סיכום הרצאתו של פרופ' משה פרנקל באירוע "תעצומות במוזיאון" - 5/6/15

פרופ' פרנקל, מומחה בעל מוניטין בינלאומי בתחום הרפואה המשלימה והטיפול בסרטן, פרופסור חבר קליני באוניברסיטת טקסס ומייסד המרפאה לרפואה משלימה במרכז לסרטן מד אנדרסון ביוסטון טקסס, מהמובילים במרכזים לטיפול בסרטן בעולם.

פרופ' פרנקל מספר על השינוי שהתחולל בתפיסה שלו את הרפואה המשלימה בכל הנוגע למחלת הסרטן. פרנקל היה בסוף שנות ה-90 רופא משפחה שמכיר בכל מה שקשור לרפואה משלימה למעט סרטן. ידידה של המשפחה שהתבשרה על סרטן השד מפושט ועברה ניתוח להסרת הגידול ביקשה ממנו להשיג לה מידע מהימן על סיכוייה להחלים באם תסרב לטיפולי כימותרפיה ואם לחילופין אותם.

פרופ' משה פרנקל

הקושי למצוא נתונים סטטיסטיים והאחוזים הבודדים שהפרידו בין שתי האפשרויות בשילוב עם המסע הארוך והמורכב לריפוי של ידידת המשפחה שניבאו לה 6 חודשים לחיות ו-17 שנה חלפו והיא ישבה בריאה וחיונית איתנו בקהל, המחישה לו שהחולים המאובחנים זקוקים לגישה אחרת.

בטקסט בוק בפסיכואונקולוגיה מספר שמה שגורם למצוקה של החולים בסרטן הם בדידות, אובדן תקווה וחוסר שליטה. פרנקל מציע טיפול בתקווה.

תקווה זה מה שמוציא אותנו מהמיטה בבוקר. יש קשר ישיר בין מצב רוח, אומץ ותקווה.

מבחינה פיזיולוגית מתח ממאורעות חיים שליליים, בדידות, גורם למוח שלנו לייצר את ההורמון  ACTH שגורם לבלוטת האדרנל לייצר קורטיזול, נורואפינפרין שהוכחו כמחמירים גידולים סרטניים.

הוא מציע לרופאים להסתכל על התקווה כמו על תרופה.

אינדיקציות והתוויות רבות יש לטיפול בתקווה, לעומת זאת לא ידועות התוויות נגד למתן תקוות.

האזהרה לטיפול בתקווה היא מתן תקווה כזובה. האונקולוגים חוששים בהגזמה לתת לחולים תקווה כוזבת וחוששים שיסרבו לטיפולים קונבנציונאלים. אולם פרנקל טוען שמדובר בחוסר ישע לא אמיתי. יש היום מספיק עדויות מדעיות שמצויים בנו הכוחות להשפיע על היכולת של הגוף להתמודד עם הסרטן.

מניעת תקווה מנוגדת לשבועת היפוקרטס.

פרופ' פרנקל מדגים מחקרים שבהם אימוץ אורח חיים הכולל תזונה מאוזנת ומבריאה, נטילת תוספים וצמחי מרפא בליווי אנשי מקצוע, פעילות גופנית והימנעות ממתחים מנעו הישנות של גידולים אצל חולי סרטן ויצרו היפוך מגמה בגידולים קיימים.

פרופ' פרנקל שם לב, שבמפגשים המרובים שלו עם מטופלים, בכל פעם שהזכיר סיפורי הבראה יוצאי דופן, התעוררה בהם תקווה והשתוקקו לפגוש, לשמוע ולהכיר אותם . זה הפיח תקווה אצל אותם מטופלים.