית המשלבת בין כימותרפיה לאמצעים לא תרופתיים. בכל אחת מהקבוצות נצפתה יותר מאשר הכפלה בשרידות לעומת הצפוי, בהשוואה לנתונים מקבילים ממספר רב של מרכזים שבהם מטפלים בכימותרפיה בלבד. להערכתנו ניתן להגיע לתוצאות טובות בהרבה על-ידי שיפור התוכניות הקיימות והעצמתן.

שלישית, קיימים מחקרים המעידים על התועלת של מרכיבים ספציפיים בתוך הגישה הכוללת לסרטן, כולל ההיבט התזונתי, הנפשי והרוחני והשימוש בתוספים ובצמחי מרפא מסוימים. יש גם עדויות על חשיבות ריתמוס חיים נכון הכולל מעגלים אופטימליים של מנוחה, הרפיה ופעילות גופנית, המותאמים למצבו של חולה הסרטן. היבט זה לא הוזכר אמנם בסיפורי החולים כגורם משמעותי.

ולבסוף, יש תימוכין תיאורטיים לגישת התמודדות המבוססת בין היתר על המרכיבים המתוארים בספר שלפנינו. הולכת ומתפתחת ההבנה כי יש להתייחס אל הסרטן בפרספקטיבה מערכתית: הסרטן הוא מערכת מורכבת חדשה שהולכת ומתפתחת בתוך המערכת המורכבת המהווה את האדם. מול התפתחות הסרטן יכול האדם, כמערכת מורכבת, להעמיד אמצעי התמודדות, המבוססים על יכולות עצומות של ריפוי, תיקון והגנה בכל רמה בהיררכיית המערכות המרכיבות אותו. הפעלת יכולות אלו יכולה להיעשות על-ידי הגורמים והאמצעים המתוארים בספר זה. הרחבה על כך מצויה בסִפרִי "הסרטן כאתגר".

הבלתי ניתן לחיזוי והלא נודע

המסקנה ההכרחית מהאמור כאן היא כי אסטרטגיה טיפולית בסרטן חייבת לכלול את המרכיבים המתוארים בספר זה כבסיס חיוני לכל תוכנית טיפול. אמנם, אין עדיין ביסוס מספיק לאסטרטגיה כזו ולפרטים הנוגעים לאופן יישומה. כמו כן, היישום של ההיבטים הנפשיים והרוחניים תלוי מאוד במבנה הנפשי של האדם ובאופן שבו הוא יכול ורוצה לעשות זאת. הבלתי ניתן לחיזוי והלא נודע בתחום זה רב. אך במצב שבו הטיפולים הרפואיים המקובלים ידועים במגבלות יעילותם וברמת סכנותיהם ורעילותם, יש מקום לעודד את השימוש באמצעים לא רעילים המטפחים את הבריאות בכללותה, לצד השפעתם המיטיבה האפשרית על התהליך הסרטני.

יש לספר שלפנינו תפקיד חשוב בעידוד והכוונה של חולים לחשוב מחוץ לקופסה. הוא לא רק מתאר מקרי הצלחה, הישרדות והחלמה, אלא גם מתחקה אחרי שורשי הצלחות אלו וגורמיהם. חולה הסרטן יכול לאמץ את התובנות העולות מתוך הספר, לקחת אחריות על חייו, להשתמש באינטואיציות שלו, לרתום את כוחות נפשו ורוחו ולקוות לטוב ביותר. הוא צריך לדעת כי ניתן ליצור נס ולא רק לחכות לו, כפי שנאמר על-ידי דוד בן-גוריון: "מי שלא מאמין בניסים אינו ריאליסט".

פרופ' יעקב שהם (M.D., Ph.D.), רופא מומחה ברפואה פנימית. השתלמות באונקולוגיה רפואית, רפואת סרטן משולבת, רפואה תזונתית, רפואת צמחים סינית ומערבית ורפואת גוף-נפש. מחבר הספר "הסרטן כאתגר" (הוצאת מודן, 2013)

 ספרים נלווים: