מתוך הספר: איזון המוח

אין דרך לעקוף את הבעיה. אנו מתחילים להזדקן מייד עם היוולדנו והתהליך איננו מפסיק עד ליומנו האחרון. עם זאת, רובן של הבעיות אותן אנו מייחסים להזדקנות הן בעצם תוצאה של הירידה בייצור ההורמונים, המתרחשת עם התקדמות הגיל. כתוצאה מכך, נגרמות בעיות בהעברת האותות החשמליים בגוף וכן בייצורם של ארבעת המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטרים) דופאמין, אצטיל-כולין, גאבא (GABA, Gamma
Amino Butyric Acid) וסרוטונין. כשרמות ההורמונים יורדות לרמה נמוכה מאוד, הזִקנה תופסת תאוצה וגופכם מתחיל לתפקד כזקן בהרבה מגילו הכרונולוגי. אם חסר לכם אצטיל-כולין, תאבדו ממהירות פעילות המוח ותהליך ההזדקנות של מוחכם יהיה מהיר יותר מיתר הגוף. אתם יכולים להיות בסך הכול בגיל 65 ולאבד את הזיכרון במידה כזו המאפיינת את בני ה-90.

אני מתייחס לשינויים ההורמונאליים הללו כאל תהליכי בלות (Pauses). תפישה זו של תהליכי הבלות מתבססת על הרעיון של גיל הבלות של האישה (Menopause) – השינויים ההורמונאליים בפניהם ניצבת כל אישה בגיל המעבר. מכיוון שההורמונים מווסתים את המתרחש בכל מערכות הגוף, תהליך זה מערב את כל האיברים וכל המערכות, הן בקרב הגברים והן בקרב הנשים.

כשהרופא יודע מהו הטמפרמנט הביוכימי של המטופל ומסוגל לזהות את תהליך הבלות המסוים ממנו סובל המטופל, או לחלופין, אילו מוליכים עצביים חסרים לאותו מטופל, הוא יוכל לטפל בתסמינים ובמחלות ביעילות יתרה. בנוסף, מידע זה יאפשר לרופא להעריך את קצב ההזדקנות של המערכות בגוף המטופל ולקבוע מה יהיה הטיפול בעזרתו ניתן יהיה להאט את התהליך.

מחקרים אחרונים מצביעים על כך שניתן ללמד את המוח להפעיל מחדש את המערכות ההורמונאליות ולמעשה, לחדש את נעורי הגוף המזדקן. ראיתי זאת פעמים אין ספור במרפאתי. לדוגמה, באחת הפעמים בא אליי גבר כבן 30, כשהוא חווה תסמינים האופייניים לשלבים מוקדמים של גיל הבלות של הגבר (Andropause). התסמינים מהם סבל כללו עייפות ודחף מיני ירוד, כאשר רוב הגברים אינם מתחילים לסבול משני אלה לפני גיל 70. באמצעות התוכנית לאיזון טמפרמנט האצטיל-כולין שלו, שכללה מתן הורמון גדילה ותזונה המתאימה לטמפרמנט שלו, הצלחנו להוריד את רמות הכולסטרול, ורמות הטסטוסטרון שלו עלו! בעקבות ההתמדה בתוכנית, הוא היה מסוגל לעכב את תהליכי ההזדקנות, וחייו שבו להתנהלות נורמאלית המאפיינת את בני גילו.

הגוף עובר סדרה של תהליכי בלות שונים, הפוקדים אותו מכף רגל ועד ראש. רבים מהם מתרחשים במקביל לשינויים רגשיים, המאפיינים בעיקר את "משבר גיל העמידה". עד גיל 50 רוב האנשים יכולים להעיד כי הם התנסו בתהליך בלות אחד לפחות אם לא כמה. גם בגיל 40 תהליכי בלות חלקיים עשויים להיות בעלי השפעה משמעותית על ההרגשה הכללית, האנרגיה והבריאות. יתר על כן, ניתן לבדוק את רמות ההורמונים בקלות באמצעות בדיקות דם פשוטות. חשוב שתבקשו מהרופא את הבדיקות המתאימות, בהתבסס על גילכם.

בלות ומתח

אדם שאצלו תהליכי הבלות מתחילים מוקדם מהצפוי, כנראה נמצא תחת לחץ רב. אדם כזה עלול לסבול מהזדקנות העור כבר בגיל 30, בעוד שאחרים שאינם נתונים תחת מתחים ולחצים רבים כל כך, מתחילים את התהליך רק מגיל חמישים והלאה. בארצות הברית, באזורים בהם המתח רב, כגון העיר ניו-יורק, אנשים רבים נפטרים בגיל 65, בעוד שבהוואי גבר ממוצע חי עד גיל 77.

כשהמוח נתון במתח רב, חוסר האיזון ההורמונאלי מתחיל בשלב מוקדם מאוד. תהליכי הבלות מתקדמים במהירות, והפרעה אחת באיזון מובילה לשנייה, עד שהבריאות מתערערת כליל. אנו מתחילים להחליק במהירות במדרון, בפרט אם המוח שלנו לא היה במצב טוב מלכתחילה. לדוגמה, פגשתי נשים בשנות ה-30 לחייהן, שהחלו לסבול מסימנים ראשונים של בלות נשית. סדרת שינויים זו מגיעה לשיאה בגיל הבלות עצמו. השינויים ברמות הפרוגסטרון גרמו להן להפוך לעצבניות ומצוברחות ואף הגבירו את חומרתה של התסמונת הקדם-וסתית (PMS). חוסר האיזון ביחס שבין האסטרוגן לפרוגסטרון גרם להתפתחות לחץ דם גבוה, הפרעות חרדה ולבסוף, הוביל לבעיות לב, בשלב מוקדם מהצפוי.

עיכוב הבלות

"התנעת" המוח והחזרתו לבריאות באמצעות נטילת תרופות, הורמונים, תוספי ויטמינים, תזונה מתאימה ופעילות גופנית, עשויה לגרום לעלייה ברמות ההורמונים שלנו ולעיכוב תהליך ההזדקנות. איננו מסוגלים למנוע את גיל הבלות המוכתב על ידי הגנטיקה, אך בהחלט ניתן לעכבו בשנה, שנתיים ואולי אף יותר. מה שכן, ניתן בהחלט למנוע את תחילתו מוקדם מן הרגיל.

בעמודים הבאים תלמדו אילו מבין ארבעת המוליכים העצביים מעורבים בכל אחד מתהליכי הבלות, ומה ניתן לעשות כדי לאזן את מצב הגוף ולעכב את תחילת התהליך. ככל שתתחילו לטפל בחסרים ההורמונאליים מוקדם יותר, כך התוצאות שתקבלו יהיו טובות יותר.

תוכניות הטיפול מופיעות בפרקי החלק השני של הספר, הדנים בכל אחד מהמוליכים העצביים בפירוט. אם התסמינים מהם אתם סובלים הם קלים, תוכלו להתחיל בעריכת שינויים בתזונה ובאורח החיים, כשאתם משלבים יחד כמה תוכניות עבור מוליכים עצביים שונים. אם אתם סובלים מתסמינים בדרגה בינונית ומעלה, קראו את המידע הנוגע לטיפולים התרופתיים וההורמונאליים השונים, ולאחר מכן פנו לרופא לקבלת סיוע.

בלות המוח

הבלות החשמלית

הבלות החשמלית מוגדרת כשינוי בכימיית המוח, המשפיע לרעה על תפקוד המוח. הבלות החשמלית היא תהליך המושפע משינויים במתח החשמלי של האותות העוברים במוח, במהירות, במקצב ובסינכרון (בתיאום) שלהם. התסמינים כוללים אובדן זיכרון, אובדן האיזון הרגשי, דיכאון, חרדה, הפרעות באישיות, תנודות במצב הרוח ובמצב קיצוני – אירועי פסיכוזה חריפים. אני נוהג לחלק את כל סוגי החסרים הללו על פי ארבע הקטגוריות המאפיינות את המוליכים העצביים העיקריים: את הירידה במתח החשמלי של האות ניתן לקשר לדופאמין, הירידה במהירותו קשורה לאצטיל-כולין, הירידה במקצב קשורה לגאבא ואות שמופעו איננו סינכרוני מעיד על ירידה ברמות הסרוטונין.

הבלות הביולוגית

הזדקנות המוח והידרדרות תפקודו, הנמדדות על ידי ירידה במתח החשמלי של האות, במהירותו, במקצב ובסינכרון שלו, מווסתות את יתר תהליכי הבלות. הבלות הביולוגית אחראית להתקדמות אירועי השרשרת המאפיינים את תהליכי הבלות הנוספים ועל המחלות והתסמינים המיוחסים אליהם. מבחינה בריאותית כללית, הבלות הביולוגית היא ודאי התהליך החשוב ביותר אותו יש לעכב. באמצעות איזון רמותיהם של כל ארבעת המוליכים העצביים, תוכלו לדחות את תהליך הבלות הביולוגית ולהגדיל את סיכוייכם לחיים בריאים בטווח הארוך. תועלת נוספת שתצמח לכם מהעלאת רמות המוליכים העצביים עד לרמות הראויות לעיכוב תהליך הבלות היא, השגת אפקט הקצה.

בלות ההיפופיזה

תהליך הבלות של ההיפופיזה משפיע לרעה על בלוטת ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) ועל ההיפותלמוס, האחראים לאיזון ההורמונאלי בגוף. הפרשתו של הורמון הגדילה יורדת בין הגילאים 30 ל-50, מה שגורם לצמצום ממדי השרירים ולעלייה במסת השומן. התסמינים הנוספים כוללים אובדן תיאבון, כפייתיות בשתיית מים, פגיעה במחזורי השינה, התפרצויות זעם, הזיות והשמנה. באמצעות עידוד העלייה ברמות הדופאמין והאצטיל-כולין ניתן לשמר את החיוניות ומצבו האנרגטי של המוח, מה שתורם להאטת הדעיכה בייצור ההורמונים החקוקה בגנום שלנו.

בלות החושים

הבלות החושית פוגעת בכל חמשת החושים שלכם. השמיעה מתחילה להיפגע בין הגילאים 20 ל-40, כשהידרדרותה מחמירה מהר יותר אצל גברים לעומת הנשים. אובדן השמיעה פוגע בחשיבה כמו גם בבריאותכם הנפשית, באופן כללי. רכיבים תזונתיים כאבץ וניאצין יכולים לסייע במקרה זה, כאשר מומלץ לשמר את המוח במצב צעיר על ידי הגברת ייצור האצטיל-כולין והדופאמין. חוש הריח שלכם מאבד באיטיות את רגישותו החל מסביבות גיל 40, ובמהירות גבוהה יותר עם חציית גיל 65. מכיוון שתאי חיישני הריח הם חלק מרקמת המוח, הירידה בכל אחד מהמוליכים העצביים, ובפרט באצטיל-כולין, עשויה לגרום להופעת בעיה זו. קוצר הראייה תופש תאוצה בשנות ה-40 לחיים. יכולת הראייה לפרטי פרטים איננה יורדת עד לשנות ה-70. אובדן יכולת הראייה גורם לירידה ביכולת החשיבה, כמו גם בבריאות הנפשית הכוללת. ישנן הוכחות לכך שרכיבים תזונתיים, ובפרט נוגדי חמצון, מסוגלים להאט תהליכים מגוונים של התפתחות הפרעות בראייה. אצטיל-כולין ודופאמין חשובים ביותר לשמירה על בריאותו של חוש הראייה.

הבלות הפסיכולוגית

מחקרים שונים מכל רחבי העולם, שנערכו בקרב האוכלוסייה המבוגרת, הראו כי
25%-15% מהאנשים יסבלו מהפרעות נפשיות רציניות, שיפרצו בשלב מאוחר יחסית בחייהם. הפרעות נפשיות אורגניות, כגון מחלת אלצהיימר וסוגי שיטיון נוספים, פוגעות ב-10% בקירוב מתוך אוכלוסיית המבוגרים שעברו את גיל 60, ו-50% מתוך האוכלוסייה שעברה את גיל 85. בעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות עלולות להופיע בכל גיל, אך בפרט באוכלוסיית הקשישים, בה השימוש באלכוהול ובחומרים שונים נפוץ יותר, והנטייה לפיתוח שיטיון, דיכאון, חרדה, סכיזופרניה והפרעות באישיות, גדולה יותר.

כושר חשיבה ירוד הוא תוצאה של ירידה ברמות האצטיל-כולין. העצבות מופיעה ביתר שאת כשרמות הדופאמין והסרוטונין יורדות. הפרעות כלליות באישיות מחמירות כשחלה ירידה בייצור הגאבא. החרדה מתעצמת על רקע רמות הגאבא הנמוכות, כשמידת הסינכרון יורדת עקב אובדן היכולת לארגן את מחזורי השינה. התסמינים הבאים הם סימניה של הבלות הפסיכולוגית. אם אתם סובלים מאחד מהם, גשו לרופא לבדיקה.

תהליך הבלות הגופנית

בלות בלוטת התריס

בלוטת התריס מייצרת את ההורמונים תירוקסין (T4, Thyroxine) וטרי-יודו-תירונין (T3, Triiodothyronine), המווסתים את קצב חילוף החומרים בגוף. רמות נאותות של הורמוני בלוטת התריס חיוניות להתפתחות תקינה של מערכת העצבים המרכזית בעוברים, לבגרות ולהתפתחות מבנה השלד בילדים ולתפקודם התקין של מערכות ואיברים רבים במבוגרים. הורמוני בלוטת התריס מגבירים את פעילותם של האנזימים הקשורים לקרומי התאים, מעלים את תפוקת החום ומעודדים צריכת חמצן. הורמוני בלוטת התריס משפיעים אף על גדילתן והבשלתן של הרקמות, מסייעים לוויסות חילוף החומרים של השומנים ומגבירים את ספיגת הפחמימות במעי. להורמוני בלוטת התריס ולדופאמין ישנו מבנה כימי דומה והם בעלי השפעה הדדית.

בלות בלוטת התימוס

החל מגיל ההתבגרות, מתחילה תגובתה של מערכת החיסון לרדת בהדרגה. סרוטונין מווסת את פעילות מערכת החיסון וחומרים שונים המעודדים את ייצורו מסוגלים להגביר את מידת החסינות. עם זאת, עודף של סרוטונין עלול לגרום להתפרצותה של דלקת מפרקים. גם החומרים המעודדים יצירת דופאמין מסוגלים לווסת את פעילות מערכת החיסון, אלא שאחת מתוצאות השימוש בהם עשויה להיות דיכוי התגובות האוטואימוניות.

בלות הלב

לאחר גיל ארבעים, אנשים רבים סובלים מירידה המגיעה עד 20% בקצב הלב המרבי במהלך פעילות גופנית, משום שהלב מאבד מיכולת תגובתו לגירויים המגיעים ממערכת העצבים על ידי דופאמין ואסטרוגן. למרבה ההפתעה, התסמינים עלולים לכלול אובדן זיכרון וחרדה. ניתן לשלוט בתהליך הבלות של הלב באמצעות תרגילים גופניים, תזונה מתאימה, שמירה על חיוניותו של טמפרמנט הגאבא והפחתת חרדות. איזון של כל ארבעת סוגי הטמפרמנט ושינה מספקת יורידו את סיכוייכם לבחור באופני התנהגות הרסניים ללב.

בלות כלי הדם

תהליך הבלות בכלי הדם מתרחש בדרך כלל בשנות הארבעים לחיים. כשקוטר כלי הדם מצטמצם ודופנות העורקים מתקשחות, עשויה לחול עלייה של 25%-20% בלחץ הדם הסיסטולי (המספר הגבוה במדד לחץ הדם). החרדה והמחסור בגאבא נמנים עם הגורמים ההרסניים ביותר לכלי הדם, משום שבמצבי חרדה נוצר עומס עליהם. מנוחה מספקת מהווה טיפול משמעותי, משום שהיא גורמת לעלייה ברמות הסרוטונין על מנת שתוכלו להירגע. כל אחד מהמוליכים העצביים שבמוח עשוי להשפיע באופן מובהק על זרימת הדם בכל רחבי הגוף. רמות גבוהות של דופאמין ופעילות גופנית אירובית יכולות לחזק את מערכת כלי הדם, ואילו רמות גבוהות של אצטיל-כולין ישמרו על גמישותם.

בלות הריאות

החל מגיל 50, ובהחלט שבגיל 70, רובנו עתידים לאבד כ-40% מקיבולת הריאות המרבית שלנו. תפקוד הריאות הוא מדד ניבוי משמעותי לתוחלת החיים הכללית שלנו. חרדה, מתח וחשיפה לכימיקלים שונים הנמצאים באוויר, תורמים באופן כללי להידרדרות מצבן של הריאות. שיקום רמותיהם של כל המוליכים העצביים, ובפרט גאבא, ישפיע לטובה על חיוניותן של הריאות. גם פעילות גופנית אירובית ידועה בסיועה לפיתוח קיבולת ריאה גבוהה יותר.

בלות בלוטת יותרת הכליה

ההורמון DHEA, המופרש מבלוטת יותרת הכליה (האדרנל), ידוע כמאט את התפתחותם של גידולים סרטניים וממריץ את פעילות מערכת החיסון. בין הגילאים
30 ל-60 הפרשתו של הורמון זה פוחתת. לאחר גיל 70, יצירתו של ההורמון המאפיין את מצבי המתח, קורטיזול, עולה משמעותית. התסמינים עשויים לכלול שינויים ביכולת הזיכרון והקשב, דיכאון, תחושת חוסר אנרגיה, ירידה בחשק המיני, עצבנות, חרדה, פחדים ותיאבון רב. תוספת הורמונים ורכיבים תזונתיים, ואפילו יהיה זה הידרוקסיקורטיזון (Hydroxycortisone), יכולה לסייע. אף על פי שתהליך בלות זה חקוק בגנום שלנו, תחזוקה נכונה של המוח משמרת את רכיביו התזונתיים וההורמונאליים של הגוף. רקמת יותרת הכליה נחשבת כרקמת גיבוי לדופאמין ולאדרנלין המיוצרים במוח, כך ששמירה על איזון של רמות הדופאמין במוח מסייעת להימנע מכילוי מאגרי הדופאמין באדרנל.

הבלות הגופנית

כ-40%-20% ממסת השרירים עשויה להיעלם עד גיל 90, ובפרט בקרב אלו שאינם מבצעים פעילות גופנית. התסמינים עלולים לכלול ירידה בזיכרון, בכושר השכלי ובחוזק השרירים. הדרך הטובה ביותר למניעת רוב המקרים של אובדן מסת השריר היא, הקפדה על פעילות גופנית שגרתית. הורמון הגדילה וחומצות אמיניות שונות יכולים להועיל. עידוד ייצורם של כל ארבעת המוליכים העצביים יכול אומנם לסייע לחיזוק השרירים, אך במיוחד דופאמין. גאבא מפחית את המתח ולכן, כשאתם במצב מאוזן שריריכם אינם נפגעים. אצטיל-כולין מונע משריריכם להתייבש.

גיל הבלות (בגברים ובנשים)

השינויים ההורמונאליים הראשונים הפותחים את גיל הבלות יכולים להופיע כבר בגיל 35 ולהימשך כ-15-10 שנים. אצל נשים שעברו את גיל 50 חלה ירידה משמעותית בייצור הפרוגסטרון והטסטוסטרון. האסטרוגנים מתחילים לרדת בשלב מוקדם יותר, בסביבות גיל 30. מה שהדהים אותי הוא, שראיתי כל כך הרבה מקרים של אובדן צפיפות עצם, כבר בגילאים צעירים כגיל 18. תסמינים אחרים כוללים אובדן של הזיכרון והידרדרות ביכולת החשיבה על כל גווניה, כמו גם ירידה בעובי השיער ונשירתו. נטילת תוספים עם הורמונים טבעיים וויטמינים בשלב מוקדם, המעודדת את העלייה ברמות הגאבא והדופאמין, עשויה לצמצמם את ההשפעה השלילית על העצמות, המוח וההורמונים שהוא מייצר. גיל הבלות בגברים מתחיל, על פי רוב, בגיל 45. התקדמות תהליך הבלות בגברים מתקדם לאיטו במשך כ-30 שנה, במהלכן מומלץ להעלות בהדרגה את מינון תוספי הטסטוסטרון.

בלות העצמות

העצמות מתחילות להיחלש לאחר גיל 30, מה שעלול להוביל לדלדול עצם, בפרט אצל נשים. הורמונים, סידן ורכיבים תזונתיים אחרים מסוגלים לסייע. אף על פי שזוהי בעיקר בעיה הורמונאלית, ככל שהמוח והגוף צעירים יותר, ספיגת ההורמונים הרכיבים התזונתיים הניתנים כטיפול, טובה יותר. לפיכך, הגברת ייצורם של האצטיל-כולין והדופאמין הופכת להיות משמעותית מאוד לטיפול בבלות העצמות, כל עוד העלאת רמותיהם של שני המוליכים העצביים הללו איננה גורמת לכם לחוש מתוחים מדי.

בלות העור

השינויים החלים בקולגן וברקמת החיבור גורמים לעור לאבד מגמישותו, עם השנים. קצב הזדקנותו של העור תלוי בדרך כלל בתורשה, הקובעת את יכולתו של העור לשמור על לחותו. עם זאת, ככל שמוחכם צעיר יותר, כך גופכם מתייבש פחות. מכיוון שהמוח מאבד נוזלים עם הגיל, חשוב מאוד להעלות את רמות האצטיל-כולין והדופאמין. אחרי הכול, אצטיל-כולין הוא השומר על לחותו של הגוף. תכשירים מתאימים לשימוש חיצוני כמו רטין-A (Retin-A) ותזונה בריאה יכולים אף הם לסייע.

 ספרים נלווים: