פיברומיאלגיה: נוגדי חימצון לטיפול במחלה

ד"ר סטראנד הבחין כי הוא וחבריו הרופאים לא מצליחים לעזור לאשתו החולה בפיברומיאלגיה, וכי נוגדי חמצון כן מצליחים. כך הגיע למסקנה כי רפואה תזונתית היא רפואה מונעת אמיתית

מתוך הספר: מה שהרופא שלך אינו יודע על רפואה תזונתית עלול להרוג אותך

לא ידעתי כמה תסכול אוכל עוד לשאת לנוכח בריאותה המידרדרת של אשתי. לא הייתי סתם בעל מודאג, אלא דוקטור לרפואה. כמו עמיתיי למקצוע מזה 30 שנה, הורגלתי לקבל תשובות על שאלות רפואיות. סיימתי את לימודיי בבית הספר לרפואה ולאחר מכן ביססתי את מעמדי כרופא משפחה מצליח בעיר קטנה במערב דקוטה הדרומית.
במהלך התקופה הזו, פגשתי את ליז ונישאתי לה. לליז היו כמה בעיות בריאותיות, אך היא באמת ובתמים האמינה שבריאותה תשתפר בעקבות נישואיה לרופא. כמה שהיא טעתה!

לא עבר זמן רב ולמשפחתנו נוספו שלושה ילדים בני פחות מ-4. ליז העסוקה בגידולם, נעשתה יותר ויותר תשושה. נכון שכל אימא לילדים קטנים סובלת מעייפות, אבל נדמה היה שליז עייפה במידה יוצאת דופן. למרות שהייתה רק בת 30, היא אמרה לי שהיא מרגישה בת 60.
עם חלוף השנים, היא פיתחה יותר תסמינים ואף בעיות בריאותיות שהצריכו טיפול תרופתי. במלאת 10 שנים לנישואינו, ליז הייתה עייפה במידה כזו, שאפילו ההליכה הפכה למטלה קשה עבורה. ליז סבלה מכאב מתמשך בכל הגוף, עייפות שהכריעה אותה, אלרגיות נוראות ודלקות חוזרות בסינוסים ובריאות.

האבחון: פיברומיאלגיה
לבסוף, לאחר בדיקות והערכות, רופאיה של ליז אבחנו פיברומיאלגיה. מצב רפואי זה מתבטא במערך שלם של תסמינים, אך הכאב והעייפות הכרוניים הם הקשים שביניהם.

בעבר, פיברומיאלגיה כונתה שיגרון פסיכוסומאטי (כאבי פרקים על רקע נפשי) והרופאים האמינו שהיא קיימת רק 'בראש של החולה'. מאז למדנו, שפיברומיאלגיה היא מחלה אמיתית ואומללה. לאחר שחזיתי בסבל הנורא של אשתי, אני מוכן להעיד על כך.
מאחר שפיברומיאלגיה היא מצב חשוך מרפא, כל שיכולתי לעשות כדי להקל עליה, היה למלא אותה בתרופות. נתתי לה תרופת שינה ללילה, נוגדי דלקת לכאבים, מרפי שרירים, משאפים לאסתמה ולקדחת-השחת ותרופות לאלרגיה (לבסוף גם זריקות שבועיות). חרף מאמציי ושלל התרופות הללו, שנה אחר שנה חלה הרעה הדרגתית במצבה.

במרץ 1995, ליז פיתחה דלקת ריאות חמורה. היא נאבקה לנשום, בעוד שאחת מריאותיה יצאה מכלל פעולה, עקב הצטברות של נוזלי דלקת בתוכה. נועצנו במומחה למחלות זיהומיות, שהחליט לטפל בליז באמצעות אנטיביוטיקה תוך ורידית, סטרואידים וטיפולי אינהלציה. למרבה המזל, בתוך כשבועיים דלקת הריאות חלפה.
מדאיגה יותר הייתה העייפות שלה, שנראתה חמורה מתמיד. ליז בילתה מחוץ למיטה רק כשעתיים ביום. המצב החמור הזה נמשך חודשים רבים. כלפי חוץ, שמרתי על ארשת מקצועית שלווה. עם זאת, בתוך-תוכי התחלתי להרגיש מיואש.

בערך בתקופה הזו, חברה של המשפחה סיפרה לליז שבעלה חלה גם הוא בדלקת ריאות וסבל מעייפות ניכרת בהחלמה. הוא נטל כמה תוספי תזונה, שעזרו לו להשיב לעצמו את כוחו.
ליז וחברתה היו מודעות לגישתי השלילית כלפי תוספות ויטמינים וליז ידעה, שתזדקק לברכתי לפני שתנסה אותם. כששאלה אותי על כך, אפילו אני הופתעתי מתגובתי: "מותק, את יכולה לנסות כל מה שתרצי. ברור שאנחנו, הרופאים, לא הועלנו לך במאומה."

בוחנים דעות קדומות
אהיה כנה אתכם, רמת הידע שלי בנושא של תוספי התזונה שאפה לאפס. בבית הספר לרפואה, לא קיבלתי שום הכשרה משמעותית בתחום זה ולא הייתי יוצא דופן בכך. סטודנטים לרפואה רשאים לקחת קורסי בחירה בנושא תוספי תזונה, אך מעטים מהם אכן עושים זאת.

לנוכח הכבוד שאנשים רוחשים לרופאים, הם מניחים שאנחנו מומחים בכל הקשור לבריאות, כולל תזונה וויטמינים. לפני שנכנסתי לתחום הרפואה התזונתית, מטופלים היו שואלים אותי לעתים קרובות מה עמדתי בנוגע לוויטמינים כמועילים לבריאות ומביאים למשרדי את צנצנות הוויטמינים שברשותם. כשזה היה קורה, נהגתי לעטות על פניי את הארשת המכובדת והמקצועית ביותר שיכולתי לגייס, לקמט את מצחי ולבחון בתשומת לב מעושה את התווית שעל הצנצנת... תשובתי הרגילה הייתה, שאין בדברים הללו כל צורך ממשי.

היה לי מניע טוב, פשוט לא רציתי שמטופליי יבזבזו את כספם סתם כך. האמנתי בכל לבי, שמטופליי אינם זקוקים לתוספי תזונה, אם הם צורכים את כל אבות המזון בתפריט היומי שלהם. אחרי הכול, זה מה שלימדו אותי בבית הספר לרפואה.

כבר למחרת, החברה של ליז טרחה והביאה מבחר של צנצנות ויטמינים לביתנו. היו שם בעיקר נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים), שמגנים על הגוף מהנזקים הנובעים מתהליכי החמצון בגוף: ויטמין E, ויטמין C ובטא-קרוטן. ליז נטלה אותם בשקיקה, בתוספת שתי כוסות של משקה בריאות, שיהיה.

לתדהמתי, בתוך 3 ימים, ברור היה שהיא מרגישה טוב יותר. שמחתי בשבילה, אך חשתי מבוכה. במהלך הימים הבאים, ליז הלכה והתחזקה, נהנתה מתוספת מרץ ואפילו נשארה ערה מאוחר יותר בערבים. לאחר 3 שבועות, בהם ליז בלעה גלולות ויטמינים רבות בליווי משקה הבריאות שלה, שהזכיר מיץ תפוזים, היא הרגישה טוב יותר. מצבה השתפר עד כדי כך, שהיא הפסיקה להשתמש בתרופות סטרואידיות ובטיפולי אינהלציה.

בהדרגה, מצבה של ליז המשיך להשתפר והיא לא שבה להביט לאחור. 3 חודשים חלפו וליז הייתה חזקה מאי פעם. אפילו גישתה לחיים השתנתה.
מה קרה כאן?
נדהמתי. אלמלא חזיתי בשינוי הזה במו עיניי, לא הייתי מאמין שדבר כזה עשוי לקרות.
האם ייתכן, שאותם "ויטמינים מוזרים" החזירו לאשתי את בריאותה בעוד כל המומחים והתרופות נכשלו בכך? ליז החלימה מדלקת הריאות וסיבוכיה, אך מדהימה יותר העובדה שתסמיני הפיברומיאלגיה השתפרו במידה משמעותית. מאחר שידעתי כי לא קיים טיפול לפיברומיאלגיה, הייתי המום מהשינוי.
האם זכינו בנס מאלוהים, או שמא תוספי התזונה הם שהשיבו לליז את בריאותה?

 
מחקר משלי
בהיותי בעל הכשרה רפואית, עשיתי את מה שבא לי באופן טבעי: החלטתי לערוך מחקר קליני קטן משלי. לכן, עברתי על תיקי החולים שלי והזמנתי למרפאתי חמישה מחולי הפיברומיאלגיה הקשים ביותר שלי. איך זה בתור שינוי? רופא המתקשר לחוליו וקובע להם תור לביקור במרפאה...
חלקתי את הסיפור של ליז עם כל אחד מהם והצעתי להם ליטול תוספי תזונה. הדגשתי בפניהם, שאין לי מושג אם "הטיפול האלטרנטיבי" הזה אכן יעזור להם, אבל שווה לנסותו.

לאחר פרק זמן של 3 עד 6 חודשים שבמהלכם נטלו החולים את הוויטמינים, כולם דיווחו על שיפור בהרגשתם, בלי יוצא מן הכלל. לא אצל כולם התרחש שיפור משמעותי כמו אצל אשתי, אך כולם הרגישו מעודדים לנוכח התקווה החדשה.
מצבה של אחת החולות היה קשה במיוחד. היא חיפשה מזור במספר מרפאות המתמחות בכאב, אך מאחר שאין טיפול יעיל לפיברומיאלגיה היא לא זכתה להקלה קבועה בכאבים. שנה לפני שפניתי אליה, הכאב הכריע אותה והיא ניסתה להתאבד. לאחר שנטלה את הוויטמינים הללו, היא השאירה לי הודעה במשיבון שבביתי: "דוקטור סטראנד, תודה שהחזרת לי את חיי", בקול חנוק מדמעות.
כל רופא אוהב לשמוע מילים מהסוג הזה, אבל מה בדיוק קרה לחולים שלי? המחקר הראשוני שלי, שכלל 5 חולים לא היה מספיק בכדי לקבוע בוודאות מדעית, שתוספי התזונה אכן מועילים.
נזקקתי לעוד מידע.

נזק חמצוני
שבוע לאחר מכן, כשהלכתי לנבור במדפים של חנות הספרים נתקלתי בספר המהפכה של נוגדי החמצון מאת ד"ר קנת' קופר. הסתקרנתי לדעת מהי דעתו בנושא, מאחר שתמיד הערצתי את מומחיותו בתחום התרגול האירובי והרפואה המונעת.
ד"ר קופר תיאר בספרו את התהליך שמכונה נזק חמצוני (oxidative stress) וטען שהוא הגורם למחלות הניווניות הכרוניות. הוא הסביר מה מביא להתפשטות של המחלות הללו, שמהוות את המגפה של האנושות בעולם המודרני. קראתי את הספר בשקיקה.

כולנו יודעים, שהחמצן הכרחי לקיום החיים. עם זאת, החמצן טומן בחובו סכנה לקיומנו. תופעה זו ידועה בשם פרדוקס החמצן. מחקרים מדעיים קבעו מעבר לכל ספק, שהנזק החמצוני (נזק לתאים הנגרם על ידי רדיקלים חופשיים) הוא שעומד בבסיסן של יותר מ-70 מחלות ניווניות כרוניות. אותו התהליך שגורם לברזל להחליד או לתפוח קלוף להשחיר, הוא שגורם למחלת לב כלילית, סרטן, שבץ, דלקת מפרקים, טרשת נפוצה, מחלת אלצהיימר, ניוון מקולרי ועוד מחלות רבות אחרות.
זו האמת, גופנו פשוט מחליד מבפנים. כל אחת מהמחלות שהזכרתי, מופיעה כתוצאה מהשפעתו הרעילה של החמצן. למעשה, תיאוריית הנזק החמצוני היא המובילה כיום להסברה של תהליך ההזדקנות עצמו.
בנוסף לכך, גופנו מצוי תחת התקפה מתמדת על ידי צבא של מזהמים. הם מצויים באוויר, במזון ובמים. גם סגנון החיים הלחוץ בעולם המודרני גובה את מחירו. לאור זאת, אם לא ננטרל את התהליכים הללו, התוצאה תהיה הידרדרות של התאים ובסופו של דבר – מחלה.
 
ההבנה, כיצד נזק חמצוני לא מרוסן פוגע בגוף, שינתה באופן מהותי את נקודת המבט שלי על המחלות הניווניות הכרוניות. לדוגמה: מאחר שהנזק החמצוני עלול לפגוע בדנ"א (DNA, החומר התורשתי) שבגרעין התא, הוא עשוי להיות הנבל האמיתי במחלת הסרטן. הנזק החמצוני עשוי להיות גם הגורם לדלקת פרקים, טרשת נפוצה, זאבת (lupus, מחלה דלקתית כרונית של רקמת חיבור), ניוון מקולרי, סוכרת, מחלת פרקינסון ומחלת קרוהן. לפיכך, תוספי התזונה עשויים לסייע לנו במלחמתנו לשלוט במחלות הללו.
 
ד"ר קופר מציג בספרו את התופעה המכונה "תסמונת תרגול היתר": מסתבר, כי חלק מהספורטאים שנטו להגזים באינטנסיביות של אימוניהם, סבלו מאוחר יותר ממחלה כרונית רצינית. אצל כולם הופיעו סימנים של פגיעה מנזק חמצוני וכן רשימת תסמינים שדומה מאוד לזו של החולים בפיברומיאלגיה.
התחלתי לתהות... האם ייתכן שהנזק החמצוני גורם גם לפיברומיאלגיה? האם זאת הסיבה שנטילה של נוגדי חמצון מאיכות גבוהה, היא שהיטיבה את המצב של אשתי ושל חלק מחוליי?
התרשמתי מטיעוניו של ד"ר קופר והחלטתי לבדוק בעצמי את המחקרים שהוא ציטט בספרו. התחלתי לחפש בספרות הרפואית המקובלת כל מידע העוסק בנזק החמצוני.
 
רק בשנה האחרונה, בחנתי יותר מ-1,300 מחקרים רפואיים שעוסקים בתוספי תזונה ואיך הם משפיעים על המחלות הניווניות הכרוניות. המחקרים הללו נבחנו על ידי עמיתים ועמדו בכל הסטנדרטים המקובלים, שאהובים כל כך על ידי הרופאים.
הרוב המכריע של המחקרים הללו הוכיח, שחולים שנטלו תוספי תזונה במינון מתאים נהנו מתרומה משמעותית לבריאותם. מינון זה, אגב, גבוה באופן משמעותי מהמינונים של הקצובה היומית המומלצת (RDA).

רפואה מונעת אמיתית
כשמבינים את הפגיעה העצומה, שהנזק החמצוני גורם לגופנו על בסיס יום-יומי, מבינים גם עד כמה חשוב לאפשר למערכת ההגנה הטבעית שלנו לפעול באופן המיטבי.
במהלך מחקרי, למדתי שההגנה הטובה ביותר כנגד המחלות הללו היא מערכות החיסון ונוגדי החמצון, שנמצאות בגופנו באופן טבעי. מנגנונים אלו הרבה יותר יעילים מכל תרופה שיש באפשרותי לרשום. לאחר לימוד ומחקר רבים הגעתי למסקנה, שתוספי תזונה אינם רפואה אלטרנטיבית אלא רפואה משלימה. מטרת הנטילה של תוספי תזונה אינה מכוונת להכחדת המחלות, אלא להשגת בריאות חיונית. לפיכך, אני מדבר על רפואה מונעת אמיתית.

לאור כל מה שלמדתי אין לי כל ספק, שמטופליי הנוטלים תוספי תזונה איכותיים תורמים לבריאותם יותר מאשר אלה שלא נוטלים אותם. אם אני ממליץ לחולה על נטילת תוספים, אני לא בהכרח מטפל במחלה עצמה. למעשה, אני מאפשר לו לספק לגופו את החומרים להם הוא זקוק, בכדי שיוכל להתמודד בעצמו, בהתאם לרמות המיטביות המומלצות במחקרים הרפואיים השונים. הגישה הזו, שמאפשרת לגופנו למלא את ייעודו בהגנה על הגוף, נקראת תזונה תאית.

בספרי מה שהרופא שלך אינו יודע על רפואה תזונתית עלול להרוג אותך אני מציג מקרים אמיתיים שפגשתי במרפאה שלי. באמצעות הסיפורים הללו, תוכלו ללמוד כיצד העקרונות החשובים שמובאים כאן, מיושמים ומועילים בחיים האמיתיים.
ליז היא ה'מחקר' המוצלח ביותר שלי. אגב, בריאותה נותרה איתנה, למרות שנישאה לרופא!


לצפייה: ד"ר ריי סטרנד מספר כיצד עבר לעסוק ברפואה תזונתית במקום ברפואה מסורתית

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי