איך הבראתי מתת-פעילות בלוטת התריס

מתוך הספר: נפש בריאה בגוף בריא

נס קטן עצום

עבר לו חודש ההפסקה וביצעתי את בדיקת הדם. ה-TSH שלי ירד ב-30 יום מ-52 ל-18.52. עוד פחות ממה שהעזתי לדרוש, לחלום או לקוות לו. וואוו! איזו ירידה דרמטית בחודש אחד ואפילו מטורף אם חושבים על זה שלא עשיתי כלום בפועל למעט התרגול של התרגילים הטיבטיים והבקשה שלי מאלוהים לסימן.

שלחתי לרופא במייל את התוצאות המדהימות. הייתי חייבת לשתף אותו בהן הרי הוא חלק מהמסע שלי. מבלי לשוחח עימו על כך היה ברור לי כי הוא חושב על זה וכי הסוגיה מטרידה אותו. הרי גם הוא בן אדם בסופו של דבר. רוב האנשים לוקחים חלק מהעבודה הביתה גם כשיוצאים מהמשרד וגם רופאים עושים את זה, במיוחד במקרים שהם מוזרים או קשים או כואבים או מבלבלים או משני חיים. זה לא נגמר כי הם יצאו משטח בית החולים או הקליניקה. הוא שמח והופתע לראות את התוצאות החיוביות, לא הזדעזע מהדיאלוג שלי עם אלוהים ואפילו כתב לי עליו, "אלוהים הוא גדול". הוא אמר לי כרגע לא לחזור לקחת שום תוספים, להעניק לעצמי מנוחה נפשית מרבית כדי לתת לבלוטה מנוחה ולהקפיד על לפחות שמונה שעות שינה בלילה. הופתעתי כי הרופא אמר בדיוק את מה שאני הרגשתי אינטואיטיבית – מספיק עם המלחמות, עם המערכות ועם משטרי הריפוי הבלתי נגמרים. בנקודה זו של חיי, האמנתי שהבלוטה תסתדר על הצד הטוב ביותר ותבריא באופן מלא ברגע הנכון. קיבלתי את המלצתו שתאמה את האינטואיציה שלי ושחררתי את העיסוק בה.

צילום: אייסטוק

סטירת לחי רוחנית

ב-8/12 הלכתי לראות מומחית תזונה שאת התור אליה קבעתי חצי שנה מראש, לאחר המלצות ששמעתי מכמה אנשים שאני מחשיבה את דעתם. היא נטורופתית, מתקשרת, אסטרולוגית ומתמחה בהתאמת מזון לאנשים מזווית התאמת התדר האנרגטי שיש לכל מזון ומזון לתדר האנרגטי הייחודי שכל אחד מאיתנו נושא על מנת להביא אותנו לביצועים האופטימאליים שלנו בכל הרבדים. אחרי שנים של קריאת עשרות שיטות תזונה ועשרות ספרים על תזונה, רציתי סוף סוף להבין איזה מזון מתאים אישית לגוף הספציפי שלי, הן ברמה הפיזית, הן ברמה האנרגטית והן ברמה הרוחנית, תוך התייחסות כמובן לסיפור שמספרות בדיקות הדם המורחבות, הכוללות גם הורמונים וויטמינים.

בתחילת הפגישה חלקתי עימה את הדרך שעשיתי ואת מסע הריפוי שעברתי ואף שיתפתי אותה ברצון הכמוס שלי לקבל תוצאה של 5 ב-TSH כדי שאוכל להכניס את זה לספר. "'קיבלתי על הראש" בגין אותו רצון והבנתי שאני מייצרת דרך הרצון הזה תפיסה קוטבית, ואילו המציאות הינה בעלת היבט מעגלי שבו אין התחלה וסוף וזהו. אינני יכולה לתלות את הצלחתי או כישלוני במדד של בלוטת התריס ואני חוטאת לעצמי בכך שאני מציבה קוטב שהוא או שחור או לבן. או מדד בלוטה 5 עד לסוף החודש או שנכשלתי. אני מממשת בכך מבנה קוטבי של אפ ודאון בדיוק כמו שהיה לי בעבר עם ההפרעה הדו-קוטבית, פעם למעלה ופעם למטה.

הריפוי שלי הוא כל הזמן, הריפוי שלי הוא יום-יום בשיחה שלי עם עצמי. איך אני אמהית לעצמי, דואגת לעצמי, מכילה את עצמי וקרובה לעצמי כי זה לא נגמר ברגע אחד נתון. אני למדתי על עצמי דרך מערכת הנשימה, דרך מערכת העיכול, דרך המערכת העצבית ודרך המערכת האנדוקרינית שלי, אבל הלימוד זה לא משהו שמסתיים. הוא לא נגמר ואין לו סוף. לא באמת. לא מסיימים ללמוד. כל המחלות שיצרתי בחיי, כל אחת מהן עדיין קיימת, אני פשוט לא מממשת אותן יותר בחיי. כל אחת מהן חוויתי ומימשתי ואני בוחרת שלא עוד, אבל המחלות לא נמחקו – לא האסתמה, לא הבולימיה, לא ההפרעה הדו-קוטבית, לא ההתמכרות ולא הבלוטה, ולכן כל יום מחדש אני נותנת לי, בוחרת בי, מייצבת את עצמי, מעניקה לעצמי ביטוי ועיתוי בכל רגע, לומדת ליצור את קו האמצע שלי על מנת שלא ללכת לא למעלה מדי ולא למטה מדי.

האיזון חייב לבוא לידי ביטוי גם בתזונה שלי: בשעות שהמזון נכנס לפי (לא פער גדול מדי ולא קטן מדי. לא לצום ולא לנשנש), בטמפרטורה שלו (לא קר מדי ולא חם מדי), בכמויות שלו (לא להאביס ולא להרעיב), ואפילו בתנאים הסביבתיים: בישיבה, בלעיסה, בסבלנות ובאינטימיות עם עצמי. כן, גם באכילה עצמה להרגיש, לחוש ולהביע את האהבה שלי אל עצמי. מובן שקיבלתי רשימה מפורטת של מזון מותאם עבורי ותומך את מבנה אישיותי הנשמתית, האנרגטית, הנפשית והגופנית, ואף המלצה לכמה תוספים שיתמכו בחוסרים השונים שעוד קיימים בגוף, אולם המהות באותה פגישה עלתה בעשרות מונים על הצד הפרטני. חובת ההוכחה והיישום היא שלי ושלי בלבד.

סוף שאין לו סוף

אחרי אותה פגישה מכוננת החלטתי להניח סופית לבדיקות. אחרי שהקשבתי למסר שהעבירה לי הבלוטה החלטתי שאני בוחרת להישאר עם ה-18.52, אעשה שתי בדיקות מעקב בשנה, אבל זהו בכל מה שקשור לבדיקות דם. הריפוי שלי לא ייגמר לעולם כי אני מרפאה את עצמי בכל רגע ורגע, וזה יבוא לידי ביטוי בכל צעד ושעל שלי, בהצהרה שאני בוחרת לחיות באיזון בבוקרו של כל יום ויום ובבחירה לפעול לפיה, במחשבותיי, בהתנהגותי, במעשיי, במזון שאני מכניסה לגוף ובקשב לעצמי. התוצאה כבר לא באמת משנה. משנה איך אני דואגת לעצמי ומפה, לשמחתי, כבר אין דרך חזרה. בחרתי דרך משוגעת, מטורפת, אמיצה ומאתגרת לפרקים, מייאשת, כואבת, מטלטלת, מפרקת ומרכיבה מחדש. אני עדיין צועדת בדרך בכל הקשור לאיזון ברבדים השונים של המציאות שלי, והצעדה הזו תימשך עד סוף חיי, אולם בנקודה זו של חיי אני צועדת ממקום של קבלה עצמית, אהבה עצמית, פרגון לעצמי וחמלה לעצמי. אין חזרה לאחור. אני צועדת מתוך האחדות של שלושת האלמנטים שמרכיבים את מהותי – הגוף, הנפש והרוח. ספר זה הינו השליחות שלי. זו יצירתי. האהובה.

לסיכום, 
מה למדתי מבלוטת התריס שלי?

O     הגוף בגד בי כי אני בגדתי קודם בעצמי.

O     הדרך הנכונה לי היא דרך של איזון והכלה של עצמי.

O     בכל יום מחדש עלי לבטא את עצמי, להקשיב לעצמי ולהיות האמא של עצמי.

O     להאמין, להתמיד ולא לוותר.

O     הספר הדן בריפוי עצמי הוא השליחות שלי. הייעוד שלי.

 ספרים נלווים: