מה אוכל אותך?

אנה היא מאמנת בכירה לבריאות ואורח חיים והעורכת המדעית בספר "האינטליגנציה הרגשית של האכילה". אנה פיתחה את INSiGHT שזהו אימון מבוסס מיינדפולנס (נרחיב בהמשך), אפשר להירגע רוב האנשים בהרצאה של אנה לא ידעו מה זה מיינדפולנס (MINDFOODNESS)

מערכת היחסים שלנו עם האוכל נוגעת בכל תחומי החיים שלנו אומרת אנה, לא רק עם הגוף אלא עם "עצמנו".

המודל שאנה מדברת עליו נקרא EAT (embrace accept term) שמורכב משלושה מעגלים חופפים בחלקם:

·        אינטליגנציה רגשית

·        קשיבות – (זה בעצם ה מיינדפולנס)

·        האכילה עצמה

לפני שאנה ממשיכה היא עוצרת לרגע ומדברת קצת על אכילה רגשית, הוא כפי שהיא מכנה זאת "אכילה מטשטשת רגשות", והיא איננה מאפיינת רק אנשים עם עודף משקל, מה שבעצם מכניס את רובנו לתוך הקטגוריה הזאת, גם ההתעקשות לאכול אוכל בריא טוענת אנה מגיעה מהמקום הזה של אכילה אשר מונעת מרגשות, לדעתה כ-90% לפחות בעולם המערבי יש איזושהי סוגיה עם אוכל, היא מסיימת בשאלה "מי מנהל את מי" אנחנו את האוכל או האוכל אותנו.

אנה נוה-לדרמן

אנה מתחילה מהקשיבות שזה בעצם המיינדפולנס, התחלנו במדיטציה לכל משתתפי ההרצאה, שתי כפות רגליים על הרצפה, עוצמים את העיניים והמבט מופנה פנימה, תשומת הלב מופנית לגוף!!! אנה ממשיכה לדבר ברקע ומבקשת למקד את תשומת הלב בנשימה. לא לגרש מחשבות היא מבקשת לשים לב למה שקורה, איך האוויר נכנס דרך הנחיריים, אך הנשימה? עמוקה? שטחית? כאשר שואפים לדעת שאנו שואפים, מודעות לתהליך זה מה שחשוב, להיות קשוב לו, לא רק לנשום על אוטומט, ואז צליל נעים מעיר אותנו וקולה של אנה מלווה אותו: "לפתוח עיניים!"

זהו בעצם תהליך של מיינדפולנס

הטענה המרכזית של אנה היא שרוב האכילה שלנו היא אכילה רגשית אשר אינה קשורה לתחושת הרעב של גוף. היא שואלת את הקהל שאלה – מ-1 עד 10 כאשר 1 זהו שובע מלא ו-10 זה רעב מטורף, מה הרעב שלכם עכשיו? כמה מהקהל רעבים בסביבות 10? כמובן אף אחד, וכאן אנה נותנת עצה אחת לכולם – לגלות את מנגנון הרעב, מתי באמת הייתם מאד רעבים, האמת היא כי בעולם המערבי זה כמעט ולא קיים.

אנה מקשרת – האכילה הרגשית זה חוסר היכולת שלנו להתמודד עם מצבי חיים שלא תמיד קשורים לאוכל אבל אנחנו מפנים את זה לשם, אנחנו עצבניים על מישהו בכביש אבל לא יכולים להגיב כמו שרצינו, הפיצוי יגיע באוכל.

אנה מזכירה את מנגנוני ההגנה הטבעית של האדם – FFF (Fight, Flight, Freeze) הטענה המרכזית כאן היא שוב חוסר היכולת שלנו להתמודד עם כל כך הרבה פעמים שהמנגנונים הללו עובדים ואז זה הולך לכיוון האוכל, אנה מציעה להוסיף בתהליך  המיינדפולנס F נוספת היא מכנה אותה Feel – להרגיש.

את נושא האכילה היא מחלקת לשני "שליטים" הראש והרגש, כאשר הראש יהיה ביקורתי מאד, ותמיד יגיד לנו אתם לא יפים, אף אחד לא רוצה אותי, ואז הרגש אומר או.קיי, אם גם ככה אף אחד לא רוצה אותי אז אני יכול לאכול מה שאני רוצה וככה עוד ועוד מאבקים או שיתופי פעולה של הראש והרגש.

אנה סיפרה על אחת המטופלות שלה ועל ההרגלים שלה והעלתה את רעיון "החוזה" שלפעמים "נחתם" כאשר אנחנו ילדים ויכול להפריע לנו כאשר אנחנו גדולים, לדוגמא כאשר אנחנו היינו ילדים הכריחו אותנו לגמור הכל מהצלחת אחרת לא קמים, אחת הסיבות שאנחנו היום לא יכולים שלא לסיים את כל האוכל מהצלחת היא "החוזה" הזה שנחתם כאשר היינו ילדים, למרות שאנחנו לא רעבים עדיין אנחנו מרגישים "חובה" לסיים את הצלחת, המטרה דרך המיינדפולנס זה להביו שהחוזה הזה כבר לא רלוונטי.

מבולבלים? בואו ננסה לעשות סדר

אכילה רגשית אינה רק לאנשים שמנים, המשקל הוא רק סימפטום, המאבק שלנו באוכל אינו מסתכם בלהילחם באכילה רגשית אלא להגיע לאיזון, והדרך או המקום שאנחנו רוצים להגיע אליו  הוא, שהאוכל הוא 70 אחוז מתאים לגוף והשאר יוקדש לרגש, נשמע טוב לא? אז מה בעצם הדרך להגיע לאיזון, קודם כל להבין ולהיות מודע. לקרוא מחדש את "החוזים" שגדלנו איתם, הדרך שאנה מציע זה הטיפול בשיטת המיינדפולנס דרך המאפשרת שינוי עמוק ואמיתי. נחליף את האכילה האוטומטית ובהיסח הדעת (מול הטלוויזיה, או באוטו בנסיעה) באכילה מודעת, בקשב, ממש כך כאשר אתם אוכלים תתמקדו באוכל. עשו ניסוי קטן, קחו תפוח, האכילה שלו קצרה, תתחילו לאכול אותו אבל הפעם תהיו מרוכזים באכילה של התפוח, שימו לב לכל ביס!

כאשר נתאמן בהפרדה בין רגשות לבין אוכל, נגלה שאפשר להכיל את הרגשות באשר הם.
אז נוכל גם ללמוד להקשיב לגוף ולמנגנון טבעי של רעב ושובע.

אייל גנור הוא סטודנט לנטורופתיה בבית הספר "מירב" של האוניברסיטה הפתוחה

 ספרים בנושא: