ספחת (פסוריאזיס): הטיפול הטבעי

מתוך הספר: נטורופתיה

הספחת היא מחלת עור כרונית ונפוצה בקרב כ-5%-2% מהאוכלוסייה. בחלק מהמקרים קיים קשר משפחתי להופעתה. מחלה זו מופיעה בעיקר אצל בני הגזע הלבן בארצות מפותחות והיא נדירה ביותר בקרב אנשים שחורים.

הספחת היא הצטברות מסיבית של תאי עור, הנובעת מחלוקה מהירה פי 1,000 מהנורמה של אותם תאים. בעקבות החלוקה המהירה של תאי העור, התאים לא מספיקים לנשור והם מצטברים בשכבות מוכספות לבנות דמויות קשקשת.

המחלה בדרך-כלל מתפתחת בין הגילים 10-40, אבל היא יכולה להופיע בכל גיל.

תופעות אופייניות לספחת

מחלת הספחת מתאפיינת בנגעים קשקשיים או בנגעים אדומים בעלי גבולות ברורים, כתוצאה מהצטברות מהירה של תאי עור והיא מופיעה בדרך-כלל בקרקפת, במרפקים, בברכיים, בגב ובישבן. המחלה יכולה להתפרץ גם מתחת לציפורניים, בבתי-השחי, בגבות, בטבור ובמפשעה ועלולה להתפשט ולגרום גם לדלקות במפרקים.

בעוד שקצב התחלקות התאים מבוקר על-ידי מאזן בין תרכובות ביקורת פנימיות (אנזים AMP מחזורי ואנזים GMP מחזורי), בחולי-ספחת קיים חוסר איזון בין שתי התרכובות ועלייה בתרכובת GMP מחזורי, הגורמת להתרבות תאי העור.


נגעי פסוריאזיס בקרקפת (123RF)

תנו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים של "פוקוס"

הסיבות לספחת

קיימים מספר גורמים המעורבים בהתפתחות המחלה:

1. בעיות בעיכול החלבונים – במצב של עיכול חלבונים לקוי, חיידקי המעיים מפרקים את החלבונים הלא מעוכלים ונוצרות תרכובות רעילות הידועות בשם פוליאמינים (Polyamines) המעכבות את ייצור האנזים AMP המחזורי, המעלה את רמת האנזים GMP המחזורי, ולכן מואץ קצב חלוקת תאי העור. מחקר ספציפי בנושא הראה, כי קיימת רמה גבוהה יותר של האנזים בחולי-ספחת.

2. פלורת מעי לא תקינה – זיהומים ורעלנים שמקורם במעיים, מעורבים בהתפתחות של ספחת. תרכובות אלו גורמות לעלייה ברמות ה-GMP המחזורי בתאי העור וכתוצאה מכך עולה קצב התרבות התאים. גדילת-יתר של פטרת הקנדידה במעיים, היא גורם עיקרי אצל מעל 70% מהחולים.

3. כבד רווי ברעלים – ירידה ביכולת הכבד לטהר את הדם מחומרים רעילים גורמת להחמרה במחלה. לכן, עישון ושתיית אלכוהול, המגבירים את כמויות הרעלנים במעיים ובדם ופוגעים בתפקוד הכבד, חייבים להיות מחוץ לתחום לחולי-הספחת.

4. מצבי מתח נפשי – נמצא כי אורח חיים לחוץ ואירועים טראומתיים, קשורים להתפרצות מחלת הספחת. במחקר שנערך בקרב 132 חולי-ספחת דיווחו 51 חולים (39%), כי בין יומיים לחודש לפני התפרצות המחלה, הם עברו אירוע טראומתי ומלחיץ.

הטיפול הנטורופתי בפסוריאזיס

מטרת הטיפול הנטרופתי היא לאזן מחדש את היחס בין האנזים AMP המחזורי, לבין GMP המחזורי ובנוסף, לעכב תהליכים דלקתיים ולשפר את בריאות העור.

הטיפול דרך תזונה

רצוי להקפיד על תזונה עשירה בסיבים תזונתיים אשר סופחים את הרעלנים הנוצרים במעיים ומפרישים אותם החוצה מן הגוף. מומלץ להגביל את צריכת הפחמימות הפשוטות ואת משקאות האלכוהול, כדי לא להעמיס על פעילות הכבד ולפגוע ביכולתו לטהר את הדם והמעיים מרעלים.
כמו כן רצוי להפחית את השומנים מהחי הגורמים לייצור חומרים פרודלקתיים, להפחית חלבונים מהחי, להגדיל את כמות החלבונים מהצומח ובמקביל, לצרוך יותר דגים מהים הצפוני, המכילים חומצות שומן חיוניות (מקרל, סלמון, קוד, הליבוט, סרדין ועוד) וכן להפחית את כמות הקפאין היומית, הפוגע בפלורת המעי.

