חקלאות מודרנית: מה ההבדל בין אדמה חיה לאדמה מתה?

מתוך הספר: ירוק לחיים

כפי הנראה, הצמחים הם "חקלאים" טובים הרבה יותר מאתנו. כתוצאה מה"גינון" החכם שלהם, שהתפתח במשך מיליוני שנים, אנחנו, בני האדם, זכינו בשטחים נרחבים של אדמה פורייה ברחבי העולם, שמכילה אינספור מיקרואורגניזמים שמשגשגים בה בשמחה. בספרם רב המכר Secrets of the Soil, פיטר טומקינס וכריסטופר בירד קובעים כי "המשקל המשולב של כל התאים החיידקיים שעל פני האדמה גדול פי 25 בהשוואה למשקלם של בעלי החיים. כל 4 דונם של אדמה מעובדת מכילים כ-½ טון מיקרואורגניזמים משגשגים ו-1 טון תולעים, שיכולים להפריש מדי יום 1 טון רקבובית".

חקלאות מודרנית. שדה מת? (SXC)

הסיבה: דישון ושימוש בחומרים כימיים

כתוצאה משיטות הגינון הטכנולוגיות שאנו, בני האדם, מיישמים, רוב האדמות בחוות החקלאיות בארה"ב מכילות פחות מ-2% חומר אורגני, בעוד שבעבר, לפני שהתחלנו להשתמש בחומרים כימיים, אחוז החומר האורגני הגיע ל-100%-60%. לדברי דיוויד בלום, ביולוג, מורה לחקלאות מקיימת ומומחה בתחום האקולוגיה, "רוב האדמה החקלאית המסחרית המסווגת כ"סוג א' " מכילה, במקרה הטוב, רק 2% של חומר אורגני, וזהו הגבול בין אדמה חיה לאדמה מתה".50 באמצעות יישומן של שיטות החקלאות המקיימת בשדה שאדמתו הייתה דלה באיכותה (בעיקר אדמת טיט קשה), דיוויד בלום הצליח תוך מספר שנים להגדיל את כמות החומר האורגני באדמה ל-25%. היבולים שהתקבלו משדה זה היו "גדולים פי 8 מהכמות שהייתה צפויה לפי מ"ר, על פי נתוני משרד החקלאות האמריקאי". 

לא ניתן להזין אדמות בחומרים כימיים, שכן, "הכימיה אינה משתווה לביולוגיה". במילים אחרות, חומרי דישון כימיים אינם מכילים אנזימים חיים שתורמים לתכונות הייחודיות ביותר של האדמה. מתוך שפע המחקרים שנערכו במדינות שונות עולה כי האנזימים באדמה יכולים להפוך יסוד אחד ליסוד אחר, במקרה שהתמרה (טרנסמוטציה) ביולוגית כזו תועיל לצמחים שגדלים בה. לפניכם ציטוטים ממאמרים שונים שמוכיחים את הטענה הזו.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

אל-כימיה קרקעית

פרופסור רנה פורון מהפקולטה למדעים בפאריז קובע כי "לא ניתן עוד להתעלם מהעובדה שהטבע מייצר מגנזיום מסידן (ולפעמים גם סידן ממגנזיום) ונתרן עשוי להיות מקורו של האשלגן". קומאקי, מנהל המעבדה למחקר ביולוגי בחברת מצושיטה אלקטריק ביפן, קובע כי "מיקרואורגניזמים שונים, כולל חיידקים מסוימים ושני מינים של עובש ופטריות שמר, יכולים להפוך נתרן לאשלגן". פרופסור קורולקוב (P. A. Korolkov) ברוסיה קובע כי "צורן (סיליקון) יכול להפוך לאלומיניום. אנחנו עדים לשינוי דרמטי במדעי הטבע. הגיעה העת להכיר בעובדה שכל יסוד כימי יכול להפוך ליסוד אחר בתנאים טבעיים".

אלו הן עובדות מוצקות, שמהן אנחנו יכולים להסיק שחומרי דישון כימיים לא יוכלו לעולם להעשיר את האדמה החיה, אלא רק להזיק, או אפילו להרוס אותה, ולגרום לתוצאות הרסניות לצמחים, לבעלי החיים ולבני האדם.

ספרים נלווים: