בטן של חיטה: מה הקשר בין חיטה והשמנת-יתר?

שומן בישבן או בירכיים הוא בדיוק זה: שומן בישבן או בירכיים, לא פחות ולא יותר. אבל השומן הבטני, שלו אחראית באופן ישיר החיטה, הוא מפעל מטבולי שעובד 24 שעות ביממה, ומייצר חומרים מעודדי דלקות, איברים פנימיים שומניים וסוכרת

מתוך הספר: בטן של חיטה

בטן של חיטה, "צמיגים", שדי גבר ו"היריון" מאוכל, אלה הן התוצאות המוזרות של צריכת הדגן המודרני שאנחנו מכנים "חיטה". בין שיש בה גומות או שהיא חלקה, בין שהיא שעירה או חסרת-שיער, מתוחה או רפויה – לבטן של חיטה יש צורות, צבעים וממדים במספר דומה למספרם של בני האדם. אבל ביסוד כולם נמצא אותו גורם מטבולי.
 
אני עומד לטעון שמזונות, שמיוצרים מחיטה או שמכילים אותה, גורמים לכם להשמין. אני רוצה להרחיק עוד יותר לכת ולומר שצריכת חיטה נלהבת יותר מדי היא הגורם העיקרי למשבר ההשמנה והסוכרת בעולם המערבי. היא הסיבה העיקרית לצורך בתוכנית בסגנון "לרדת בגדול". היא מסבירה מדוע ספורטאים מודרניים, כגון שחקני בייסבול וטריאתלטים (משתתפים בטריאתלון) שמנים יותר מתמיד. האשימו את החיטה כשאתם יושבים בכיסא במטוס וגבר, שיושב לצידכם ושמשקלו 140 ק"ג, מועך אתכם.
 
אין ספק שמשקאות קלים ממותקים ואורח חיים חסר-פעילות מוסיפים לבעיה. אבל אצל רוב האנשים, שמודעים לבריאות ושאינם מרשים לעצמם שני הרגלים אלה, שגורמים לעלייה במשקל, הגורם העיקרי להשמנה הוא החיטה.
 
שמן ורע לו (sxc)
 

מששו את הצמיגים שלי: התכונות הייחודיות של השומן הבטני
 
החיטה גורמת למחזור של שובע ורעב, שמונע על-ידי אינסולין, נוסף על עליות ומורדות של אופוריה וגמילה, עיוותים של תפקוד נוירולוגי והתמכרות. כל אלה מובילים להצטברות שומנים.
 
רמות גבוהות מאוד של סוכר ושל אינסולין בדם אחראיות להצטברות שומנים בעיקר באיברים שנמצאים בחלל הבטן. אם התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב מצטבר השומן הבטני וגורם לכבד שמן, לכליות שמנות, ללבלב שמן, למעיים שמנים, הגס והדק כאחד; והוא גם מתבטא במראה המוכר החיצוני – בטן של חיטה (אפילו הלב שלכם נעשה שמן, אבל אינכם יכולים לראות אותו דרך הצלעות הנוקשות-למחצה).
 
צמיג מישלין, שמקיף את קו המותניים שלכם, הוא ביטוי חיצוני של שומן בטני שנמצא בתוך חלל הבטן ומכסה איברים שנמצאים שם; והוא תוצאה של חודשים עד שנים של מחזורים, שחוזרים על עצמם, של רמות גבוהות של סוכר ואינסולין בדם, ואחריו הצטברות שומן שמונעת על-ידי אינסולין. לא הצטברות בזרועות, בישבן או בירכיים, אלא בצמיג המידלדל שמקיף את הכרס, ושנוצר על-ידי איברים פנימיים שמנים שבולטים כלפי חוץ (שאלה, שממשיכה להטריד את הרפואה, היא למה מטבוליזם לא סדיר של גלוקוז-אינסולין גורם להצטברות שומן בטני דווקא בחלל הבטן, ולא בכתף השמאלית או בראש).
 
שומן בישבן או בירכיים הוא בדיוק זה: שומן בישבן או בירכיים, לא פחות ולא יותר. אתם יושבים עליו, אתם דוחקים אותו לתוך הג'ינס שלכם, אתם מתלוננים על גומות הצלוליטיס שהוא יוצר. הוא מהווה עדות לצריכה עודפת של קלוריות לעומת שריפתן. אמנם צריכת חיטה מוסיפה לשומן בישבן ובירכיים, אבל השומן באזורים זה אינו פעיל כמעט, מבחינה מטבולית.
 
אותות דלקתיים וציטוקינים

השומן הבטני הוא משהו אחר. אמנם הוא עשוי להיות יעיל אם האהוב או האהובה שלכם רוצים לאחוז בו, אבל הייחוד שבו הוא, שהוא מסוגל לגרום למגוון רחב של דלקות. השומן הבטני, שממלא את החלל של בטן-החיטה, הוא מפעל מטבולי שעובד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הוא מייצר אותות דלקתיים וציטוקינים לא נורמאליים (חלבונים שמופרשים על-ידי תאי המערכת החיסונית ושמסייעים לפעילות של מערך ההגנה בגוף. הם מתפקדים כשליחים של המערכת החיסונית, והם מגבירים או מדכאים את פעילותה); או הורמונים כגון לפטין (Leptin, מיוצר בתאי שומן וברקמות שומניות, מווסת צריכה ושריפה של אנרגיה, תיאבון ומטבוליזם) ורסיסטין (Resistin, הורמון שמהווה חוליה חשובה בין השמנה, תנגודת לאינסולין וסוכרת), וגורם נמק של גידולים (TNF – קבוצת ציטוקינים שמסוגלים לגרום למותם של תאים). ככל שיש יותר שומן בטני, כך גדל מספר הציטוקינים הלא-נורמאליים שמשתחררים אל תוך זרם הדם.
 
כל השומן שנמצא בגוף מסוגל לייצר ציטוקין נוסף, אדיפונקטין (Adiponectin), הורמון-מגן שמפחית את הסיכון למחלת לב, לסוכרת וליתר לחץ דם. אולם כשעולה כמות השומן הבטני, פוחתת היכולת שלו לייצר הורמון זה (הסיבות לכך לא ברורות). השילוב של מחסור באדיפונקטין והעלייה ברמת הלפטין, ה-TNF ועוד מוצרים דלקתיים אחרים, הוא שנמצא ביסוד התגובות הלא-נורמאליות שגורמות להפרשה גבוהה של אינסולין, לסוכרת, ליתר לחץ דם ולמחלות לב. הרשימה של מצבים רפואיים אחרים, שנגרמים על-ידי שומן בטני, הולכת וגדלה, והיא כוללת היום גם שיטיון, דלקת מפרקים שיגרונית וסרטן המעי הגס. משום כך היקף המותניים הוא סמן מקדים חשוב לכל החולאים האלה, כמו גם לתמותה.
 
שומן בטני לא רק מייצר רמות גבוהות בצורה חריגה של הורמונים דלקתיים, אבל גם הוא עצמו דלקתי; הוא מכיל מספר גדול מאוד של תאי דם לבנים דלקתיים (מקרופאג'ים – Macrophages). המולקולות האנדוקריניות (הורמונים) והדלקתיות שמיוצרות על-ידי השומן הבטני, מתרוקנות (באמצעות מחזור הדם, ממערכת העיכול והטחול, דרך וריד השער) ישירות אל תוך הכבד. איבר זה מגיב על-ידי ייצור רצף נוסף של הורמונים דלקתיים וחלבונים לא נורמאליים.
 
במילים אחרות, השומן שבגוף האדם לא שווה מאיבר לאיבר. השומן בבטן-החיטה הוא שומן מיוחד. הוא לא רק מאגר פסיבי לקלוריות עודפות של פיצה; למעשה, הוא בלוטה אנדוקרינית (בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם לתוך זרם הדם) בדיוק כמו בלוטת התריס או הלבלב, אף על פי שהוא בלוטה גדולה מאוד ופעילה (למרבה האירוניה, סבתא צדקה כשאמרה, לפני ארבעים שנה, שלאדם עם משקל-יתר יש "בעיה בבלוטות"). שלא כמו בלוטות אנדוקריניות אחרות, הבלוטה האנדוקרינית, שהיא השומן הבטני, אינה משחקת על-פי הכללים, אלא על-פי ספר משחקים ייחודי שפועל נגד בריאות הגוף. לכן, בטן של חיטה היא לא רק דבר מכוער, היא גם מאוד מאוד לא בריאה.

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי