אוסטאופורוזיס: האומנם מוצרי חלב מגנים עלינו מפניו?

מאת מאת: ד"ר ג'ואל פורמן
המיתוס: מוצרי חלב מגנים עלינו מפני אוסטאופורוזיס. האמת: זה פשוט לא נכון!
מוצרי חלב

מתוך הספר: לאכול כדי לחיות

מוצרי חלב זוכים לפופולאריות רבה בחברה המערבית. רובנו מאמינים כי תזונה נטולת מוצרי חלב אינה בריאה, מכיוון שהיא אינה מספקת לגופנו את כמות הסידן הדרושה לבריאות העצם. האומנם? האם דעה זו מבוססת על מחקרים מדעיים או שמא היא תוצאה של שטיפת מוח רבת שנים של יצרנים בעלי עניין?

בניגוד למה שחונכנו להאמין, אוסטאופורוזיס (מחלת דלדול העצם) ושברים בעצם הירך נפוצים יותר דווקא בקרב אוכלוסיות שנוהגות לצרוך מוצרי חלב דרך קבע ושומרות על רמות סידן תקינות. מחקר שנערך במספר ארצות ובדק את נתוני צריכת החלב ושיעורי ההיארעות של שברים בעצם הירך מצא קשר סטטיסטי משמעותי בין צריכת חלב לבין שיעורים גבוהים יותר של שברים.

האם המסקנה המתבקשת היא ששתיית חלב פרה גורמת לאוסטאופורוזיס? לא בהכרח. עם זאת, הנתונים מטילים ספק באמיתות המסרים המתפרסמים חדשות לבקרים באמצעי התקשורת, אודות חשיבותם של מוצרי חלב במניעת דלדול העצמות.

 

מהו מאזן סידן שלילי?

האטיולוגיה (חקר הסיבות) של מחלת האוסטאופורוזיס מורכבת למדי ומערבת גורמים כגון איזון חומצה-בסיס בתזונה, צריכה של יסודות קורט מינרליים ופיטוכימיקלים, פעילות גופנית, חשיפה לשמש ועוד.

כדי לבחון את הגורמים לאוסטאופורוזיס עלינו להבין תחילה את המושג "מאזן סידן שלילי". מאזן סידן שלילי מעיד על כך שכמות הסידן המופרשת בשתן, גדולה יותר מכמות הסידן הנספגת בגוף. מאזן סידן חיובי נוצר כאשר כמות הסידן הנספגת גדולה יותר מזו המופרשת החוצה. מאזן סידן שלילי לאורך זמן גורם לאיבוד רקמת עצם, שכן, גופנו חייב להשיג את מלוא כמות הסידן הדרושה לו ממחסני הסידן העיקריים שלנו – העצמות.

מה גורם לנו לאבד סידן?

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו קשר בין אוסטאופורוזיס לבין גורמים תזונתיים שונים הגורמים להפרשת סידן עודפת בשתן. ההתרוקנות המתמשכת של מאגרי הסידן שלנו והפרשתם אל מחוץ לגוף דרך השתן, היא הגורם העיקרי לאוסטאופורוזיס.

  גורמים תזונתיים התורמים לאיבוד מוגבר של סידן בשתן

 ·     חלבון מן החי

·     מלח

·     קפאין

·     סוכרים מעובדים

·     אלכוהול

 ·     ניקוטין

·     סותרי חומצה המכילים אלומיניום

·     תרופות כגון אנטיביוטיקה, סטרואידים, הורמוני בלוטת התריס

·     תוספי ויטמיןA   

 

הנתונים המדעיים שברשותנו מצביעים על קשר ברור בין הפרשה מוגברת של סידן בשתן לצריכה של חלבון מן החי, אך לא לצריכה של חלבון מן הצומח. מזונות צמחיים, למרות שחלקם עשיר בחלבונים, אינם גורמים להיווצרות חומצה. לעומת זאת, תהליך העיכול של מזונות מן החי יוצר עומס כבד של חומצה בדם. עובדה זו גורמת לסדרה של תגובות שבאמצעותן מופרש סידן מתוך העצמות, במטרה לנטרל את החומציות.

 

הגורמים הללו (ראו טבלה) מסייעים לנו להבין מדוע לא נמצאה התאמה בין צריכת סידן מוגברת לבין שיעורים מופחתים של שברים בעצם הירך בקרב נשים ברחבי העולם. האסקימוסים הם הדוגמה הטובה ביותר לכך. למרות שהם צורכים סידן בכמויות אדירות (2,000 מ"ג ביום) באמצעות אכילת עצמות דגים רכות, ניתן למצוא אצלם שיעורים גבוהים במיוחד של שברים. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, בעובדה שהם צורכים כמות כה גדולה של חלבון מדגים.

 

הסידן הרב המצוי במוצרי חלב אינו יכול לבטל את ההשפעה השלילית רבת העוצמה של הגורמים האמורים. כדי להתמודד ביעילות עם הסכנה שבאיבוד סידן, עלינו להפחית את השפעתם של הגורמים הנוספים. כמו כן, עלינו להשיג את כמויות הסידן הדרושות לגופנו על ידי צריכה מוגברת של ירקות ומזונות צמחיים, ולא על-ידי צריכה של מוצרי חלב וחלבונים מן החי.

 

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי