על סלט ועל הרוטב: מיונז ביתי ורוטב לסלט חסה

מתוך הספר שוטי החלב

הסלט הוא המצאה גאונית של אישה מהתקופה הקדומה, שמצאה ירקות מעטים מכל סוג, שלחוד לא הספיקו להשביע אף אדם, אך שילובם אִפשר סתימת פיות משפחתית. אין ספק שאותה אישה גאונית גם צירפה לסלט את שמן הזית, או מאוחר יותר, את המיונז. הסלט הוא בריא מאוד ועמוס בוויטמינים A-D-E-K , שנמצאים בירקות השונים. הוויטמינים זקוקים לשומן כדי להגיע לספיגתם המיטבית, אז נא לא לשכוח - שמן זית הוא חובה בסלט של שוחרי בריאות.

הסלט משמש בעולם כולו כמתאבן, ולכן לא נהוג להגישו כמנה עיקרית, אבל מי שמעדיף לבקר את קרוביו המאושפזים מאשר להיות זה שמבקרים אותו - מוטב שיבנה את תזונתו סביב הסלט כמנה העיקרית. אם מוסיפים לסלט ביצה או שתיים לאיש, ועוד איזה תפוח אדמה או שניים לרעבים - הרי לפניכם ארוחה נפלאה. כלולים בה חלבונים, שומנים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים.

על תבלינים ושאר ירקות 

הירקות המומלצים והמובילים בסלטים שלי הם: חסה, כרוב, גזר. 

הכינורות המשניים הם: שום, בצל ירוק, צנונית, פטרוזיליה, סלרי, כוסברה. יחס האוכלוסייה לכוסברה הוא של אהבה או שנאה. טרם נברא האדם שיהיה אדיש לצמח התבלין המרפא הנפלא הזה. אם את הפטרוזיליה כצמח מרפא יש להעדיף לטובת דרכי השתן, הרי שהכוסברה היא מלכת הכבד. היא המסייעת הטובה ביותר לניקוי הכבד - ואיזה בן תרבות מערבית אינו זקוק, מדי פעם, לניקוי אתר הייצור והפסולת הגדול ביותר בגוף.

הסלט זקוק לרוטב. הרוטב זקוק לשום כתוש (שלוש שיניים לכל סועד), השום זקוק לחומץ תפוחי-עץ בבקבוק זכוכית (ודאי לא מתוצרת "ארץ בקבוקי הפלסטיק"). החומץ זקוק לשמן זית, ביד שאינה קפוצה. שמן זית הוא סותם תיאבון נפלא. אין ספק שיש בו פה ושם כמה קלוריות, אבל הרבה חברים שלי מהסקטור הערבי, תושבי ערערה וברטעה, אינם נלאים מלספר על נפלאות השמן העתיק הזה כשמדובר במחלות, בייחוד כאלה שקצרה יד רופאים קונבנציונאליים לרפאן.

אין ספק ששום הוא מונע חולי נפלא, או ברוסית עממית - אנטיביוטיקה של ההמונים. כף חומץ תפוחי-עץ דוחה רופאים - זה בדוק וידוע. וכל הדוחה רופא - הרי זה משובח. זהו בסיס הבריאות.

כעת אפשר ללכת על חתיכות של חסה, קרועות-ביד (חסה, בדומה לעורלה, אינה אוהבת סכין), או כרוב חתוך דק (הוא דווקא חייב להיקצץ בסכין, או בלהב של מעבד מזון). כרוב, מבחינה מחקרית, הולך נפלא עם כורכום, ושניהם מונעי סרטן טובים, כך שמעט כורכום, טחון לתוך סלט גדול - מוסיף לא רק צבע, אלא גם הגנה בריאותית.

אני אוהב להוסיף סחוג תימני אדום שגורם לי תחושת שריפה בפה, כי כך אני יודע שהולך להיות חם בגוף, וזרימת דם משופרת היא מעין החייאה לטווח ארוך.

הפלפל החריף היבש, הקטן, שמחירו בשוק מצחיק - הוא ידידו הטוב של האדם. השריפה שה"סודני" החריף הזה מעורר, גורמת להפרשת מיצי קיבה בכמות אדירה - דבר שיוצר שכבת הגנה נפלאה, משפר את יכולות העיכול ומקטין את זמן השהיית המזון בשק הגדול שבמעלה חלל הבטן. הפלפל הקטן והחריף הזה נפלא לבריאות הלב, לזרימת הדם במוח, והוא שורף ו"עושה את המוות", השד יודע איך, לתאי סרטן ולגרורות.

מיונז של פעם

מכירים את המיונז הביתי, זה שמכיל חלמון ואיבד את החלבון? אני לא כל-כך מסתדר עם דומיננטיות החלמון, ומעדיף את הגרסה המודרנית, או בעצם התעשייתית, הכוללת את כל צבעי הביצה.

הסוד, או הסודות, של הכנת המיונז, הם בניקיון הכלים, בטמפרטורה של כל המרכיבים, כולל המיונז והלימון, והביצה קל וחומר. הם אוהבים את טמפרטורת החדר.

אם אתם חוששים מסלמונלה, השאירו את הביצה במקרר למשך שלושה שבועות.

החומרים:

ביצה אחת

כף חרדל (ודאי צרפתי, ודאי משובח)

כף מיץ לימון טרי

כף חומץ בן יין

מלח לפי הטעם

1.5 כוס שמן (עדיף שמן חמניות)

ההכנה:

מכניסים לצנצנת גבוהה את כל המוצרים (מלבד השמן, שהוא החתן, שבא אחרי הכלה), ומערבבים היטב, עם מערבל מתאים, במשך כמה שניות.

כעת מוסיפים את השמן, בסבלנות ובאיטיות, כדי שהלציטין שבחלמון יסייע לשומן להתנתק מהדחייה הטבעית שלו למים - ואלה הרי מצויים בכל מקום, גם במיץ הלימון.

מיונז טופו

החומרים:

250 גרם טופו (טופו דל-שומן לחולמים על דלות-משקל)

רבע כוס מיץ לימון טרי

כף שמן זית

רבע כפית מלח

כפית חרדל - לפי הטעם

מעט כורכום - אם בא לכם

מים

ההכנה:

מכניסים את כל המצרכים, מלבד המים, למערבל, לצורך יצירת עיסה. מוסיפים מים, טיפין טיפין, עד קבלת המרקם המיונזי המתאים.

אפשר להוסיף כוסברה/פטרוזיליה/בזיליקום/סחוג - לפי ההעדפה המשפחתית.

הרוטב של תתי – רוטב לסלט חסה

תתי, או אסתי, הלוא היא אשתי. הרוטב שהוסיף לחיבור בינינו היה הרוטב הבא.

הייחוד שלו הוא בכך שלא ארשום את הכמויות - כי כשמכינים אותו, הוא פשוט זורם.

ההכנה:

לקערת זכוכית (אל תתפתו לגעת בקערות פלסטיק ועץ) כותשים שום בכמות שבאה לכם.

כותשים ונותנים להם לנשום, ממש כמו ליין אדום. עשר דקות של מגע עם חמצן מאפשר לאנזים מיוחד המצוי בשום ליצור חומר פעיל, שתורם רבות לבריאות האדם, וגם לקשיי הבריאות אצל החיידקים ואצל תאי הגוף שסטו מדרך הישר, בדרכם אל "כל הישר בעיניו יעשה", כולל משלוח גרורות.

על השום הכתוש שופכים חומץ תפוחי עץ. בעזרת כף מעודדים את המגע בין שני המרכיבים.

בשלב זה מוסיפים שמן זית. לתערובת שהתקבלה מוסיפים כף או שתיים של חרדל מאיכות טובה, ומערבבים היטב. אל התערובת מוסיפים פטרוזיליה קצוצה דק, ושוב מערבבים.

כעת מוסיפים חסה ערבית, שעליה נקרעו ולא נטבחו בסכין חדה - והרי לכם סלט חסה נפלא ועדין.