מקרוביוטיקה: לחיות חיים מאוזנים

מתוך הספר: תזונה אינטגרטיבית

 

בתרגום מילולי, המונח "מקרוביוטיקה" פירושו "חיים גדולים". הפילוסופיה העיקרית של המקרוביוטיקה מבוססת על אכילת מזונות טבעיים בלבד ואיזון הין והיאנג בגוף, ועל הצורך לחיות כחלק מהסדר הטבעי של החיים.

התנועה המקרוביוטית המודרנית החלה בתחילת המאה ה-20, עם פעילותו של ג'ורג' אוסאווה מיפן, שאחראי לחידושים רבים בתחום התזונה. אוסאווה שילב תיאוריות פילוסופיות מזרחיות עם נושאים מתחומי התזונה והרפואה. 

המקרוביוטיקה היא גרסה שונה מעט של המושג העתיק "ין-יאנג", המצביע על סדר סמוי ביקום המבוסס על איזון דינמי ומשתנה תדיר בין שני עקרונות מנוגדים לכאורה, המשלימים זה את זה. יאנג מייצג תכונות גבריות כמו נוקשה, חזק, פעיל, הדוק ומתכווץ, ואילו ין מייצג תכונות נשיות כמו רך, מתמסר, סביל, מקבל, משוחרר ומתרחב. הריקוד בין שני סוגי האנרגיות האוניברסאליות האלו כולל לא רק גבריות ונשיות, אלא גם את הטעם המתוק והטעם המלוח, היום והלילה, החורף והקיץ, החושך והאור והרשימה עוד ארוכה.

בכל הנוגע למזון, תיאוריית האיזון בין ין ליאנג גורסת כי עלינו להתרחק ממזונות שיש בהם יותר מדי ין או יותר מדי יאנג, כדי למנוע חוסר איזון בגוף, שבסופו של דבר מוביל למחלות.

לדעתו של אוסאווה, המפתח לבריאות טובה טמון בשמירה על איזון בין הין ליאנג באמצעות אכילה של תפריט מסורתי המבוסס על דגנים. הוא טען כי בקרב בני האדם קיים רק סוג אחד של מחלה – חיים ללא איזון.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

על מה מבוססת תזונה מקרוביוטית?

המקרוביוטיקה מבוססת על ההנחה עתיקת היומין שהדגנים הם המזון העיקרי בתזונה, ואכן, בתרבויות מסורתיות רבות הם נחשבים למזון מקודש. אוסאווה שילב מחדש את הרעיון הזה בתרבות המערב, ובזכותו, האורז החום והסויה הפכו למזונות פופולאריים באירופה ובארה"ב.

המקרוביוטיקה צמחה בתרבות שמקורה באי יפני מבודד, שהתאפיין במקורות מזון מוגבלים. התושבים המקומיים נאלצו לאכול שוב ושוב את אותם מזונות – אורז, ירקות מגידול מקומי, דגים ואצות ים. לא היו להם מוצרי חלב, ובשר מן החי לא היה זמין להם בקלות. לכן, כדי שהארוחות שלהם יהיו בריאות ומעוררות תיאבון, הם פיתחו דרכים שונות לבשל אותם, שלעיתים קרובות הותאמו לעונות השנה.

מזונות מומלצים בתזונה המקרוביוטית: דגנים מלאים מהווים 60%-40% מהתפריט, ירקות טריים – 30%-25%, קטניות – 10%-5%, מרקים – 10%-5% ואצות ים – 5%-3%. מותר לאכול דגים 1-3 פעמים בשבוע.
מזונות אסורים/לצריכה מוגבלת בלבד: מוצרי חלב, בשר, ביצים, מוצרי סוכר מעובד, שוקולד, פירות טרופיים, קפה, תבלינים חריפים, ירקות ממשפחת הסולניים.

-------   תפריט יומי לדוגמה   -------

ארוחת בוקר: מרק מיסו עם דייקון ופטריות שיטאקי, דייסת אורז חום, כרשה מאודה וכרוב סיני.
ארוחת צהריים: דוחן עם גרעיני דלעת קלויים וטמארי, ברוקולי וכרובית מאודים, שעועית אזוקי עם גזר, ג'ינג'ר ומלח ים.
ארוחת חטיף: תה בנצ'ה, עוגיות אורז חום וג'ינג'ר.
ארוחת ערב: אצות ים ושקדים קלויים, סלק חמוץ-מתוק, אטריות סובה מצוננות עם גרגיר הנחלים, דלורית קלויה.

עקרון נוסף של המקרוביוטיקה הוא שכל פעולה שנעשית על המזון משפיעה על איכות הארוחה ועל ערכה התזונתי. כל פריסה, חיתוך וניעור, מהירות הערבוב, מצב הרוח של המבשל, כמו גם הסדר והניקיון במטבח, נספגים אל תוך הגוף דרך המזון.

הצעות אחרות לשינוי אורח החיים

כשהכרתי לראשונה את המקרוביוטיקה, בשנות ה-70, אכילת ירקות ופירות עונתיים מתוצרת מקומית ומזונות מסורתיים גרמה לי להרגיש נמרץ ומלא אנרגיה. כמו כן, הייתי סקרן נוכח ההצעות המגוונות לשינוי באורח החיים, כמו לשיר שיר שמח בכל יום. ההמלצה לשיר הפתיעה אותי מאוד. תזונה מזמרת? לא ייאמן! אולם, כשעשיתי זאת, שמתי לב שאני מרגיש טוב יותר, שמח יותר ואפילו רגוע יותר. השפעה חיובית זו פקחה את עיניי לעובדה שאנחנו יכולים להזין ולטפח את עצמנו ברמות רבות ושונות, לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה מחשבתית, רגשית ורוחנית.

הצעות מקרוביוטיות אחרות כוללות שמירה על בית פשוט למראה, מסודר ונקי, לבישת בגדי כותנה ופחות בגדים שעשויים מסיבים סינתטיים, פיתוח חוש הומור, הקדשת זמן לתפילה ומדיטציה, הימנעות מתכשיטים מרובים או בשמים כימיים וגידול צמחים בבית. המלצה נוספת היא לשמור על יחסים טובים עם כל האנשים, מה שיוביל לאיזון טוב יותר בחיים האישיים.

חסרונות התזונה המקרוביוטית

במשך שנים אחדות הקפדתי על תפריט מקרוביוטי טבעוני ולא אכלתי מוצרי חלב, בשר, דבש או ביצים. אכלתי דגים פעם בחודש בלבד. הייתי בריא וחזק מאוד ובדיקות הדם שעשיתי היו תקינות. אולם, בהדרגה, התחלתי לשים לב לבעייתיות בתפריטי. אף שהתיאוריה המקרוביוטית ממליצה לאנשים לאכול את התפריט המסורתי שאכלו אבותיהם, רוב המורים והספרים בנושא מדגישים בעיקר את חשיבותם של המזונות היפניים.

חסרונות השיטה נובעים במידה רבה מהמקום המרכזי שמקבל המלח בתזונה היפנית המסורתית. התפריט המקרוביוטי כמעט שאינו משלב צמחי תבלין או תבלינים, והסוכר אסור לשימוש לחלוטין, כך שהמלח נותר התבלין היחידי בכל ארוחה. מרק המיסו, למשל, מלוח מאוד, כמו גם רוטב הסויה ושזיפי האומבושי. למרבה הצער, בשל עודפי המלח בתפריט, שיעורי התחלואה בסרטן הקיבה בקרב היפנים משמעותיים ביותר. כל סטודנט לרפואה ואיש מקצוע בתחום הבריאות יודע שצריכה מוגברת של מלח עלולה לגרום ליתר לחץ דם. אם לחץ הדם שלכם גבוה מדי, התזונה המקרוביוטית אינה מתאימה לכם.

ספרים נלווים: