כיצד נדע אם יש לנו מחלת חניכיים?

מתוך הספר: מה שלא ידעת על בריאות הפה עלול לסכן את בריאותך

"מחלת חניכיים" כשמה כן היא: ממוקמת סביב השן או השיניים. בדרך כלל הכוונה היא לזיהום סביב השיניים. דלקת חניכיים (ג'ינג'יביטיס) היא הצורה ההתחלתית של מחלת חניכיים, בה מעורבת רקמת החניכיים הרכה בלבד. המונח דלקת של מֵסַב-השן (פריודונטיטיס) מתייחס לצורה מתקדמת יותר של מחלת חניכיים, בה קיים זיהום עמוק יותר הפוגע גם ברקמות התמיכה של השיניים, וכתוצאה מכך נגרמים איבוד של העצם המכתשית (העצם שתומכת בשיניים) והופעה של כיסי חניכיים סביבן. מחלה זאת, המכונה בלשון לא מקצועית "נסיגת חניכיים", מסווגת לפי חומרתה: התחלתית, מתונה וחמורה. למעשה, מדובר בפגיעה הדרגתית של המחלה, כך שביטוייה נעים ממצבים פשוטים, הניתנים לטיפול בקלות יחסית ועד למצבים מסובכים ביותר, הדורשים התערבות של מומחה למחלות חניכיים (פריודונט). מחלת חניכיים חמורה ומתמשכת, שאינה מטופלת, תביא בסופו של דבר לנשירת שיניים ועקירתן (הטיפול היחיד האפשרי אז), כלומר לאיבוד של שיניים. בעוד הגישה המסורתית של רופאי השיניים מתמקדת בפה ובשיניים, תפישתי היא שעלינו לחשוב על מחלה מערכתית התחלתית, מתונה וחמורה, אשר סימניה הראשונים מופיעים בחלל הפה.

למחלת חניכיים ייתכנו גורמים רבים, ואצל אותו אדם יכולים להתקיים כמה מהם יחד. אחד מהגורמים העיקריים הקובעים אם תסבלו ממחלת חניכיים או לא, הוא המידה שבה אתם מצליחים לשמור על ניקיון פיכם.

הרובד (פלאק), החומר הדביק הזה שמצטבר על השיניים שלכם, מעל ומתחת לחניכיים, הוא הגורם המשמעותי ביותר להתפתחות של מחלת חניכיים. ברובד זה מתאכסנים כ-400 סוגים של חיידקים, אשר חיים, מתים, נרקבים, מצחינים ומפרישים שורה של אנזימים הרסניים. גרם אחד של רובד שמקורו מתחת או מעל לחניכיים (או אפילו מגב הלשון) עשוי להכיל כמות אדירה של חיידקים, בערך 100 עד 200 מיליארד. לאור זאת, שימוש בשיטות בטוחות ויעילות להפחתת מספרם של היצורים המיקרוסקופיים הללו, באופן יומיומי, הינו חיוני לשמירה על בריאות הפה.

אף שבדרך כלל, אי הקפדה על ניקיון הפה והצטברות של רובד הן הגורמים העיקריים לבעיות חניכיים, ישנם גורמים נוספים התורמים להתפתחות של מחלת חניכיים, כך שהיא עלולה להתפתח גם בפה נקי למשעי. הגורמים הללו כוללים:

• חסרים תזונתיים. מצב זה נכון לגבי 98% מהאוכלוסייה, מאחר שבחברת השפע שלנו אנו סובלים מאכילת-יתר המתקיימת לצד תת-תזונה. כלומר, אנו אוכלים יותר מדי קלוריות אבל פחות מדי רכיבים תזונתיים החיוניים לבריאותנו.

• תזונה עשירה בסוכר, קמח לבן ופחמימות מעובדות אחרות. המזונות הללו מדכאים את פעילותה של המערכת החיסונית.

• סוכרת. מחלת הסוכרת גורמת לירידה בעמידות של הגוף לזיהומים ולהפרעות בזרימת הדם בכלי הדם הקטנים.

• צריכת אלכוהול. שתייה מרובה של אלכוהול עלולה לגרום להתייבשות, להרגלי תזונה גרועים ולדלדול מאגרי הוויטמינים של הגוף. בנוסף לכך, המגע של האלכוהול ברקמת החניכיים פוגע בה.

• לחץ (סטרס). מתח נפשי וחרדות משפיעים לרעה על תפקודה של המערכת החיסונית.

• חריקת שיניים (ברוקסיזם). ההרגלים הללו מפעילים לחצים מכאניים אדירים על השיניים ומערכת התמיכה שלהן.

• עמדה לקויה של שיניים. ליקויים סגריים (באופן שבו השיניים העליונות באות במגע עם השיניים התחתונות בעת סגירת הפה) עלולים להפעיל לחצים על שיניים מסוימות ולפגוע במערכת התמיכה שלהן. בנוסף לכך, שיניים צפופות מקשות על הניקוי שלהן.

• תרכובות גופרית נדיפות שמקורן בשיירי מזון הנרקבים בפה. התרכובות הללו מביאות לפירוק של חלבונים, חיידקים ותאים שנשרו מתחת לחניכיים.

• שימוש בטבק בכל צורה. עישון, לעיסה או הנחה של טבק בפה משפיעים לרעה על הרקמות הרכות בחלל הפה, לרבות מחלת חניכיים וסרטן הפה.

• נטילת תרופות. תרופות מסוימות, בייחוד גלולות למניעת היריון ותרופות סטרואידיות, עלולות לגרום ליובש בפה ולפגוע בכושרה של המערכת החיסונית.

• גורמים תורשתיים. מצב זה אינו שכיח, אך ישנם מקרים שבהם מחלת חניכיים מופיעה בגיל צעיר יחסית ומתבטאת באיבוד רב של עצם מכתשית וכתוצאה מכך באובדן מהיר של שיניים.

• טיפולי שיניים לקויים. תותבות חלקיות להוצאה וגשרים שאינם בנויים ומאוזנים היטב יובילו להפעלת לחץ רב מדי על השיניים האחרות בפה, ובכך יפגעו במערכת התמיכה שלהן. בנוסף לכך, שחזורים ("סתימות"), כתרים וגשרים ששוליהם או צורתם לקויים יתרמו להצטברות של רובד במקומות שבהם הסרתו קשה מאוד עד בלתי אפשרית.

• דחיסת מזון בין שיניים. כאשר אזור המגע בין שיניים אינו הדוק במידה הנכונה, תיתכן דחיסה של מזון בין השיניים. מצב זה גורם ללחץ מקומי, דלקת כרונית ואיבוד של עצם מכתשית.

• הרגלים. כסיסת ציפורניים באופן סדיר, לעיסת חפצים מרובה (כמו קצה של עיפרון או עט), שימוש לא נכון בקיסמי שיניים, צחצוח שיניים נלהב מדי והחדרת חוט דנטלי בין השיניים בחוזקה; כל ההרגלים הללו ועוד מפעילים לחץ מכאני מוגזם על רקמת החניכיים העדינה ועל רקמות התמיכה שלה.

• תגובה נגד גוף זר. כאשר גוף זר נלכד מתחת לחניכיים, הוא מסוגל לגרום לדלקת חריפה בתוך ימים עד שבועות. אם לא מטפלים בכך, הדבר עלול להביא לאיבוד מהיר של עצם מכתשית. פעמים רבות מדובר בהילכדות של קליפת הפופקורן השקופה, זרע של עגבנייה, חלק שנשבר מאִדרה של דג או שבב של קיסם שיניים.  

• מערכת חיסונית מוחלשת בעקבות מחלה כמו איידס.

• תגובות דלקתיות בגוף. הדלקת היא הנבל הראשי ברוב המקרים שבהם יש קשר בין מחלות חניכיים לבין מחלות מערכתיות.

ד"ר רוברט גנקו, העורך הראשי של כתב-העת הידוע העוסק ברפואת חניכיים, Journal of Periodontology, טוען: "נראה ברור שמחלת חניכיים, מלבד היותה בעיה של בריאות הפה, בעצם מייצגת סיכון בריאותי משמעותי למיליונים של בני-אדם. מחלת חניכיים מתאפיינת בדלקת וזיהום חיידקי של החניכיים המקיפות את השיניים. החיידקים הגורמים למחלת חניכיים יכולים להגיע למקומות אחרים בגוף באמצעות זרם הדם, מצב המסכן את הגוף כולו. אנשים חושבים על מחלת חניכיים במונחים הקשורים לשיניים שלהם, אבל הם אינם חושבים על העובדה שמחלת חניכיים היא זיהום חמור שעלול לשחרר חיידקים מחוללי מחלות אל זרם הדם. כל זה עשוי להסתכם בסיכון בריאותי נוסף לאנשים שבריאותם כבר נפגעה ממחלות אחרות, או להוביל לסיבוכים חמורים כמו מחלת לב."2

למרות הרשימה הארוכה של גורמים היכולים לתרום להופעתה של מחלת חניכיים, ולמרות אזהרותיו המפחידות (אך הנכונות) של ד"ר גנקו, הבשורות הטובות הן שרוב הגורמים הללו (מלבד הגורמים התורשתיים) נמצאים בשליטתנו. נכון, אין לנו אפשרות לבחור את הורינו, אך לא הכול אבוד. לרשותנו עומד מערך שלם של עזרים שמסוגלים לסייע לנו לשנות את מהלכה של מחלת החניכיים. ביכולתנו להשיג רמה כה גבוהה של בריאות הפה והגוף, רמה שהייתה בלתי נתפשת ובלתי מושגת רק לפני כמה שנים.

 ספרים נלווים: