סוגי הדמנציה

מתוך הספר: אלצהיימר ובעיות זיכרון

באופן מסורתי, דמנציה נחלקה לשני סוגים עיקריים: הפיכה ובלתי הפיכה. וכל אחת מהן נחלקה לדמנציות הנובעות מניוון מוחי ולדמנציות שאינן נובעות מניוון מוחי. חלוקה זו יצרה בלבול ולא הצליחה להתייחס להשפעה שיש על סוגי דמנציה בלתי הפיכים. במקום חלוקה זו, נעדיף לסווג דמנציות לפי הדרגה שבה ניתן להשפיע עליהן ועל מהלכן. למעשה, ניתן להשפיע על כל דמנציה, אך דרגת ההשפעה משתנה.

דמנציות שיש עליהן השפעה רבה נקשרות לדיכאון, לתרופות מסוימות (נוגדות התקפים ואפילפסיה, כאבי ראש ומחלות פסיכיאטריות), לחסרים במינרלים ובוויטמינים (במיוחד 12B וחומצה פולית), לליקוי הורמונלי (במיוחד מחלת התריס), לזיהומים (חיידקיים, ויראליים ופטרייתיים), לדליריום (הזיות בגלל מצב רפואי, התייבשות או מפגעים סביבתיים חמורים), לשימוש לרעה באלכוהול ובעישון (אלו הנובעות מחסרים בוויטמינים ניתנות להיפוך, אלו הנובעות מנזק מבני במוח לרוב אינן הפיכות) ולרעלים סביבתיים (חשיפות לעופרת ו-PCB שהם ביפנילים עתירי כלור/תרכובות אורגניות נדיפות הנמצאות בשימוש רב בתעשייה ובחומרי בניין).

בעוד מחלת אלצהיימר מתייחסת ל-60 עד 80 אחוז ממקרי הדמנציה והיא מוקד הפרוטוקול, סוגי דמנציה רבים נוספים גם "ירוויחו" מתוכנית NEURO.

דמנציה וסקולרית: דמנציה של כלי הדם מתגלה, לעיתים קרובות, לאחר שבץ גדול, אולם יכולה להיגרם גם מרצף שבצים קטנים במוח, ואף משבץ אחד באזור מכריע כמו ההיפוקמפוס או התלמוס. בדמנציה זו מתרחשת פגיעה גדולה בקוגניציה, בזיכרון ובחשיבה, והמטופלים נאבקים כדי לבצע פעילויות יומיומיות. רבים חווים האטה בחשיבה ובתנועה. במקרים של דמנציה וסקולרית יש סיכוי רב להבריא בעזרת שינוי אורח חיים – אם מתחילים בשלב הטרום-דמנטי (הפרעה קוגניטיבית קלה). חלק גדול מהאוכלוסייה סובל מדמנציה מסוג זה, במיוחד אלה שסובלים מסוכרת, מכולסטרול גבוה ומלחץ דם גבוה.

דמנציית גופיפי לואי: צורה זו של דמנציה פוגעת במערכות חזותיות-מרחביות, גורמת להזיות בקרב 30 אחוז מהחולים, ומתבטאת בליקויים קוגניטיביים ובתנודות רגשיות קיצוניות. תסמינים של פרקינסון נפוצים אף הם, כולל צורת ההליכה, רעד ונוקשות. רובין ויליאמס אובחן כסובל מדמנציה זו לפני מותו. אשתו, סוזן שניידר ויליאמס, תיארה את תסמיניו המגבילים במכתב שפורסם בכתב העת Neurology: "הרעד בידיו היה קבוע והוא הפך איטי, הליכתו הפכה מדשדשת. הוא שנא שאינו

מצליח למצוא מילים בשיחות. בלילות היה חובט ומרביץ וסבל מחוסר שינה חמור. לעיתים נתקע בתנוחה קפואה, ללא יכולת לזוז, והיה מאוד מתוסכל כאשר הצליח לצאת ממנה. היו לו בעיות בראייה ובהתמצאות מרחבית ולא הצליח לשפוט מרחק ועומק כהלכה. אובדן שיקול הדעת הוסיף לבלבול המתקדם". ויליאמס תמיד התעניין במחלות מוחיות, ולמרבה הצער הוכרע בידי מחלה כזו.

דמנציית פרקינסון: חלק משמעותי מחולי פרקינסון מפתחים דמנציה. מחקרים שונים התמקדו בקשר בין שתי המחלות הניווניות של המוח. מחקר אחד גילה כי 48 אחוז מחולי פרקינסון אובחנו עם דמנציה לאחר 15 שנים. מחקר אחר הסיק כי לחולי פרקינסון סיכון גדול פי שישה לפתח דמנציה. מוחמד עלי, שסבל מפרקינסון במשך כ-30 שנה, פיתח גם דמנציה בשנותיו המאוחרות, וזו השפיעה על הזיכרון ועל יכולות החשיבה, ההיגיון ושיקול הדעת שלו.

דמנציה פרונטו-טמפורלית: אחת הצורות הנפוצות יותר של דמנציה, שבה האונה הקדמית והאונה הרקתית מושפעות במידה ניכרת. שלושה סוגי תסמינים מוקדמים עיקריים מופיעים בדמנציה מסוג זה:

• התנהגותיים (מטופלים לעיתים קרובות עקשנים ולא מודים בטעויות, וכחניים ונוטים לפעול באופן לא אופייני בהשוואה לעבר)
• קשורים באוצר מילים ובשפה (מטופלים מאבדים יכולת להבין או ליצור שפה)
• ביצועיות (בעיות במילוי מטלות מרובות והתנהגות מורכבת)

פגיעה בזיכרון משותפת לכל המקרים, העכבות פוחתות ככל שהאונה הקדמית נפגעת יותר, ולעיתים יכולות אמנותיות מופיעות בקרב יחידים שלא זכו לעידוד בכיוון זה בשלבי חיים מוקדמים. בקרב אחרים, הפחתת העכבות עלולה להביא לשינויים אישיותיים, כולל כעס לא מוסבר, התפרצויות רגשיות ואף התנהגות אלימה. סוג זה של דמנציה נקשר למחלת ALS (טרשת אמיוטרופית צידית), מחלה סופנית של נוירוני התנועה. כמחצית מחולי ALS חווים שינויי התנהגות פרונטו-טמפורליים, וכעשרה אחוז מפתחים דמנציה פרונטו-טמפורלית.

הידרוצפלוס תקין-לחץ: סוג זה של דמנציה יכול להיות הפיך ונגרם עקב הצטברות איטית של נוזל המוח וחוט השדרה במוח. נוזל זה דוחף את דופנות חללי המוח ולרוב יוצר תסמינים אופייניים, כגון אי שליטה בסוגרים, חוסר שיווי משקל וירידה קוגניטיבית. לאחר ניקוז עודפי הנוזל, ניתן לראות שיפור בהתנהגות, בשיווי המשקל וגם ביכולת הקוגניטיבית. דמנציה מסוג זה יש לאבחן בשלב מוקדם כדי להקל את התסמינים לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.

 ספרים נלויים: