מי מתנגד לצמחונות?

מתוך הספר: מחקר סין

לעיתים קרובות, כשאנשים שומעים מידע רפואי שמצדיק מעבר דרמטי לדיאטה צמחית, הם לא מאמינים למשמע אוזניהם. "אם כל מה שאתם אומרים נכון", הם תוהים, "מדוע לא שמענו על כך קודם? ומדוע שמענו את ההיפך – שהחלב בריא לנו, שאנחנו צריכים לאכול בשר כדי לקבל חלבון ושמחלות סרטן ולב נגרמות מסיבות גנטיות?" אלו הן שאלות לגיטימיות בהחלט, והתשובות להן ממלאות תפקיד מפתח בסיפור הזה. אולם, כדי להגיע לתשובות אלו, אני סבור שאנחנו חייבים לדעת כיצד נוצר המידע וכיצד הוא מגיע למודעות הציבור.

כפי שתראו בהמשך, חלק ניכר מהתהליך מתנהל על פי הכלל "בעל המאה הוא בעל הדעה". יש תעשיינים רבים, בעלי הון, עוצמה והשפעה שעלולים להפסיד הרבה כסף אם נעבור לצרוך תזונה צמחית. הבריאות הכלכלית שלהם תלויה ביכולתם לשלוט במידע שמגיע לציבור בנושא תזונה ובריאות. כמו כל היזמים העסקיים הממולחים, גם תעשיינים אלה עושים כמיטב יכולתם להגן על רווחיהם ועל מחזיקי המניות שלהם.

המערכת כולה – הממשלה, המדע, הרפואה, התעשייה ואמצעי התקשורת – מעדיפה רווחים כלכליים על פני בריאות, טכנולוגיה על פני מזון ובלבול על פני בהירות.

רוב הבלבול הקיים בציבור בנושאי תזונה – אך לא כולו – נוצר בדרכים חוקיות וגלויות לחלוטין ומופץ על ידי אנשים ישרים שכוונותיהם טובות, בין אם מדובר בחוקרים, בפוליטיקאים או בעיתונאים. ההיבט המזיק ביותר של המערכת אינו סנסציוני ולא יגרום למהומה תקשורתית עם גילויו. זהו אויב שקט שמעטים הם האנשים הרואים ומבינים אותו.

במהלך היכרותי את הקהילייה המדעית, הבנתי את הדרך שבה המערכת כולה יוצרת מידע מבולבל ואת הסיבה לכך שלא שמעתם בעבר את המסר המובא בספר מחקר סין.

בפרק בספר בו אני דן בנושא זה, חילקתי את "מערכת הבעיות" לחלקים נפרדים – המדע, הממשלה, התעשייה והרפואה. אולם, כפי שתקראו בספר, יש דוגמאות שבהן כמעט לא ניתן להבדיל בין תחום המדע לתעשייה, בין הממשלה למדע או בין הממשלה לתעשייה.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

ה"מדע" בשירות התעשייה

על מה אנחנו מוציאים כסף מספר פעמים ביום? על אוכל. אחרי שאנחנו אוכלים כל החיים, מה אנחנו עושים? מתים. תהליך זה מלווה בעלויות גבוהות, שכן, אנחנו מנסים לדחות אותו ככל האפשר. כולנו לקוחות של הרעב והמוות, כך שכספים רבים עוברים מכיס לכיס.

מסיבה זו, תעשיות המזון והבריאות בארה"ב נמנות עם הארגונים המשפיעים ביותר בעולם. הרווחים שהן מניבות מדהימים. ההכנסות המשוערות שלהן מגיעות ליותר מ-10 מיליארד דולר בשנה. ההכנסות, למשל, של קבוצת דנונה, חברה בינלאומית למוצרי חלב שמרכזה בצרפת, מוערכות ב-15 מיליארד דולר בשנה. ההכנסות השנתיות של מק'דולנדס הגיעו ליותר מ-15 מיליארד דולר בשנה.

הכנסותיה של חברת התרופות הגדולה פייזר עמדו ב-2002 על 32 מיליארד דולר, ושל חברת איליי לילי, על 11 מיליארד.

לא תהיה זו הגזמה לקבוע כי אנחנו מוציאים למעלה מטריליון דולר בשנה על מה שאנחנו בוחרים לאכול, על הדרך שבה אנו בוחרים לטפל במחלות שלנו ועל האמצעים לשיפור בריאותנו. מדובר בסכומי עתק.

שחקנים רבי-עוצמה מתחרים על הכספים שאנחנו מוציאים על מזון ובריאות. החברות הפרטיות, למשל, עושות כמיטב יכולתן למכור יותר מוצרים, אולם, יש גם ארגוני תעשיינים שמשלבים כוחות ופועלים יחד כדי להגדיל את הדרישה למוצריהם, כגון מועצת החלב הלאומית, ארגונים חקלאיים שונים, המכון האמריקאי לבשר וארגון יצרני הביצים. לארגונים אלה, הפועלים באופן עצמאי בלי קשר לחברות מסחריות מסוימות, יש השפעה רבה, והגדולים שבהם נהנים מתקציב שנתי של מאות מיליוני דולרים.

החברות וארגוני המזון הגדולים משתמשים בכל שיטה אפשרית כדי לקדם את מוצריהם ולהגדיל את שוק הצרכנים שלהם. אחת הדרכים היא לייחס יתרונות בריאותיים למוצרי המזון שהם מוכרים. בה בעת, הם חייבים להגן על מוצריהם מפני טענות הפוכות. אם מועלית טענה שמוצר מסוים אינו בריא או מה שגרוע מכך, גורם לסרטן או למחלות אחרות, הרווחים וההכנסות ממנו ירדו פלאים. לכן, בעלי העניין בתעשיית המזון חייבים לטעון שהמוצר שלהם טוב לבריאות, או לפחות, שהוא אינו מזיק. תוך כדי התהליך, "מדע" התזונה הופך ל"עסק" שיווקי.

מקור התמונה: pixabay 

מי מרגל אחריי?

כאשר מחקר סין יצא לדרך, שמעתי על ועדה שמנתה שבעה חוקרים מדעיים ידועי שם שהוכשרו מטעם תעשיית המזון מן החי (מועצת החלב והמכון האמריקאי לבשר) לעקוב אחרי המחקרים הנערכים בארה"ב שעלולים להזיק לתעשייה. הכרתי שישה מתוך שבעת חברי הוועדה, וארבעה מהם הכרתי היטב. אחד מתלמידיי לתואר שני ביקר אצל אחד מחברי הוועדה וקיבל ממנו תיק מסמכים אודות פעילותם. לא הבנתי מעולם מדוע הודלפו המסמכים. ייתכן שמצפונו של החוקר הציק לו באותו זמן.

הוועדה נוהלה על ידי הפרופסורים פוסטר ופריזה, חברי הסגל האקדמי באוניברסיטת וויסקונסין ומומנה על ידי תעשיית החלב והבשר. המטרה העיקרית של הוועדה, כאמור, הייתה לעקוב אחרי פרויקטים מחקריים שעלולים להזיק לתעשייה. בזכות מעקב צמוד כזה, התעשיינים יכלו להגיב ביעילות רבה יותר לתגליות שליליות בלתי צפויות. ידעתי היטב כי כאשר סכומי כסף עצומים מונחים על כפות המאזניים, התעשיינים לא מהססים להתערב ולעוות את הנתונים.

הוועדה מנתה כתשעה מחקרים שעלולים לגרום נזק לתעשייה, והיה לי את העונג המפוקפק להיות החוקר היחיד שמעורב בשניים מהם. הפרויקט הראשון שהייתי מעורב בו הוא מחקר סין, שאחד מחברי הוועדה מונה לעקוב אחריו, ובפעם השנייה, שמי הוזכר בקשר לפעילותי בוועדה מטעם המכון האמריקאי לחקר הסרטן (AICR), שקיבלה החלטות בנוגע למימון מחקרים אודות הקשר בין תזונה וסרטן. חבר אחר בוועדה מונה לעקוב אחר פעילותי בתחום זה.

לאחר ששמעתי על ועדה זו ועל החוקרים שמונו לעקוב אחר פעילותי, חיכיתי לראות מה יגלו "המרגלים" האלה. בפגישה הבאה של הוועדה מטעם ה-AICR עקבתי אחרי המשתתף שהיה אמור לעקוב אחרי!

יש הטוענים כי "ריגול" מסוג זה במימון התעשייה אינו מהווה עבירה על החוק, והמעקב אחר מידע שעלול להזיק לאינטרסים של התעשיינים אינו אלא אמצעי זהירות הגיוני. אני מסכים בהחלט. אולם התעשיינים עושים הרבה יותר ממעקב אחרי מחקרים "מסוכנים". הם משווקים בצורה פעילה את הגרסה שלהם, בלי קשר לתוצאות הבריאותיות ההרסניות שעלולות להיות לה. בניסיונם לעשות זאת, הם משחיתים את המדע. דרך ההתנהלות הזו מדאיגה במיוחד, לאור העובדה שמדענים אקדמיים הם אלה שעוסקים בריגול ומסתירים את כוונותיהם האמיתיות.

כיצד פועלת תעשיית החלב

לתעשיית החלב, אחד הגורמים המממנים של הועדה, יש השפעה רבת עוצמה במיוחד בארה"ב. מועצת החלב הלאומית היא קבוצה מאורגנת וממומנת היטב שנוסדה ב-1915 ומאז ועד היום, כמעט מאה שנה לאחר מכן, היא מקדמת את צריכת החלב בארה"ב. ב-1995, שני תאגידים גדולים של תעשיית החלב שילבו כוחות והקימו קבוצה משותפת בשם: "Dairy Management Inc.". מטרתה של הקבוצה החדשה הייתה "לעשות דבר אחד: להגביר את הדרישה למוצרי חלב מתוצרת ארה"ב", כפי שנכתב באתר האינטרנט שלה. תקציב השיווק שעמד לרשות הקבוצה החדשה ב-2003 הגיע ליותר מ-165 מיליון דולר. לשם השוואה, תקציב השיווק השנתי של המועצה הלאומית לקידום צריכת האבטיחים עמד על 1.6 מיליון בלבד.

בהודעה לעיתונות מטעם קבוצת Dairy Management Inc. נאמר:

"מועצת החלב אישרה תקציב בן 165.7 מיליון דולר שמטרתו להגביר את צריכת החלב בארה"ב. תחומי הפעילות העיקריים של הקבוצה יכללו:

חלב ניגר: בנוסף לפעילויות מפתח מתמשכות בפרסום, קידום מכירות ויחסי ציבור המיועדות לילדים בגילאי 12-6 ולאמהותיהם, תעשיית החלב תקדיש ב-2003 מאמצים מיוחדים לפיתוח והרחבה של שותפויות עם משווקי מזון גדולים, כגון חברות קלוג'ס ומק'דונלדס.

שיווק בבתי הספר: כחלק מהמאמץ לכוון ילדים בגילאי בית הספר להפוך לצרכני חלב לכל חייהם, הפעילויות ב-2003 יתמקדו בתלמידים, בהורים, במורים ובעובדי שירותי המזון של בתי הספר. התוכניות יתבצעו הן בכיתות והן בחדרי האוכל בבתי הספר.
דימוי החלב/אמון: מטרתה של הפעילות המתמשכת בתחום זה היא להגן על האמון שרוחשים הצרכנים למוצרי החלב ולתעשיית החלב ולקדם אותו. מרכיב חשוב בפעילות הוא עריכת מחקרים תזונתיים בנושא מוצרי החלב ופרסום תוצאותיהם, המצביעות על היתרונות הבריאותיים של החלב. מטרה נוספת של הפעילות היא ניהול משברים".

במילים אחרות, המטרות שלהם הן:

1) לשווק מוצרי חלב לילדים קטנים ולאמותיהם.

2) להשתמש בבתי הספר כערוץ גישה לילדים קטנים.

3) לערוך ולפרסם מחקרים שיניבו תוצאות חיוביות עבור תעשיית החלב.

אנשים רבים אינם מודעים לנוכחותה של תעשיית החלב בבתי הספר בארה"ב. אולם, שלא תהיה לכם טעות: בכל הנוגע למידע בנושאי תזונה, תעשיית החלב מוצאת את דרכי הגישה שלה לילדים ביעילות רבה יותר מכל תעשייה אחרת.

למעשה, העברנו את המשימה החשובה של חינוך ילדינו בנושאי תזונה לידיה של תעשיית החלב. בנוסף למערכי שיעור ותוכניות הסברה, מועצת החלב מספקת לבתי הספר סרטי וידיאו, פוסטרים ומדריכים למורה בנושאי תזונה. המועצה מפעילה תוכניות שיווק מיוחדות להגברת צריכת החלב באלפי בתי ספר. היא מפיצה מידע למנהלי בתי ספר בכנסים ארציים, מנהלת תוכניות "חזרה לבית הספר" ביותר מ-20,000 מוסדות חינוך ומפעילה מסעות הסברה המיועדים לבני נוער.
האם עלינו להיות מודאגים מכך? במילה אחת: כן.

אם אתם סקרנים לדעת מה "מסבירות" תוכניות ה"הסברה" לילדים, היכנסו לאתר האינטרנט של מועצת החלב. ביולי 2003, אחת מפיסות המידע הראשונות שנתקלתי בהן הייתה: "יולי הוא חודש הגלידה הלאומי". כשלחצתי על הקישור המתאים, לקבלת מידע נוסף, הופיע המידע הבא: "אם אתה שואל את עצמך האם אפשר לאכול גלידה ובמקביל, לשמור על תזונה נכונה, התשובה היא: 'כן'!"

ממש נפלא. כך בדיוק מגבירים את השמנת הילדים ואת שיעורי התחלואה בסוכרת!

אין ספק שההורים והילדים כאחד אינם לומדים שהחלב קשור לסוכרת מס' 1, לסרטן בלוטת הערמונית, לאוסטאופורוזיס, לטרשת נפוצה או למחלות אוטואימוניות אחרות ושקזאין – החלבון העיקרי המצוי במוצרי חלב – הוכח במחקרי מעבדה כמעודד סרטן וכמגביר כולסטרול בדם ורובד טרשתי בעורקים.

מאמציה של מועצת החלב נשאו פרי. פגשתי אנשים רבים שכאשר מספרים להם על ההשפעות השליליות של מוצרי חלב, הם אומרים מיד: "לא יכול להיות שהחלב גורם נזק". ברוב המקרים, אין להם שום הוכחה התומכת בטענתם. יש להם פשוט הרגשה שחלב הוא מזון בריא. הם ידעו זאת תמיד, והם אוהבים להאמין בכך. סביר להניח שהם מאמינים בכך עוד מימי בית הספר, כשהם למדו שיש שבע יבשות בעולם, ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע ושהחלב טוב לבריאות.
אם תחשבו על זה כך, תבינו כיצד צברה תעשיית החלב השפעה כה רבה בארה"ב באמצעות השימוש במערכת החינוך לצרכיה השיווקיים. 

אך תעשיית החלב אינה עוצרת בבתי הספר. עבור המבוגרים, היא מתמקדת ב"מדע" ובפרסום ממצאים מדעיים שניתן לפרשם כמצביעים על היתרונות הבריאותיים של צריכת מוצרי חלב. תעשיית החלב מוציאה 5-4 מיליון דולר בשנה למימון מחקרים שמטרתם לגלות יתרון בריאותי כלשהו שניתן יהיה לספר עליו לציבור. בנוסף, תעשיית החלב מעסיקה ועדה מייעצת המורכבת מרופאים, אנשי אקדמיה ואנשים אחרים מתחום הבריאות. אלה הם המדענים שמופיעים כמומחים רפואיים באמצעי התקשורת, ומספקים לציבור הצהרות המבוססות על נתונים מדעיים אודות היתרונות הבריאותיים של החלב.

 ספרים נלווים: