אדם רגיש מאוד: מוכרח לראות

מאת מאת: עידן ויצנר
אדם רגיש מאוד, יוצר בתחום הכתיבה והמוזיקה, ממליץ על הספר "אדם רגיש מאוד"
 

 

אדם רגיש מאוד

"משלושה או ארבעה בחדר  
תמיד אחד עומד ליד החלון
מוכרח לראות את העוול בין קוצים
ואת השריפות בגבעה"

 

את השורות האלה כתב יהודה עמיחי. הוא  מתאר ברגישות רבה את האיש הזה, האדם הנבדל מעט משאר האנשים בחדר אשר בעל כורחו מסתכל החוצה אל מעבר לחלון. מרגיש וחווה את גווני העולם בעוצמות חזקות הרבה יותר מאחרים. עמיחי לא מציין זאת, אבל אפשר להבין שגם אם אותו אדם יבחר לעצום את עיניו הוא עדיין יישאר מוכרח לראות. מסיבה זו יהיה אותו האיש רואה את מה שלפעמים לאחרים קצת יותר קשה להבחין בו.

 

"אדם רגיש מאוד" - אני חש שמספיק בכותרת הזו, בכדי למגנט אל הספר הזה את אותם אנשים רגישים. במעט שנותיי (23) כבר פגשתי הרבה מאוד אנשים רגישים שאם יתבוננו בכותרת הזו הם יאמרו לעצמם: "מוטב שלא אתחיל לקרוא אותו, נראה לי שאם אעשה זאת רק ארגיש מוצף ועמוס, מוטב שאתחזק ואשאיר את הרגישות הזאת בצד".
אממ.. מעניין. הרבה אנשים רגישים מנסים פעם אחר פעם להתחזק, בעודם מתעלמים מאותו הכרח המפעם בהם בעל כורחם. מתעלמים מאותה רגישות אשר פשוט מאוד נולדו איתה. הרגישות הזו היא מתנה מופלאה, אך כמו כל דבר אחר, ברגע שמתעלמים ממנה או לא מתייחסים אליה ביחס הנכון היא ללא ספק יכולה להיות למטרד ולקושי עצום מעין כמוהו.

 

את המסע שלי עם התכונה הזו התחלתי לעבור בגיל 16, לאחר משברים מאוד קשים ושואבים. הסביבה בה חייתי הייתה טובה, גם במשפחה וגם בבית הספר, והכול באמת היה בסדר, אבל לא ידעתי איך להתנהל בעולם עם התכונה הזו. כמו הרבה אנשים רגישים מאוד הסתובבתי בעולם חשוף לחלוטין כשהעולם החיצוני נכנס אליי פנימה באופן מציף מאוד וחזק כל כך. מאז, התחלתי מסע לא נגמר עם אותה רגישות שהיום אני יכול רק לחבק ולשמור עליה, מודה בכל רגע נתון על כך שזכיתי להיות מבין אותם אנשים אשר ניתנה להם התכונה הזו.

 

קריאה אינפורמטיבית, אקטיבית ומשמעותית
בספרה של ד"ר איילין ארון אדם רגיש מאוד, היא טוענת בצדק רב כי בשביל להתחזק, מוטב להכיר ברגישות. יותר מכך, ברגע שמכירים בה ונותנים לה מספיק מקום בחיינו, היא הופכת לאיזו רוח מנחה, או לחילופין איזה עמוד שדרה עצום וחזק המוביל אותנו קדימה.

 

בספר, ארון מתחילה מהנקודה הקשה ביותר למי שמתחיל את המסע שלו עם אותה רגישות והיא ההרגשה, ההבנה השגויה שאני "רגיש מדי", "פגיע מדי", או כל מילה אחרת שתבחרו להשתמש בה. במהלך הקריאה, הקורא מבין לעומק רב יותר את מהות התכונה שלו ובודק אותה קודם כל ביחס לעצמו. לאחר מספר פרקים העוסקים במערכת היחסים בינו לבין רגישותו, ארון כותבת על אפשרויות ההשפעה של תכונה זו על עולמו החיצוני של האיש הרגיש מאוד: במערכות יחסים עם אחרים (משפחה, בני זוג, חברים) ובמקום העבודה. בסוף הספר פונה ארון ודנה עם הקורא בסוגי התמיכה השונים ובריפוי נפשו.

 

כל פרק כולל בסופו תרגולים מעניינים ומעמיקים המבקשים להפוך את הקריאה מקריאה פסיבית ואינפורמטיבית לקריאה אקטיבית ומשמעותית עבור הקורא.

 

אוסיף ואומר כי הספר הזה מיוחד במינו ביכולתו להניח את התכונה הזו "על השולחן" כמו שהיא, בלי לנסות ליפות ולהסתיר או להבטיח הבטחות שווא לקוראיו. באופן מאוד מיוחד, נוגע ללב ומדויק ולאחר מחקר רב ומהימן, ארון מגישה לנו ספר אישי וכללי כאחד, אשר מאיר אור על העולם בו אנו חיים ועל אותם "אנשים רגישים מאוד" החיים בתוכו.

 

לא אוכל להרחיב כאן יותר מלבד להמליץ לכל מי ש"משהו" בו אומר לו לגשת אל ספר זה ולהציץ בו, לעשות זאת מבלי להסס, ולראות מה יקרה...
מאחל הנאה רבה ותהליך משמעותי לכל קוראי הספר ומקווה לגלות שיותר ויותר אנשים, צעירים ומבוגרים, יתוודעו לרגישותם באופן המוצג לעומק בספר זה. זה מביא הרבה כוח וטוב לעולם. תיהנו!


ליצירת קשר עם עידן ויצנר



לקריאה נוספת:
דלג לתוכן מרכזי