אז מה אוכלים בלי חלב?

הנה אחד הפרקים היותר חינניים מספרו הקנוני של ד"ר אריה אבני, "שוטי החלב", שדומה שאין זמן מתאים יותר להיזכר בו מאשר חג השבועות. כאן תגלו מה כן כדאי לאכול, מיהם החלבונים הטובים, מיהן הפחמימות הטובות ואיזה מים כדאי לשתות

מתוך הספר: שוטי החלב

אין הרצאה בנושא החלב, והעברתי מאות שכאלו, שבמהלכה לא תקום ממקומה אישה, שהקמטים האורכיים על מצחה מצביעים על דאגה עמוקה, ותשאל בקול נכאים, לאחר שהבינה שלמען בריאות באי ביתה הקרובים, שייצאו ממנו יום אחד, היא משנה את תכולת המקרר: "אז מה אני אוכל?"
זה מצביע עד כמה עמוק החדירו לתת-הגולגולות שלנו את המידע, על גבול האמונה המיסטית, כי ללא מוצרי חלב-פרה אין קיום למין האנושי בכלל, ולאישה השואלת בפרט.

ומכיוון שקוראים רבים, כולל המוציא לאור, הציעו לי להוסיף לספר כמה הנחיות ומרשמים, על מנת להרגיע את הנשים בישראל (ובעולם – אם הספר שלי, יום אחד, יתורגם) – הנה הם כאן לפניכם.
בניגוד לספרי בישול, הבנויים בסדר מופתי, פרק זה, על המתכונים, יהיה כתוב בשפה אסוציאטיבית. מה שבא לי – נכתב.

למה לא מים מינרליים?

המים מהווים את מרבית משקלנו. נתון נשכח זה מורה כי כדאי לדאוג שהמים הנלגמים יהיו באיכות הטובה ביותר, בהתאם ליכולות הכלכליות של המשפחה.
על המים המינרליים איני ממליץ.

ראשית – כי במרבית המקרים שפכו אותם לבקבוק פלסטי ולא לבקבוק זכוכית, ולך דע איזה חומר מסתנן לו אל המים מדפנות הבקבוק. שנית – לעולם לא אדע מאיזה ברז מילאו אותו, הגם שהם מעידים על עצמם, ונכתב עליהם, שהמים באים ממעיינות או מהרי האלפים. בתמורה לסכום כסף הגיוני גם אני מוכן לכתוב על המקורות הנפלאים, ואפילו על הסגולות הייחודיות של המים, וזה כלול במחיר הראשוני.

שלישית – בגלל המחיר.

רביעית – כי בצעד זה של אי-קניית מים מינראליים אני מביע אמון ביכולות של רשות המים הישראלית לספק מים סבירים לקיום ממוצע של אזרח מקומי. ואם לא לשתייה נועדו המים האלה, אז לפחות להשקיית הגינה.

עד כאן ההערה על המים. כדאי לישראלי/ת ממוצע/ת לשתות כשני ליטר נוזלים ביום ממוצע. בשעת חמסין, בשל האובדן המוגבר, יש לצרוך שלושה ליטר מים לפחות.


חומוס. אחד מאבות המזון (123RF)


רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫


לילדים שלי, מאז עמדו על דעתם, ולא נזקקו לחיתול, דקלמתי:
"פיפי צהוב – לא טוב
פיפי לבן – מצוין".
כמובן שהכוונה בצבע לבן הייתה לשתן שקוף, אבל זאת הבינו כל הארבעה, שהיו יכולים לעקוב אחר הצבע בזמן אמת.
כלומר, צבע השתן הוא המעקב הטוב ביותר על המצב של חסר מים בגוף. צבע צהוב מחייב השלמת נוזלים.

קטניות, דגים ושאר ירקות

כמה מילים על אבות ואימהות המזון. לא ארשום כמויות מומלצות. תנו לתחושה האישית לקבוע את הכמות הנכנסת למעמקי הגוף. בל יהיו העיניים, וההמחאה שנתתם בכניסה לאולם השמחות, הגורם הקובע את הכמות הנבלעת.

החלבונים הטובים מצויים בקטניות: סויה, חומוס, אפונה, עדשים מכל המינים, פול וכל המצוי בשוק, בעונה, ואינו דורש הפשרה. בתוצרת הקפואה כבר נגע אדם זר, בסיוע הליכים ומכונות. תוצרת זו היא ברירת מחדל בעונה שחסר בה הירק הנחשק.

בשר של יצור צעיר או דגי מים עמוקים – הולך. לא על בסיס יומי. בעלי סוג דם A יכולים להרחיב את רסן הגבלת הבשר. כך לפחות כתוב בספר ההוא, ואין לי כל התנגדות להתנסות כזו, מה עוד שלא מעט חולים שלי הביעו שביעות רצון ממנה.

סיפור: לירן, חבר טוב שלי ממועדון הקיאקים בתל-אביב, פנה לרופאה שלו, על-פי בקשתי, כדי לבדוק את סוג הדם שלו. הרופאה ציינה בפניו כי משרד הבריאות הוציא חוזר, לפיו אין לבצע את הבדיקה. אולי חששו שאנשים רבים ישנו את תזונתם על-פי הכתוב בספר, וחס וחלילה יתחילו להיות בריאים יותר – וזה, ללא ספק, מהווה איום על קיום המשרד בגודלו הנוכחי.

ביצים – זו בריאות. אחת או שתיים ביום – דליקטס. שלא יפחידו אתכם עם הכולסטרול של ביצה רכה, או חביתת "עין" בשמן זית זך חד-פעמי. חמאת עיזים – הולך.
חמאה פרה יהודייה, שקיבלה זרע יבוא (פר גוי?) – היא ברירת מחדל.
למי שאינו ספורטאי צמרת, לא כדאי לדחוס לקיבה עודפי חלבון. רחמו על הכליות ושאר חלקי הגוף. אנשים המרבים באכילת חלבון נוטים ללקות ב-Gout, בהומוציסטאין גבוה בדם ובצרות שונות בבריאות הכללית.

למה כדאי לוותר על חיטה

הפחמימות הטובות הן: דוחן, שיבולת שועל, כוסמין, כוסמת, שיפון, אורז מלא ועוד. דבש טוב להמתקת החיים, ושוקולד מריר כדי לצבוע במעט צבע ורוד את הימים המעט-אפורים.

את החיטה אני מניח הצִדה, ולא רק בגלל הגלוטן. החיטה אינה בריאה למאכל לאדם המצוי. אין ספק שהיא בריאה מאוד לאדם הסובל מרעב כרוני ומתת-תזונה, כמו בכמה מן "הארצות המתפתחות".
השומנים הטובים יימצאו בשמן זית, בשמן פשתן או בזרעי פשתן טחונים, בכמוסות של אומגה-3, בשמן קוקוס. חומצות השומן הנמצאות בגרעיני ענבים נפלאות לבריאות העין, ובייחוד לתפקוד הרשתית, אך אין להן מקום בשימוש היומיומי במטבח.

חמאה מאיכות טובה, כמו חמאת עיזים – שווה קנייה.
את החמאה שהוסיפו לה שמן קנולה, כדי שתהיה נוחה למריחה – השאירו בחנות, לקונה אחר.
שמן הזית יוכל לספק את צרכינו במדבר התזונתי במשך 40 או 120 שנה. אל תחפשו גיוון. הגוף החי אוהב שעמום תזונתי.

את המינרלים והוויטמינים אפשר לקבל מירקות, מפירות ומאגוזים (יש לשאוף לצריכת תוצרת אורגנית).
שישה אגוזים ברזילאים מספקים סלניום לא רע, המשפר את הסיכוי לחמוק מידי הסרטן, וגם את המצב נוגד-החמצון של הגוף האנושי.
אין ספק שהסלניום נחוץ לגבר הממוצע השואף לביצועים משופרים, אך מעדיף, בגלל החברים, להשתמש בכימיקלים המשנים את זרימת הדם, גם פה וגם שם.

 

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי