מטופלים יוצאי דופן – כל אחד יכול להיות כזה!

בקול המשדר ביטחון ומקצועיות שיתף פרופ' פרנקל מניסיונו הקליני, אך הפעם לא מדובר בהמלצות על תוסף תזונה או צמח מרפא, אלא על רעיון. אחד הרעיונות החשובים ביותר בטיפול במחלת הסרטן – העצמת המטופל.

פרנקל מגדיר את המושג העצמה כ-"יצירת מצבים בהם עוצמה מתפתחת ונרכשת. היכולת  להשיג בכוחות עצמך, או בעזרת  אחרים שליטה רכה יותר על חייך".

הוא מסביר שכדי ליצור תחושה של העצמה במטופל, ראשית יש להתחיל בבניית תקווה.

אחד החלוצים בתחום, היה הרופא והפסיכיאטר היהודי ויקטור פראנקל שדיבר על הקשר בין מצב הרוח לאומץ ולתקווה. וזאת, לעומת מצבים בהם אובדן התקווה עלול להפחית את הסיכוי להישרדות.

מניסיונו של פרנקל, בניית תקווה נעשית במספר דרכים כגון: שילוב בין הרפואה המודרנית והמשלימה, הצבת מטרות ויעדים לטיפול והתייחסות למטופלים אחרים שהחלימו מאותו המצב.

למרות שסיפורי הישרדות של חולי סרטן סופניים מפורסמים בספרים ובתקשורת, והתופעה הזאת מוכרת היטב גם ברפואה, אך עד כה היא לא נחקרה רשמית ובצורה מסודרת. בעשר השנים האחרונות ד"ר משה פרנקל חקר את הנושא בצורה מעמיקה הן בארה"ב והן בישראל ולשמחתי הוא בחר להרחיב על נושא זה שמרתק גם אותי.

פרופ' משה פרנקל

מטופלים יוצאי דופן

נראה שמטופלים רבים ובני משפחותיהם מבקשים לדעת האם קיימים מטופלים אחרים שהצליחו לשרוד מעבר לכל סיכוי? ואם כן, מה הם עשו כדי להצליח בכך?

פרנקל שם לב שחולים רבים רוצים לדעת יותר על מטופלים אחרים יוצאי-דופן ששרדו את מחלת הסרטן. נראה כי על אף שהאונקולוג המטפל טען שסיכויי הריפוי הם נמוכים, הידיעה שיש  אחוז מסוים של אנשים שהצליחו להתגבר על המחלה, נותנת לחולה ולבני משפחתו תקווה רבה.

במהלך מחקרו, כאשר הוא ראיין את אותם מטופלים יוצאי דופן שהחלימו, הוא מצא שני גורמים שחזרו על עצמם – הקשר עם הרופא המטפל והמעורבות בטיפול:

קשר מיוחד – למטופלים יוצאי דופן, היה קשר מאוד ייחודי עם הרופא המטפל שלהם. מרבית המטופלים שרואיינו ציינו שבמהלך הטיפול היה תמיד מטפל אחד שלטענתם "הוא זה שהציל את חייהם".

אז נשאלת השאלה, אולי אלו לא חולים יוצאי דופן אלה רופאים יוצאי דופן?  ואכן נראה שלאותם רופאים יש מספר תכונות שחוזרות על עצמם כגון: חמלה, תקשורת טובה, זמינות, אכפתיות, כנות ורגישות במהלך קבלת ההחלטות.

אקטיביות, מעורבות ושליטה – באותם מטופלים יוצאי דופן, נושא האקטיביות, המעורבות והשליטה היה מאוד דומיננטי.

מחקרים הראו שמטופלים שמעורבים בטיפול שלהם, מפחיתים ב 50% את הסיכוי להיות מאושפזים שוב לעומת אלו שאינם מעורבים. כמו-כן, הסיכוי לפתח טעויות רפואיות גדול יותר באלה שלא מעורבים, והסיכוי לפתח בעיות בריאותיות בגלל חוסר תקשורת בין הגורמים השונים בתוך מערכת הבריאות גדל פי 4 .

אם כך, מומלץ שהמטופל יהיה מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות במהלך הטיפול.

תהליך קבלת החלטות

נושא מורכב לכל הדעות. קיימות 3 גישות עיקריות:

1. הגישה הפטרנליסטית - אתה הרופא, אתה תחליט.

2. הגישה האינפורמטיבית - אתה הרופא, תן לי את המידע ואני אחליט.

3. הגישה האינטרפרטיבית - תסביר לי, אני רוצה שתעזור לי להחליט ולהבין מדוע.

הגישה הפטרנליסטית - אתה הרופא, אתה תחליט, הייתה הגישה המקובלת במהלך המאה הקודמת.

עם התפתחות האינטרנט ואמצעים טכנולוגים נוספים, נוצרה מציאות חדשה – כמות המידע הזמין לנו הולכת ועולה והיכולת הקוגניטיבית שלנו כבני אדם לא משתנה.

בעקבות מצב זה נוצרה גישה חדשה - הגישה האינפורמטיבית - אתה הרופא, תן לי את המידע ואני אחליט. לפי גישה זו ניתנים כל המידע, העובדות והנתונים למטופל. הרופא הוא המומחה הטכני שמספק את המידע, וההחלטות עוברות לאחריות החולה ומשפחתו.

המטופל הופך להיות שותף פעיל בטיפול ובתהליך לקיחת ההחלטות.

אך כיום, המצב הוא ש 4 מתוך 5 אנשים מחפשים מידע בריאותי באינטרנט. נוצרה מחלה חדשה בשם "סייברכונדריה". אנשים מחפשים באינטרנט מידע אודות התלונות הרפואיות שלהם, וחרדים מהאבחנה או הטיפול האפשרי.

מצב זה גורם לרבים לתחושה של חרדה, בעקבותיה מחפשים שוב באינטרנט, והחיפוש מגביר את החרדה. בתהליך זה נוצר מצב בו אנשים נוטלים תרופות ללא מרשם, תוספי תזונה ואף לוחצים על הרופא לקבל טיפול שלא מתאים.

הבשורה של פרנקל היא אודות הגישה השלישית. לשם הסבר, הוא מציג את הספר  "להיות בן תמותה" של אטול גוואנדה.

(אטול גוואנדה הוא רופא כירורג המתגורר ופועל בניו-יורק. יש לו ביקורת על הרפואה המודרנית וסיפור  אישי ומשפחתי מרתק אותו הוא מתאר בספרו.) אטול טוען שתפקיד הרופא הוא לעזור למטופל להחליט מה הוא רוצה. ובכך הוא מגדיר את הגישה השלישית - הגישה האינטרפרטיבית - תסביר לי, אני רוצה תעזור לי להחליט ומדוע.

אטול טוען שתפקיד הרופא הוא לברר תחילה מה הכי חשוב למטופל, ומה החששות והפחדים שלו. וכאשר התשובות ידועות לו, הרופא יכול לתת מידע, עובדות ונתונים שיעזרו למטופל להחליט מה הטיפול שהכי מתאים לו ולשאיפות שלו באותה נקודות זמן.

מההיכרות שלי עם סגנון המאמרים המקצועיים שפרנקל שותף לכתיבתם, ניכר בבירור שזאת הגישה בה הוא מאמין ולפייה הוא פועל. וכך גם אני.

"על המטופל לעבור מעמדה פסיבית לאקטיבית וליצור צוות שיעזור בלקיחת החלטות ושאילת שאלות", מסכם פרנקל.

את השקופית האחרונה הוא מקדיש לראייה עתידית – יצירת מאגר הכולל מידע אודות מטופלים יוצאי דופן ואפילו צוותי טיפול יוצאי דופן. וזאת כדי לאפשר לכל מטופל לבנות תקווה. להעצים את עצמו.

צביקה ראובן, נטורופת בקופ"ח מאוחדת משלימה במחוז צפון. החזון הגדול שלו הוא לגרום לשינוי בתפיסת הבריאות – כל אדם יוכל ללמוד איך לקחת אחריות על בריאותו בקלות.  לאתר:http://www.zvikaclinic.co.il

 ספרים נלווים: