איך לצאת בריאים מבית החולים?

מתוך הספר: גילויים על רפואה ותזונה

צילומי רנטגן מרובים גורמים לנזק ארוך טווח

כשהייתי מתמחה צעיר בנוירוכירורגיה, נהגנו להתבדח ולומר שערימות הצילומים הכבדות של המטופלים שלנו עוד יגרמו לנו לשבר (הרניה), שכן הן כללו צילומי רנטגןשל כיס המרה, צילומים של מערכת העיכול העליונה והתחתונה (בליעת בריום וחוקן בריום), צילום קיבה, צילום אגן, צילום עורקים ועוד.

בתקופת התמחותי היה מקובל לבצע צילום חזה שנתי לגילוי מוקדם של מחלות ריאה, ובמיוחד סרטן. באופן אישי, לא אהבתי את הרעיון של היחשפות לקרינה כה רבה, אך כסטודנטים לרפואה נדרשנו לעשות זאת. תמיד הצלחתי להמציא דרכים מקוריות כדי להתחמק מהצילומים, אך עד כמה שידוע לי, כל חבריי לכיתה חשפו את גופם בצייתנות לקרינת רנטגןמדי שנה בשל המדיניות המגוחכת הזו. כמו כן, נמנעתי מכל צילומי השיניים. פשוט לא סמכתי על רופאים.

זה מה שמפתיע אותי בקשר לעמיתיי. כולנו יודעים כיצד מתנהלים הדברים בבית החולים. למזלם של רבים מהרופאים הבכירים, הציבור אינו מודע למה שמתרחש באמת בתעשיית הרפואה, כמו גם לעובדה שחלק מהרופאים אינם כשירים לעסוק במקצוע הזה. אינני טוען שכולם בלתי כשירים. יש בבתי החולים כמה רופאים מצוינים, אך מלבדם, יש שם גם מספר גבוה להחריד של רופאים טיפשים. למרות זאת, עמיתיי עדיין ממשיכים לצפות לגאון התורן הבא שיורה להם באילו טיפולים חדשים להשתמש ובמה להאמין. לדעתי, זה מפחיד.

ידוע לנו זה עשרות שנים שכאשר קרני הרנטגן חודרות דרך התאים, הן מזיקות למספר רב של מרכיבים, כולל קרומי התאים, אנזימים, ומה שחשוב מכול – הדנ"א, הן במיטוכונדריה והן בגרעין. אף שגופנו מתקן בעצמו את רוב הפגיעות, חלקן אינן משתקמות' ועם כל חשיפה נוספת מצטבר נזק חדש שמתווסף לנזק הישן. יש להביא בחשבון גם את הנזק השגרתי שמקורו בייצור הרדיקלים החופשיים הנלווה לחילוף החומרים, ובחשיפות אחרות לרעילות.

בגיל הנעורים יכול גופנו להתגבר על רוב הנזק ולתקן אותו. אולם בחלוף השנים נחלשים מנגנוני התיקון שלנו. למרבה הצער, אנחנו נחשפים למרבית קרינת הרנטגן בגילים מתקדמים, בדיוק בתקופה שקשה לנו להתגבר על הנזקים שהיא גורמת. נוסף על כך, רוב האנשים עוברים צילומי רנטגןכשהם חולים, בזמן שבו רמת נוגדי החמצון בגופם נמוכה במיוחד.

לאחר סדרה של צילומי רנטגן ובדיקות דם, המטופל שלנו נשלח לחדרו. במשך שארית שהייתו, הוא לא יקבל ויטמינים, מינרלים או יסודות קורט, אלא רק את הצורה הגרועה ביותר של חלבונים, שומנים וקלוריות. הוא ייאלץ להתקיים על מים וסוכר.

הרופאים בבית החולים, שמתגאים בכך שהם מתנהלים על-פי העקרונות של רפואה מבוססת הוכחות, אינם מעלים על דעתם שכאשר מטופל סובל מחסר חמור בוויטמינים מקבוצת B, במיוחד תיאמין, כמויות נדיבות של פחמימות עלולות לגרום להתפרצות של תסמונת ורניק, שהורסת מסלולים מוחיים חיוניים בגזע המוח ובהיפותלמוס. החסר הצפוי במגנזיום רק יחמיר את מצבו של המטופל. מובן שהרופאים בבית החולים אינם יודעים זאת, שכן המידע הזה קשור לתחום התזונה, ובזמן הקצר שהם למדו על כך, הם נימנמו או יצאו לארוחת צהריים עם נציגי חברת התרופות.

במקרה שאתם סקרנים, מבט מהיר בתווית שעל גבי המזון הנוזלי שניתן למטופל שלנו, יגלה שם קבוצה של שומנים מחוללי דלקת המדכאים את המערכת החיסונית ומאיצים את חמצון השומנים, כמו גם חלבונים שעברו הידרוליזה, שעשירים בגלוטמט ואספרטיים. כמו כן, השיקוי הגרוע הזה מכיל גם כמה סוגי סוכרים, שמחמירים את הנזק החמצוני והנוירולוגי.

נכון, זהו התרחיש הגרוע מכול. אם כך, נבחן דוגמה אחרת, והפעם מדובר במטופלת שפונה לרופא במרפאת חוץ ונשלחת לכמה בדיקות. נניח שהבדיקות האלו כוללות גם צילומי רנטגןוממוגרפיה. את בדיקת הממוגרפיה היא עוברת מדי חצי שנה, מכיוון שהיא סובלת ממחלה פיברוציסטית של השד. המטופלת שלנו בת 30, ומלבד הבעיה בשד, היא בריאה. היא אוכלת את התפריט המערבי האופייני, המבוסס על מזונות מעובדים, מעט ירקות והרבה מוצרי מזון עתירי סוכר. היא רצה 16 ק"מ בשבוע ועובדת במשך שעות רבות בעבודה מלחיצה.

שילוב זה של תזונה גרועה, ריצה ולחץ נפשי מגביר מאוד את ייצור הרדיקלים החופשיים ומרוקן את מאגרי הרכיבים התזונתיים נוגדי החמצון. כתוצאה מכך, הרבה לפני שהיא מגיעה לצילומים, כבר נגרם לה נזק משמעותי מהעלייה בייצור הרדיקלים החופשיים ובחמצון השומנים. במצבה, החשיפה לקרני הרנטגן תוביל לתוצאות חמורות בהרבה. מכיוון שהיא עדיין צעירה, הגוף שלה אמור לתקן את מרבית הנזק. אולם מכיוון שיש לה פגם מולד באחד מאנזימי התיקון של הדנ"א בשד, כמות משמעותית של הנזק לא תתוקן.

כל חשיפה לקרני רנטגןמגבירה את הסיכון שלה לפתח סרטן מקרינה. על-פי החישובים, הסיכון הממוצע הוא 3% לכל שנה. אולם הסיכון שלה גבוה הרבה יותר, שכן היא נחשפת לקרינה מדי חצי שנה. בסופו של דבר, הפגיעה המצטברת לדנ"א תוביל להפעלה של הגנים הקשורים לסרטן השד. אותה בדיקה שהייתה אמורה לאפשר את הגילוי המוקדם של סרטן השד, היא זו שלמעשה עלולה לגרום למחלה.

אם נוסיף לכך את העובדה שהרופא שלה הורה לה ליטול תוספי ברזללפני שנים, הסיכון שלה לפתח סרטן יהיה גדול אף יותר. הרבה יותר. למרבה הצער, עקב השילוב של תזונה גרועה ורמה גבוהה של ברזל, סיכויי ההחלמה שלה גרועים יותר מהסיכויים שהיו לה אילו הקפידה על תזונה טובה ונמנעה מליטול תוספי ברזל. חשוב לציין כי מחקרים שנערכו לאחרונה, הוכיחו שאצל חולות סרטן השד הצורכות 10-7 מנות יומיות של ירקות ממשפחת המצליבים, הסיכון לפתח גרורות קטן הרבה יותר.

האם פירושו של דבר שכולנו חייבים להימנע מצילומי רנטגן? לא בהכרח, אך עלינו להבין שקרני רנטגןגורמות לנו נזק, וכי רצוי להימנע מלבצע צילומים שאינם הכרחיים. אם אתם יודעים מראש שעליכם לעבור צילום רנטגן, טלו קודם לכן תוספי תזונה הידועים כמפחיתים את נזקי הקרינה לתאים. אני ממליץ במיוחד על התוספים הבאים:

ויטמין C(לא חומצי) – 500 מ"ג

פעמיים ביום, על קיבה ריקה.

קוורצטין– 500 מ"ג

3 פעמים ביום.

ויטמין E– 400 יב"ל

בצורת סוקסינאט או טוקופרולים מעורבים. פעמיים ביום.

חומצה פולית– 800 מק"ג ביום.

מתילקובלאמין – 1,000 מק"ג ביום.

N-אצטיל L-ציסטאין – 750 מ"ג ביום.

חומצה אלפא-ליפואית– 200 מ"ג

פעמיים ביום.

סלניום– 200 מק"ג ביום.

התחילו ליטול את התוספים האלה 3 שבועות לפחות לפני התאריך המיועד של צילומי הרנטגן.

אמצעי הזהירות המומלץ ביותר הוא נטילת מנה יומית של תוסף מולטיויטמין. זהו צעד נבון וחשוב ביותר, שכן במקרים רבים אינכם יכולים לדעת מתי יתרחש מצב חירום כלשהו, שבעקבותיו תיאלצו לבצע סדרת צילומי רנטגן באופן דחוף.

מחלת הסרטן אינה הסכנה היחידה הכרוכה בקרינת רנטגן. מחקרים גם הוכיחו כי אצל חולי אלצהיימר, הדנ"א שבתאי המוח רגיש במיוחד לנזק מקרינה. בדומה לכך, חשיפה חוזרת לצילומי רנטגןוסריקות מוח עלולה להחמיר את הנזק לדנ"א, מה שמעלה את הסיכון למחלות ניווניות של המוח. לדעתי אנחנו נוטים להקל ראש בסכנות האפשריות של צילומי הרנטגן. אני מכיר אנשים רבים שעוברים צילומי שיניים רבים מבלי לחשוש לרגע מהנזק שהקרינה עלולה לגרום לרקמות רגישות, כולל המוח. צילומי השיניים מסוכנים במיוחד כאשר הם מבוצעים בשילוב עם טיפולי פלואוריזציה וסתימות אמלגם, שכן שניהם חומרים מסרטנים.

הצעד החשוב ביותר, בלי קשר לסוג הניתוח שאתם עתידים לעבור, הוא לצייד את מאגרי המגנזיום שלכם. המגנזיום הוא אחד הרכיבים התזונתיים החשובים ביותר להגנה על המוח והלב. כמו כן, הוא ממריץ את זרימת הדם לכל האיברים והרקמות, משפר את תפקודי הריאות והכליות ומונע את היווצרותם של קרישי דם ברגליים לאחר הניתוח.

ייתכן שזה יישמע לכם מוזר, אך גם אם אתם צריכים לעבור ניתוח לתיקון שבר (הרניה), חשוב שתדאגו למוח וללב שלכם. מדוע? בגלל ההרדמה. על אף העובדה שכיום, סיבוכים הקשורים להרדמה נדירים הרבה יותר מבעבר, הם עדיין קורים מפעם לפעם. אם הלב שלכם יפסיק לפעום, אחד הסיבוכים העיקריים שיתרחשו הוא נזק למוח, בגלל חסר בחמצן. המגנזיום מגן משמעותית על המוח בזמן אירועים כאלה. כמו כן הוא מגן על הלב מפני הפרעות קצב.

אחד הסיבוכים המפחידים ביותר אחרי ניתוח הוא תסחיף ריאתי שמקורו בקריש דם שנוצר בוורידי האגן או הרגליים. הרופאים פיתחו דרכים שונות למניעת הסיבוך הקטלני הזה, החל במינונים נמוכים של קומדין ועד לחבישות פנאומטיות לרגליים. כמה מחקרים הוכיחו כי מגנזיוםבלבד עשוי להקטין משמעותית את הסיכון לתסחיף ריאתי. מאז שהתחלתי לתת למטופליי תוספי מגנזיום, אף מטופל שלי לא פיתח תסחיף ריאתי לאחר ניתוח.

אם המנתח שלכם ינהג בהיגיון ויסכים להוסיף 2-1 ג' מגנזיום לעירוי הנוזלים שתקבלו בזמן הניתוח, תיהנו מהגנה מרבית. נסו להציע לו להוסיף לעירוי שלכם גם מנה נדיבה של ויטמינים!

רבים מגזי ההרדמה מבוססים על פלואור. מחקרים הוכיחו כי פלואור עלול לפגוע משמעותית בתאי העצב. למעשה, הסיכון לנזק גדול יותר, שכן בזמן ניתוח חשוף הגוף ללחץ, המערכת החיסונית מדוכאת והגז חודר בקלות למוח.

הדרך היחידה לנטרל את ההשפעות הרעילות של חומרי ההרדמה המבוססים על פלואור, היא להגביר את צריכת הסידן. גם במקרה זה, אם המנתח שלכם יסכים, בקשו ממנו להוסיף 500 מ"ג סידן כלוריד לעירוי שתקבלו בזמן הניתוח. הפלואוריד משבש את פעילות הסידן, וכתוצאה מכך, גורם להפרעה בקצב הלב. תוספת הסידן תנטרל את ההשפעה הזו.

כמו כן, חשוב לשמור על רמה גבוהה של נוגדי חמצון בתאים ובדם בזמן ההרדמה, כדי להגן על התאים מפני היפוקסיה ואיסכמיה (רמה נמוכה של חמצן וירידה בזרימת הדם). אף שבעיות אלו אינן בהכרח נובעות מההרדמה, הן עלולות להיגרם מאיבוד דם משמעותי בזמן הניתוח.

היום הראשון מתאפיין בלחץ הרב ביותר. סביר להניח שתסבלו מכאבים קשים וכל גופכם יתאמץ לחזור למצב תקין. בשל הניתוח וההרדמה, המערכת החיסונית שלכם תהיה במצב של דיכוי חמור, והיא תישאר כך במשך למעלה משבועיים. הכבד שלכם יהיה חשוף לעומס-יתר מכל התרופות וחומרי ההרדמה שהיה עליו לנטרל. אם יכולת נטרול הרעלים שלכם הייתה ירודה מלכתחילה, היא תחמיר עוד יותר לאחר הניתוח.

בצורתו הנוזלית, מונוסודיום גלוטמט נספג במהירות ומעלה באופן מיידי את רמת הגלוטמטבדם. מהדם הוא נכנס למוח, וגורם לתחושת בלבול, חוסר ריכוז וחוסר התמצאות. ייתכן שתרגישו שמחשבות רבות מתרוצצות במוחכם ואינכם מצליחים לשלוט בהן. כמו כן, המונוסודיום גלוטמט גורם להפרעות עיכול, בחילה, שלשול ולעיתים גם כאבי בטן קשים. הרופא שלכם, שמתבסס על הוכחות, יניח שזו פשוט תוצאה של הניתוח או ההרדמה שעברתם.

ואם לא די לנו בכך, רמת הגלוטמטהגבוהה תעורר את קולטני הגלוטמטבלבלב ותגרום להצפה של אינסולין, שעלולה לגרום לתגובה היפוגליקמית חזקה שתגרום לכם לרעידות, רעב, הזעה וקשיי ריכוז. רמת הגלוטמטהגבוהה גורמת גם להחמרת הכאב באמצעות גירוי קולטני הכאב בחוט השדרה. החמרה זו תוביל להעלאת המינון של התרופות נוגדות הכאבים שתקבלו, מה שידכא עוד יותר את המערכת החיסונית שלכם (כל התרופות נוגדות הכאבים מדכאות את החיסוניות). אם קיבלתם עירוי דם, המערכת החיסונית שלכם תהיה אפילו חלשה יותר, שכן עירויי דם מעודדים את ייצור האיקוסנואיד PGE2. קבלת כמה עירויים עלולה לדכא את החיסוניות עד לרמה האופיינית למחלת האיידס.

הלחץ הכרוך בניתוח גורם לירידה משמעותית במאגרי הוויטמינים מקבוצת B ובכמה מינרלים. ירידה במגנזיום, הנגרמת מעירויי דם רבים, צריכה תזונתית דלה לאורך זמן ולחץ, יכולה להוביל לסיבוכים רבים. מחקרים רבים הוכיחו כי חסר במגנזיום לאחר ניתוח עלול לגרום לבלבול, חוסר התמצאות ואפילו קומה. ברוב המקרים, השלמת החסר תוביל להחלמה.

המגנזיום חשוב במיוחד לחולים שעברו ניתוחי מוח, ניתוחי לב או ניתוחים בכלי הדם. אחת הבעיות המשמעותיות שמנתחי הלב צריכים להתמודד איתה, היא הירידה הגדולה ברמת המגנזיום לאחר השימוש במכונת לב-ריאה. תופעה זו מגבירה מאוד את הסיכון להפרעות קצב קטלניות ולסיבוכים נוירולוגיים. רוב מנתחי הלב וכלי הדם מודעים לכך ומנסים לפתור את הבעיה במהלך הניתוח ולאחריו.

חלק מחבריי המנתחים סיפרו לי שקשה למלא מחדש את מאגרי המגנזיום לאחר שהם מתרוקנים, שכן רמת המגנזיום ברקמות יורדת הרבה לפני שהמטופל מגיע לניתוח,והדבר מקשה מאוד על המנתח. לכן יש צורך להתחיל את הטיפול בתוספי מגנזיוםהרבה לפני שאתם מגיעים לבית החולים.

למרבה הצער, ייתכן שיעברו שישה חודשים בטרם מאגרי המגנזיום המרוקנים יתמלאו מחדש. הפתרון היחידי הוא לתת למטופל עירויי מגנזיוםלפני הניתוח. מכיוון שרמת המגנזיום בדם אינה מהווה מדד אמין לרמתו ברקמות, הרופא שלכם יצטרך לבדוק מהן רמות המגנזיום שלכם בשתן. ערכים גבוהים באופן עקבי מצביעים על רמה תקינה של מגנזיוםברקמות.

מנתחים מעטים בלבד מודעים לצורך במגנזיום במהלך הניתוח, למרות שפע הממצאים שמוכיחים כי המגנזיום הוא אחד החומרים העוצמתיים והחשובים ביותר המגינים על המוח. בקרב חולים שעברו ניתוחי מוח, רמה נמוכה של מגנזיוםמגבירה את האקסיטוטוקסיות, את ייצור הרדיקלים החופשיים ואת הסיכון להתקפים אפילפטיים. כמו כן, כפי שכבר ראינו, רמה נמוכה של מגנזיוםהיא תופעה נפוצה באוכלוסייה הבריאה, והיא נפוצה עוד יותר אצל אנשים חולים.

תרופות סטרואידיות ותרופות משתנות, הניתנות בכמויות גדולות לאנשים שעברו ניתוחי מוח, גורמות לירידה משמעותית ברמת המגנזיום. פגשתי מטופלים שקיבלו במשך תקופה ארוכה כמה גרמים של סטרואידים ומינונים גבוהים של תרופות משתנות חזקות, כדי לטפל בנפיחות של המוח. הרופאים אפילו לא היו מודעים לכך שהטיפולים שלהם רק מחמירים את מצבם של החולים.

גם רוב הנוירוכירורגים אינם נותנים למטופליהם תוספות תזונתיות, אף שכתבי העת המתמחים בנוירוכירורגיה פירסמו מאמרים רבים על אודות רדיקלים חופשיים, חמצון השומנים וההגנה על המוח. יש בידינו שפע של הוכחות לכך ששילוב של פלבונואידים, מגנזיום, סלניום, אבץ וויטמינים נוגדי חמצון עשוי להגן על המוח במידה משמעותית הן במהלך הניתוח והן לאחריו. למרות זאת, המנתחים נוטים לא ליישם את המידע הזה בטיפול בחולים.

ויטמין C לריפוי פצעים

ידוע לנו זה שנים שהתזונה ממלאת תפקיד מכריע בתהליך הריפוי התקין של פצעים. חיות שלהן חסר מלאכותי בוויטמין Cופלבונואידים, אינןנרפאות כראוי ורמת ההחלמה שלהן נמוכה. טיפול בחומצה אסקורבית משפר את ההצטלקות, מזרז את ההחלמה ומונע זיהומים.

אף שנדיר לגלות חסרים משמעותיים בוויטמין C, חסרים תת-קליניים הם תופעה נפוצה, המעכבת את ריפוים של פצעים. הלחץ הכרוך בהרדמה ובניתוח מוריד עוד יותר את רמת הוויטמין C בגוף, וירידה זו עלולה להתרחש תוך שעות ספורות. כדי שגופנו יצליח לרפא כהלכה את פצעי הניתוח, הוא זקוק גם לאבץ, שממלא תפקיד חשוב בייצור הקולגן.

כמה מחקרים הוכיחו כי כורכומין (תמצית מצמח הכורכום) עשוי לזרז ריפוי פצעים ולעודד את ההחלמה של שרירים פגועים. כמו כן, הכורכומין הוא נוגד חמצון מגוון ורב-עוצמה. פלבונואידים אחרים שמקורם בפירות וירקות, כמו הספרידין, רוטין וקוורצטין, מתפקדים אף הם כנוגדי חמצוןעוצמתיים. כמו כן, הם מנטרלים רעילות מברזל, פועלים כנוגדי חיידקים ומחזקים את המערכת החיסונית.

גופנו זקוק גם לאיזון הרצוי בין חלבונים איכותיים לקלוריות. את החלבון האיכותי ביותר נוכל להשיג מחלבוני ביצה. אם אינכם אלרגיים לחלבון ביצה, אני ממליץ לכם לאכול פעמיים ביום חלבונים מ-3-2 ביצים, במשך כמה שבועות לפני הניתוח ובמשך חודש לאחריו. גם עוף והודו יספקו לכם חלבונים איכותיים. הימנעו מבשר בקר, בגלל הסיכון האמיתי למחלת הפרה המשוגעת.

ומה יעשו הצמחונים או הטבעונים? הבעיה בתזונה טבעונית היא שהירקות אינם מספקים לנו את החומצות האמיניות החיוניות לריפוי תקין ולתפקוד החיסוני. צמחונים וטבעונים חייבים לאכול מגוון רחב של פירות וירקות כדי לקבל כמות גדולה ככל האפשר של חומצות אמיניות חיוניות. רבים מהם צורכים משקאות המכילים חומצות אמיניות כדי להשלים את החסרים האלה, אך אינני ממליץ על כך, מכיוון שרובם עשירים בחומצה גלוטמית חופשית, שעלולה להזיק לגוף כמו המונוסודיום גלוטמט.

פולי סויה עשויים לספק לנו חלק מהחומצות האמיניות החסרות בתפריט הטבעוני, אך אין בהם חומצות אמינות אחרות וצריכתם עלולה לגרום לבעיות אחרות. פולי סויה מכילים חומרים מעכבי פרוטאז, שעלולים לשבש את פעילות האנזימים ולפגוע בתפקודה של בלוטת התריס. יחסית למזונות צמחיים אחרים, הם מכילים רמה גבוהה ביותר של גלוטמט, שבעקבות המסה או הידרוליזה, עלול לגרום נזק רב לגוף. הדבר נכון במיוחד לגבי מוצרי סויה נוזליים, כמו חלב סויה ומשקאות המכילים חומצות אמיניות חופשיות. חלק ממוצרי הסויה הנוזליים מכילים גם תוספת של חלבונים שעברו הידרוליזה, מה שמגביר את רמת הגלוטמטבמידה משמעותית.

זה זמן מה ידוע לנו שהגוף זקוק לאספקה קלורית נאותה כדי לנצל את החלבונים לבניית רקמות ושרירים. צריכת חלבונים בלבד אינה מאפשרת את הייצור התקין של הרקמות והשרירים. זו הסיבה לכך שחברות התרופות ויצרני המשקאות החלבוניים נוהגים להוסיף כמות גדולה של סוכר למוצריהם.

הבעיה היא שהסוכר מעודד את הפרשת האינסולין ולכן עלול לגרום לאירועי היפוגליקמיה ואצל חולי סוכרת – להיפרגליקמיה. כמו כן, הסוכר מדכא את המערכת החיסונית, מעודד את הצמיחה של חיידקים ופטריות שמר, ובסופו שלדבר, מחמיר את הנזק החמצוני. כדי להתמודד עם הבעיות הללו, היצרנים החלו להשתמש במלטודקסטרין, שנספג לאט יותר.

אם אתם יכולים לאכול תפריט רגיל בזמן האשפוז, רצוי שתימנעו מסוכרים ותאכלו במקומם פחמימות מורכבות, כמו אורז מלא, לחם מדגנים מלאים ובטטות. לצערי, אני צופה שתתקשו למצוא את המזונות האלה בתפריט של בית החולים! מצחיק אותי שכיום בתי החולים מעמידים פנים שאכפת להם מנושאים תזונתיים, והם החלו להעסיק דיאטנים שיפקחו על המזון שהמטופלים מקבלים. צוות הדיאטנים, שיש לו כוונות טובות לרוב, מחשב את הצרכים הקלוריים והחלבוניים של החולים, אך אינו מקפיד לבחור את המזונות המתאימים להם.

בכל פעם מחדש אני נדהם לראות את מגשי האוכל שמקבלים החולים. לרוב ניתן למצוא עליהם כוס תה, מי ברז, בשר או עוף, הטבולים ברוטב שמנוני כלשהו, אפונה ירוקה ומחית תפוחי אדמה ספוגה ברוטב חום שמן. לאפונה יש טעם של שעווה, לתפוחי האדמה יש טעם של דבק ולרוטב – טעם של דבק שמנוני יותר. בשולי המגש תוכלו למצוא קינוח משמנת מתוקה.

לארוחת הבוקר תקבלו דגני בוקר מתוקים, חלב, לחם, ביצים ומרגרינה. ברוב המקרים, יהיה זה לחם לבן, והביצים שיוגשו לכם יטוגנו בשמן תירס או שמן אחר המדכא את המערכת החיסונית. המרגרינה מלאה חומצות שומן טרנס והחלב עשיר בחלבונים אנטיגניים.

אף אחת מהארוחות שתקבלו בבית החולים לא תתרום לבריאותכם, לתהליכי הריפוי ולהחלמה שלכם מהניתוח. למרבה הצער, דיאטנים רבים אינם יודעים הרבה – אם בכלל – על שומנים, חלבונים איכותיים, תוספים מלאכותיים במזון, פלואוריד, חילוף חומרים של פחמימות או תפקוד חיסוני. הרופאים שלנו, שמתבססים על הוכחות, אינם טובים מהם בהרבה. מה שחשוב להם זה שהמטופלים אוכלים. עבורם, כל המזונות שווים. הרי המטופלים בבתי החולים אוכלים בדיוק את מה שהרופאים והדיאטנים אוכלים.

פעם אחת ביקשתי מדיאטנית בבית החולים לאסור על מתן מזונות עם מונוסודיום גלוטמט למטופלים שלי. היא חזרה אליי אחרי כמה ימים ואמרה לי שכל האוכל המוגש למאושפזים מגיע לבית החולים כשהוא ארוז במכלי ענק, ללא רשימת המרכיבים. הפתרון היחיד הוא לבקש מבני המשפחה שלכם להכין לכם את הארוחות ולהביא אותן לבית החולים. רק כך תוכלו לדעת שהמזון שאתם אוכלים טוב לבריאותכם.

 ספרים נלווים: