סובלים מפרקינסון? הפחיתו צריכת מוצרי חלב

צריכת מזונות מן החי ומוצרי חלב מכניסים לגופנו חומרים כימיים מסוכנים המגיעים גם לרקמות המוח ותורמים להתפתחות מחלת הפרקינסון

מתוך הספר: "איך לא למות"

מחקרים מצאו אצל חולי פרקינסון רמות גבוהות יותר של חומרי הדברה אורגנוכלורידיים בדם. אלה הם חומרי הדברה מסוכנים שנאסרו לשימוש, כמו DDT. מחקרים שכללו ניתוחים שלאחר המוות גילו אף הם רמות גבוהות של חומרי הדברה ברקמות המוח של חולי פרקינסון. החוקרים מצאו במוחם גם רמות גבוהות של חומרים מזהמים אחרים, כמו PCBs. ככל שריכוז ה-PCBs היה גבוה יותר, הנזק לתאי "החומר השחור" (substantia nigra), האזור המוחי שנחשב לאחראי למחלה, היה גדול יותר. כפי שציינתי קודם לכן, אף שרבים מהחומרים הכימיים האלה נאסרו לשימוש לפני כמה עשורים, הם עדיין קיימים בסביבה. אנחנו עלולים להמשיך ולהיחשף אליהם באמצעות צריכת מזונות מן החי, כולל מוצרי חלב. ואכן, אצל אנשים שאוכלים תזונה צמחית נטולת מוצרי חלב נמדדו רמות נמוכות משמעותית של PCBs, החומרים התורמים להתפתחות המחלה.

מטא-אנליזה של מחקרים שהקיפו יותר מ-300,000 משתתפים מצאה שצריכת מוצרי החלב הייתה קשורה לסיכון גבוה במידה משמעותית לפרקינסון. החוקרים העריכו שהסיכון לפרקינסון עולה ב-17% עם כל כוס חלב שאנחנו שותים ביום. "לזיהום החלב ברעלים שמזיקים למוח יש השפעה עצומה", הם טענו. לדוגמה, טטרה-הידרו-איזוקווינולין (tetrahydroisoquinoline), תרכובת רעילה למוח המשמשת להשראת פרקינסון ביונקים במסגרת מחקרי מעבדה, מצויה בעיקר בגבינה. הריכוזים שנמצאו היו נמוכים, אבל החוקרים הביעו את חששם כי צריכה ארוכת שנים תוביל לרמות גבוהות של רעלים, כמו אלו שנמדדו במוחם של החולים. גורמים שונים קראו ליצרני החלב לבדוק את תכולת הרעלים במוצריהם, אך עד כה הבקשה לא נענתה.

מאמר שפורסם לאחרונה בכתב עת לענייני תזונה התייחס לכך כאל עובדה קיימת: "ההסבר האפשרי היחיד להשפעה זו הוא ההוכחות בדבר זיהום החלב בחומרים רעילים למוח". אבל יש הסברים אפשריים נוספים לקשר "הברור" בין מוצרי חלב ומחלת פרקינסון. לדוגמה, רמת החומרים המזהמים אינה יכולה להסביר מדוע המחלה קשורה יותר לצריכת לקטוז (סוכר החלב) ופחות לצריכת שומן החלב, או מדוע היא קשורה יותר לצריכת חלב ופחות לצריכת חמאה. אם כך, אולי האשמה מוטלת על הגלקטוז, סוכר החלב, שמגביר את הסיכון לשברים בעצמות, לסרטן ולמוות. אנשים שגופם אינו יכול לפרק כראוי את הגלקטוז מהחלב סובלים מנזק לעצמות, אך גם מנזק מוחי. ייתכן שזהו חלק מההסבר לקשר בין צריכת חלב לפרקינסון, כמו גם למחלה ניוונית אחרת של המוח, שנקראת מחלת הנטינגטון. ואכן, צריכה יומית גבוהה של מוצרי חלב מכפילה את הסיכון להתפתחות מחלת הנטינגטון בגיל צעיר.

הסבר אפשרי נוסף הוא שצריכת חלב מורידה את רמת חומצת השתן בדם. לחומצת שתן יש השפעה נוגדת חמצון על המוח ומחקרים הוכיחו שהיא מגִנה על תאי העצב מפני נזק חמצוני שמקורו בחומרי הדברה. חומצת שתן עשויה גם להאט את ההתקדמות של הנטינגטון ופרקינסון, ומה שחשוב מכך, להקטין את הסיכון לפתח פרקינסון מלכתחילה. אולם, עודפי חומצת שתן עלולים להפוך לגבישים במפרקים ולגרום למחלה מכאיבה שנקראת שיגדון, ולכן, ניתן לראות בה מעין חרב פיפיות. עודף חומצת שתן קשור גם למחלת לב ולמחלת כליות. רמה נמוכה מדי של חומצה זו קשורה למחלות כמו אלצהיימר, הנטינגטון, פרקינסון, טרשת נפוצה ושבץ מוחי. לאנשים שאוכלים תזונה צמחית ונטולת מוצרי חלב יש בדרך כלל רמות מיטביות של חומצת שתן שמובילות לאריכות ימים.

אין ספק שלפחות בכל הנוגע לעצמות ולמוח, החלב אינו מועיל לגוף.

 

תזונה צמחית וחומרים מזהמים

כפי שכבר הזכרתי, חומרים אורגנוכלורידיים הם קבוצת חומרים כימיים שכוללים דיוקסינים, PCBs וחומרי הדברה כגון DDT. אף שרובם נאסרו לשימוש כבר לפני עשרות שנים, הם ממשיכים להתקיים בסביבה ומפלסים את דרכם במעלה שרשרת המזון אל רקמות השומן של בעלי החיים שמגיעים לצלחת שלנו.

מה יקרה אם נימנע לחלוטין ממוצרי מזון מן החי? כאשר חוקרים בדקו את רמות החומרים האורגנוכלורידיים בדמם של טבעונים ואוכלי בשר, כולל מגוון של PCBs שנאסרו לשימוש, הם גילו כי "גופם של הטבעונים היה מזוהם הרבה פחות מגופם של אוכלי הבשר". ממצא זה תואם את המסקנות שעלו ממחקרים אחרים, שהצביעו על רמות גבוהות יותר של חומרי הדברה אורגנוכלורידיים בשומן הגוף ובחלב האם של אוכלי בשר.

אצל אנשים שאוכלים תזונה צמחית לחלוטין נמדדו גם רמות נמוכות במידה משמעותית של דיוקסינים, כמו גם רמות נמוכות של זיהום ב-PBDEs, חומרים מזהמים מעכבי בעירה הקשורים אף הם לבעיות נוירולוגיות. זה לא מפתיע. הרמות הגבוהות ביותר של מעכבי בעירה בתעשיית המזון בארה"ב נמצאו בדגים, אם כי אצל רוב האמריקאים, המקור העיקרי לחומרים אלה בתזונה הוא עוף, ואחריו בשרים מעובדים. תגלית זו עוזרת להסביר את הרמות הנמוכות משמעותית של PBDEs אצל אנשים שנמנעים מאכילת בשר. כפי הנראה, ככל שנאכל יותר מזונות מן הצומח ונימנע למשך זמן ארוך יותר ממזונות מן החי, רמות החומרים המזהמים בגופנו ירדו. הרשויות לא קבעו בחוק את הרמות המותרות של PBDEs במוצרי מזון, אבל חוקרים ממשרד החקלאות האמריקאי ציינו בדו"ח שבדק את תכולת מעכבי הבעירה בבשר ועוף שנמכרים ברשתות כי "ללא ספק, הורדת רמת התרכובות הרעילות, העקשניות והמיותרות בתזונה היא צעד רצוי".

תזונה בריאה יותר יכולה גם להוביל לירידה בריכוז המתכות הכבדות בגוף. רמת הכספית בשערם של אוכלי תזונה צמחית נמוכה פי 10 בהשוואה לרמות שנמדדו אצל אוכלי דגים. 3 חודשים אחרי המעבר לתזונה צמחית נרשמה אצל המשתתפים ירידה משמעותית ברמות הכספית, העופרת והקדמיום. עם זאת, יש לציין שהחזרת הבשר והביצים לתפריט הובילה לעלייה חוזרת ברמת הזיהום. בניגוד למתכות כבדות, חלק מהתרכובות האורגנוכלורידיות יכולות להישאר בסביבה במשך עשרות שנים. שאריות של DDT בעוף שאכלתם עלולות להישאר בגופכם לשארית חייכם.

 

ריפוי מחלות
דלג לתוכן מרכזי