מחקר שנעשה לאחרונה בדק 5 חולים בספחת במצב בינוני עד קשה, שבמשך 6 חודשים קיבלו תזונה עשירה בפירות, בירקות ובסיבים תזונתיים, מעט חלבון מהחי, דגים מהים הצפוני, ללא בשר אדום, ללא פחמימות פשוטות וללא מזונות מעובדים. אצל כולם, ללא יוצא מהכלל, חלה הטבה משמעותית במצב.

הטיפול דרך תוספי תזונה

תוספת חשובה לטיפול במחלת הספחת, היא חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה-3, הנמצאות בעיקר בדגי הים-הצפוני. במחקר שנערך בקרב 83 חולי-ספחת המאושפזים במצב קשה ב-8 מרכזי רפואה שונים ברחבי אירופה נמצא, כי אצל כ-40% מאלה שקיבלו תוספת של חומצות שומן אומגה-3, חל שיפור משמעותי בכל האספקטים של המחלה.

חומצות שומן מסוג אומגה-6 גם הן חומצות שומן חיוניות, בעלות פעילות נוגדת דלקת ולכן רצוי לשלבן עם תוספת חומצות השומן אומגה-3.

הפיקנוגנול (ביופלבנואיד) המופק מקליפת עץ אורן צרפתי French maritime, הוא בעל תכונות נוגדות דלקת. במחקר שבדק את השפעתו על תאי העור נמצא, כי הוא הפחית פי 22 את פעילות שני הגנים calgranulin A ו-calgranulin B, הפעילים בצורה מוגברת אצל חולי-הספחת.

תוספת של ויטמין A נמצאה כמפחיתה את ייצור הפוליאמינים במעיים ולכן היא מומלצת לטיפול בספחת. כמו כן, ויטמין E וסלניום, שהם בעלי השפעה נוגדת דלקת, משמשים גם כנוגדי חמצון חזקים המעלים את רמת האנזים גלוטתיון פראוקסידאז (Glutathione peroxidase), שהוא בעל פעילות המנטרלת רעלים ומסייעת בטיהור הכבד.

תוספת של גלוקוזמין משפרת את מצב החולים בספחת, כיוון שגלוקוזמין הוא חומר מוצא לבנייתם של רכיבים תזונתיים המשקמים רקמות חיבור. מאחר שחומר זה משפיע גם על שלמות רקמות המעיים, הוא עשוי לסייע בהפחתת חדירות המעיים וספיגת תרכובות רעילות שונות, המעורבות בהתפתחות מחלת הספחת.

תוספת של אנזימי עיכול, בעיקר פפאין וברומלין המפרקים חלבונים, חשובה למניעת יצירת עודף של פוליאמינים רעילים, הגורמים לחוסר איזון בין האנזימים AMP המחזורי לבין GMP המחזורי – מה שמגביר את התחלקות תאי העור.

חשוב ליטול גם תוספת של פרוביוטיקה המונעת זיהומים במעיים ומפחיתה את חדירות-היתר של המעיים, המשפיעה על הגברת קצב חלוקת תאי העור.

הטיפול דרך צמחי מרפא

בכנס של הרוקחים הבריטיים שנערך במנצ'סטר, אנגליה, בשנת 2002, דווח על מחקר שנערך עם זרעים מסוג מסוים של חרצית רפואית (Vernonia anthelmintica). מחקר זה הוכיח כי לצמח זה יש השפעה נוגדת דלקת חזקה ובנוסף, השפעה מטהרת ומנקה רעלים. על פי החוקרים, זוהי תגלית מרגשת, כיוון שבדרך-כלל צמחי המרפא הלוחמים בספחת הם או נוגדי דלקת או מטהרים, והנה קיים כאן צמח המכיל את שתי התכונות יחד.

רצוי לכלול את צמח התלתן האדום (Trifolium pratense) בטיפול בספחת, כיוון שהוא מטהר רעלים, משתן וממריץ.

הטיפול דרך טכניקות הרפיה

כיוון שמחלת הספחת קשורה למצבי מתח ולחץ נפשי, מומלץ לאמץ טכניקות הרפיה שונות כמו יוגה, מדיטציה, ביופידבק, פעילות גופנית ועוד. במחקר שנערך בגרמניה הציגו חולי-ספחת שיפור במצבם, לאחר שתרגלו טכניקות הרפיה, ששיפרו קשרים חברתיים וכמו כן, קיבלו ייעוץ פסיכולוגי אישי.

 ספרים נלווים: