מה הקשר בין תשוקה למתוקים, שמחת חיים וסוכרת?

כולנו מאמינים בקשר שבין גוף ונפש, אבל איננו עושים הרבה בנדון. המחקרים מראים כי התרופות משפיעות על הגוף על ידי התחברות לקולטנים שעל דפנות התאים. כלומר- התרופות משפיעות ככל שיש חומר דומה להן בגוף.

סולומון סניידר חקר את קולטני האופיום. אנדורפינים הנם משככי כאב טבעיים המופרשים מהמוח. הם מופרשים בשעת ביצוע פעילות גופנית או במהלך פעילות מינית ויוצרים תחושה טובה אחרי פעילויות אלה. כלומר, יש לנו הוכחה מדעית לכך שלרגשות יש ביטוי ביוכימי – יש להם נוכחות גופנית!

הרגשות פועלים כביוכימיקלים. הם מחזקים או מחלישים את מערכת החיסון, משפיעים ומשנים את התודעה.
הרגשות מאוחסנים בגוף ומשבשים את מערכת החיסון ואת הפעולות המתבצעות בגוף. הרגשות משפיעים על הגוף ועל התודעה. כשאנחנו שמחים, הגוף עובד טוב יותר.

רגשות מסוימים משפיעים על אברים מסוימים. גם תופעות כגון דלקות חיידקיות קשורות לרגשות – ברוב הפעמים מדובר בכעסים. ההבדלים ניכרים במיקום הדלקת – האם היא מתפרצת בגרון, בדרכי השתן או על פני העור.

איכות החיים שלנו באה לידי ביטוי ברבדים אחדים:
הרובד הפיזי - מצב הגוף שלנו.
הרובד הרגשי – כל מה שאנחנו חווים ומרגישים: אהבה, פחד, כעס, תחושות בגוף.
הרובד המנטלי – מדובר בחשיבה, עיבוד מידע וקבלת החלטות.
הרובד האנרגטי-רוחני – גם הוא מבוסס מדעית מהעולם התת-אטומי (מערבולות דינמיות של אנרגיה).

הדינמיקה בגוף פועלת כך שקודם מתבצע התהליך החיוני ביותר, והפחות חיוני הוא בקדימות נמוכה יותר. הרובד הגופני נחשב לפחות חשוב כי האדם יכול להיות נכה, אך מה שחשוב הוא שהראש יפעל. סדר החשיבות, אם כך, הוא מהאנרגטי – החשוב ביותר – אל הפיזי. במילים אחרות, מצבנו הגופני הוא השתקפות של מצבנו הפנימי מבחינה רגשית, מחשבתית ואנרגטית.

המשמעות הפרקטית: יש חפיפה בין המצב הגופני למצב הרגשי, אך הם מוצגים ב"שפות" שונות. הגוף לוקח מידע רגשי ומתרגם אותו לתסמינים. אם נדע כיצד לתרגם שפה גופנית לרגשות, נדע איך לטפל.
סימבוליקה גופנית – לתרגם תהליך פתולוגי לתופעות רגשיות כדי להבין את המקור הרגשי. דוגמאות:
גנחת (אסטמה) – החנק הגופני מסמל חוויה של חנק רגשי. יכול להיות שמדובר בחנק במערכות יחסים, בעבודה או מול הורים מגוננים.
דלקת פרקים – נוקשות גופנית. שכיח אצל אנשים עם נוקשות מחשבתית, עקשנים, ביקורתיים, לא גמישים.
סוכרת – הפרעה במטבוליזם של הסוכר, אין מספיק אינסולין שיכניס את הגלוקוז לתאים. ידוע לנו שלטעם המתוק יש משמעות תרבותית – הנאה. כך מגדלים אותנו. הסוכר הוא פיצוי, נחמה, פינוק, מיניות, חושניות.

הקושי להכניס סוכר לתאים יכול להתפרש כקושי להכניס מתיקות לתאים. כלומר, הסוכרתיים נמנים עם קבוצות שונות: אנשים עם מרירות על החיים, שהחוויה האישית שלהם היא שלא הולך להם בחיים וכד'. לחילופין, ייתכן שמדובר במי שחוו צער או קושי. דוגמאות:
מטופלת עם עודף משקל של 30 ק"ג וסוכרת. היא חוותה בעברה אירוע מיני קשה. במהלך הטיפול גילתה שהפיתוי היה סוכר. היא קיבלה החלטה שהסוכר לא ינהל אותה יותר, וכך הושג השינוי החיובי במצבה.

מטופלת אחרת גילתה שהתשוקה למתוקים מקורה במערכת היחסים עם אימה, וכל פעם שאכלה מתוק נהנתה כי היא "החזירה" לאם. כשזיהתה את מקור הבעיה, התשוקה למתוק נעלמה.
אצל מטופלים רבים, ובמיוחד מטופלות, אכילת הסוכר כמוה כהלקאה עצמית. כלומר, לא מדובר בהנאה מהאוכל אלא מבעיה פסיכולוגית.

ניתן לראות פעמים רבות כי למחלות גופניות יש גורם רגשי. יש מתאם בין עוצמת הרגשות והוותק שלהם אצל המטופל לבין עוצמת המחלה. המחלות הגופניות מביאות לידי ביטוי רגשות באמצעות שפת הסימפטומים.
הפיכות – זיהוי התסמינים עשוי לסייע לריפוי. העבודה הרגשית מייעלת את הטיפול הרפואי. צריך לחפש את הגורם הרגשי בחיים ולא בטיפולים.

איך קורה שאירועים מסוימים גורמים למחלות גופניות?
לעוצמת האירוע יש חשיבות רבה. הסף האישי משתנה, אבל בגדול הוא הולך ויורד במהלך החיים אם עברנו אירועים רבים. גם אופן ההתמודדות משתנה מאדם לאדם ונע בין התפרקות לבין פיתוח גישה חיובית.
חשוב לאבחן במדויק את הגורם הרגשי שעורר את המחלה ולגלות אותו בתוך שלל האירועים הרגשיים שהאדם עבר בחייו. אפילו אירועים בילדות עלולים לגרום מאוחר יותר לאירוע גופני שיבוא לידי ביטוי במחלה.
כך פועל הזיכרון הגופני: זיכרון + רגש + מסקנה + התנהגות. הזיכרון לכאורה מעלה את העובדות הקשורות לאירוע, אך אליהן מתלווה הרגש, למשל – תחושה של כעס. המסקנה שאולי התקבלה בעבר בעקבות אותו אירוע עלולה להיות מסקנה שלילית כגון "אם כעסו עליי (כך זכור לי), אז בוודאי אני לא טובה מספיק". הביטוי ההתנהגותי עלול להיות: "אני לעולם לא אבקש עוד...". בהמשך, הזיכרון מוטמע בתת מודע ומופעל אוטומטית. במשך כל החיים אני אגיע למסקנה שאני לא ראויה ולא טובה מספיק. מה שיפעל הוא המנגנון הגורם לנו למחזר חוויות מהילדות על פי אותה תבנית.

מטרת הטיפול: לקחת זיכרונות לא נעימים ולהפוך אותם לניטראליים.
זיהוי אירוע המקור.
פריקת המטען הרגשי מהזיכרון של אירוע המקור.
שיני הפרשנות המיוחסת לאירוע באמצעות פרספקטיבת המבוגר.
שינוי הרגלי התנהגות.

להלן 7 סעיפים מנחים בטיפול במחלת הסוכרת מסוג 2:
-האם היה אירוע משמעותי שהשפיע עליכם רגשית (בטווח 10 שנים)?
-מה המצב הרגשי שמניע תשוקה למתוק? (שעמום, סערת רגשות, כעס, עצבנות)
-במה אתם חושקים באמת (לא אוכל)? לאיזו הזנה זקוקים בחיים? (מילה טובה, חיבוק, אוזן קשבת, רגע מנוחה, רגע לעצמי).
-מה המחלה מוכיחה לכם על עצמכם? (אני לא שווה, אין לי אופי, אני כישלון).
-לאיזו מערכת יחסים בחיים שלכם דומה מערכת היחסים שלכם עם הסוכר? (מעניש/ה את עצמי)
-זיהוי דפוסים של פגיעה עצמית: חוסר דאגה לצרכים שלכם, אי עמידה על שלכם וכד'.
-החליטו על התנהגות חלופית במצב של תשוקה למתוק – משהו שלא קשור לאוכל: לצאת מהבית, לטייל וכו'.

הערה: ניתן לזהות דפוסי התנהגות בעייתיים גם בקרב חולים במחלות קשות אחרות כגון חולי סרטן. ידוע שבמחלה זו קיים הגורם הגנטי, אבל הסביבה היא שמפעילה את הגנים – גנטיקה רגשית, אנרגטית. יש תופעות מדהימות של חולי סרטן שחלקם אף לא מפסיקים לעשן, גם לאחר שחלו, כאילו מהמרים בבריאותם.

סקירה: מונה זילברמן אלישע, מתרגמת מוסמכת

 ספרים נלווים: