על עצמי לספּר רציתי / אבשלום מזרחי
נולדתי בארץ ישראל בשנת תרצ"ח (1937) לאבי, אַדִיב אַלמִשְׁרְקִי, אשר עלה ארצה מתימן, והוא יתום, בשנת תרע"ד (1914) ולאִמי, מזל לבית ערוסי, אשר נולדה בשכונת נחלת ציון בירושלים. שניהם הלכו כבר לעולמם. תהא מנוחתם עדן. גדלתי כבן יחיד, בבית צנוע בצפונהּ של תל-אביב של אותם הימים. מסגרת החיים הייתה מעוגנת בתרבות ובמסורת של יהודי תימן, אך הושפעה לא מעט גם מהתרבות שהייתה שלטת בארץ ישראל של אותם הימים – התרבות של יהודי מזרח אירופה. הליכות החיים בביתנו היו ברוּבּן כאלה המאפיינות את תרבות יהודי תימן: אמונה בקב"ה, חיים בצִנעה, הסתַפּקות במועט, אהבת האדם, מתן כבוד לכל אדם, עזרה לזולת והרבה סבלנות וסובלנות. לימים, הבנתי שערכים אלה הם נִדבּכים חשובים ביותר בראיית הבריאות. ערכים איכותיים אלה ינקתי והִטמעתי בתוכי ובמסגְרות חיי, אז כילד בבית הוריי ומאוחר יותר בתשתית המשפחתית והמקצועית אשר בניתי. "גאוות היחידה" – של בן ממוצא יהודי-תימני הייתה ועדיין משמשת כ"עמוד האש" לפניי במגוון העשייה שלי בתחומי החיים השונים: מהרוֹבֶד האישי-משפחתי ועד לרובד המקצועי, כאיש אקדמיה.
רחשתי כבוד, הערכה ויראה לאוניברסיטה העברית ולהשכלה המַקיפה והמרתקת אשר קניתי בה ושאותה העניקו לי מורַיי הדגוּלים, אשר היו מפורסמים בעולם המדע והמחקר הרפואי ברחבי העולם. גם כאן חשתי "גאוות יחידה" של ישראלי אשר למד במה שלדעתי היא הטובה באוניברסיטאות העולם: האוניברסיטה העברית בירושלים. על כך נאמר על ידי שניים מנביאינו, ישעיה (ב, ג) ומיכה (ד, ב): "כי מציון תצא תורה".
ההשכלה המדעית שזכיתי לה שימשה לי בסיס מרשים לעשייה בתחום המדע השימושי – בביוטכנולוגיה – במכון למחקר הביולוגי בנס ציונה.
שלושים שנים תמימות עבדתי במכון זה (1991-1961). שם עסקתי במחקר, בפיתוח ובייצור של חומרים ביולוגיים ממיקרואורגניזמים. עשייתי חבקה תחומים רחבים של המדע הביולוגי-רפואי. במכון זה שימשתי שבע שנים גם ראש המחלקה לביוטכנולוגיה. תוך העשייה המדעית המרשימה הזאת הוזמנתי ללמד קורסים בביוטכנולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. י"ד שנים הרבצתי תורה בשתי אוניברסיטאות אלה.
באותן שנים הדרכתי תלמידים מבתי ספר תיכוניים וסטודנטים מאוניברסיטאות במחקרים – האחרונים לקראת תואר שני ושלישי.
בתקופה זו של שלושה עשורים, פרסמתי קרוב למאה פִּרסומים מדעיים שפיטים וערכתי (ביָזמתי) סדרה של ספרים (י"ד כרכים) בביוטכנולוגיה בשפה האנגלית אשר הוצאו לאור על ידי מו"ל ידוע בארצות הברית. וברחבי העולם עמדתי על במות לא מעטות בכינוסים מדעיים ובפוֹרוּמים אקדמיים אחרים והִצגתי את ממצאֵי עשייתי המדעית, שאם לא אהיה צנוע, יכולה לכבּד כל מדען באשר הוא.
בזכות היקף השׂכלתי ועשייתי המדעית זכיתי לקבל את תְאריי האקדמיים, וכולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ועל כך גאוותי.
בשנת 1977, בתוך כל העשייה המדעית המרשימה שלי, החל שינוי, התרחשה מהפּכה בראיית חיי את משמעות החיים, הבריאות, הרפואה והחולי.
היה זה בהיותי בשנת שבתון שלי בבית חולים לחולי סרטן בעיר באפלוֹ שבמדינת ניו-יורק: Roswell Park Memorial Institute. שם עסקתי בפיתוח תהליך לייצור אינטרפרון. זהו חלבון המופרש מכדוריות דם לבנות (לימפוֹציטים) אשר משמש לטיפול במחלות הסרטן. בעיצומה של עשייה מדעית מערבית-קונבנציונלית זו התחלתי לשאול את עצמי שאלות אשר לא היו לי תשובות עליהן: האם הרופאים מתייחסים לְנפש החולֶה כאשר הם עושים אבחנה של המחלה ו/או כאשר הם קובעים את דרך הטיפול?
די מהר הבנתי שעולם המדע והרפואה המערביים אינו מכיל את תחומי הנפש והרוח בתפיסה הכוללת של חיים, בריאות, רפואה וחולי.
די מהר גם קלטתי שתחומים בלתי-מדידים ביֵשותנו, החל מהראייה האישית ועד לראייה הקוסמית, אינם נכללים בתשתית הפילוסופיה והמעשה המחקרי והקליני של התפיסה המערבית – אותה תפיסה שעליה חונכתי ועליה חינכתי י"ד דורות של סטודנטים ומדענים.
די מהר נוכחי בכך שעולם המדע והרפואה המערביים אינו עוסק בשלם ושאין התפיסה המערבית עוסקת ומאמצת אל תוכה את התפיסה הכוללנית-ההוֹליסטית, אשר רואה במשולש גוף-נפש-רוח יחידה אחת, משולש שאינו ניתן לפירוּק לא בצפייה – בטבע ובבריאות – לא באבחון ולא בטיפול במחלות.
בתהליך השינוי שנקלעתי אליו, התחלתי להעמיק ולהרחיב דעת בנושאים מרתקים וחשובים אלה. גיליתי עולם מרתק ומעניין – עולם של אמת המעוּגן בחוקי הטבע ובהבנה ההוֹליסטית של חיים, בריאות, רפואה וחולי.
כבר בשנת 1977 קיננה בקרבּי התחושה שהדרך המקובלת על עולם הרפואה המערבי לטיפול במחלות הסרטן (הקרנות, כימותרפיה וניתוחים) אינה הדרך הבלעדית, ושכנראה יש בטבע חומרים שמטִבעם יכולים לסייע לאדם לעמוד על משמרת בריאותו.
בצר לי החלטתי לבדוק את אורח חייהן של הדבורים שנראו לי, כביולוג, כאוכלוסייה שחיה בצורה מושלמת בטבע. כך ככל שהעמקתי בלימוד, ואחר כך בעריכת מחקרים בפוטנציאל הביולוגי הטמון במוצרי הדבורה, הבנתי שעולם הדבורים הוא אכן עולם מופלא ומושלם ושלמוצריו, החל מדבש, דרך הפולן (אבקת הפרחים הזכָרית), הפרופוליס, שעוות הדבורה ועד לארס הדבורה, מגוון שימושים רבים ומעניינים.
הלימוד, המחקר וההתבוננות המעמיקה בעולם הדבורים הביאו אותי גם לפיתוח יכולות והבנה להתבונן בטבע לעומקו ולרוחבו מזוויות שונות, להכיר את הוויית הטבע לברואיו השונים: חי וצומח וללמוד להשתלב בו ולהפיק ממנו את המֵרב שאפשר וניתן. בזכות עולם הדבורים והקב"ה זכיתי לתפנית חיובית בהבנת החיים, הבריאות והטבע ולשיפור איכות חיי.
אחד מפֵּרות העשייה שלי, בהבנה שהכול מצוי בטבע, הוא ספר אשר כתבתי (בשנת 1999 ויצא בהוצאת "חותם הזהב") על עולם הדבורים ומוצריהן: "מהדבש ועד העוקץ". כללתי בו מאמונות ועד לממצאים מדעיים – והכול על עולם הדבורים ומוצריהן. אכן, יופי של טבע.
פועַל יוצא של גלישתי בהבנה ההוֹליסטית שלי בראיית מערכת חיינו – מהפָּן האישי ועד לפָּן הקוסמי – היה שבשנת 1991 פרשתי לגִמלאות מוקדמות מהמכון למחקר ביולוגי.
די מהר חשתי צורך להעביר לציבור מסרים הקשורים לראייה ההוֹליסטית של טבע, חיים, רפואה, בריאות וחולי וכך מסכת חיי כללה את תחומי העשייה הבאים:
בין השנים 1993-1983 עמדתי בראש העמותה "המועצה לתזונה ולאורח חיים בריא". ארגנתי, בסיוע חברים, ברחבי הארץ ימי עיון, סדנאות, כינוסים בתחומי הבריאות והרפואה ההוֹליסטיים.
לשם הפצת הידע והגברת המוּדָעוּת לבריאות בקרב הציבור, הייתי בין היוזמים להוצאה לאור של ירחון שיעסוק בנושאי בריאות – עם דגש בראייה הטבעית וההוֹליסטית. את הביטאון "בריאות על בוריהּ" ערכתי למִן ייסודו בשנת 1988 ועד שנת 1996.
בשנות התשעים של המאה העשרים הקמתי ביָזמתי פוֹרוּם של כינוסים בינלאומיים: "כינוסי ים המלח". בישראל ארגנתי שלושה כינוסים שעסקו בזוויות שונות של הראייה ההוֹליסטית של בריאות וחולי. לכינוסים מרתקים אלה באו אנשי מדע, רפואה, מרפאים ופילוסופים מכל רחבי העולם.
בשנת 1989 התמניתי לנציג הציבור בוועדה ציבורית לבדיקת מצב הרפואה המשלימה בעולם ובארץ. את הוועדה מינתה שרת הבריאות דאז, שושנה ארבלי-אלמוזלינו. בראשה של הוועדה עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' מנחם אֵלוֹן. בהמלצות ועדה חשובה זו ניכּרו תוצאות תרומתי הלא קטנה בדיוני הוועדה. המלצות אלה היווּ פריצת דרך מרשימה ביותר – צעד ראשון – לשילוב הרפואה המשלימה בתשתית הבריאות במדינת ישראל.
בשנת 1990 יסדתי עמותת-על אשר כוללת בתוכה את המובילות והגדולות בעמותות של מקצועות הבריאות המשלימים: "האיגוד הישראלי למקצועות בריאות משלימים" (ברבוֹת הימים השם הוחלף ל"לשכה למקצועות בריאות משלימים"). לימים פרשתי מניהול האיגוד. בשנת 2000, לבקשת ראשי האיגודים המקצועיים שבוועד המנהל של האיגוד, נקראתי לשוב ולתרום מיכולותיי בעשייה הציבורית. כך מוּניתי לנשיא עמותה חשובה זו.
בשנת 1993 הוזמנתי לשמש כמרַכּז מגמת הרפואה הטבעית (נטוּרוֹפּתיה), בתחילה ב"מכללה לרפואה משלימה". בתפקיד זה שימשתי עד לשנת 1999.
בין השנים 2013-1999, שימשתי בתפקיד זה וכמנהל אקדמי ומרכז מגמת הנטוּרוֹפּתיה ב"מכללת רידמן – המכללה הבינלאומית לרפואה משלימה ואינטגרטיבית". רבים מהנטורופתיות/ים אשר הוכשרו בישראל היו תלמידותיי/תלמידיי. ועל כך שִׂמחָתי וגאוותי.
בהיותי מחנך ומלמד להליכות חיים בריאים, נבונים ונכונים על פי חוקי הטבע, למִן שנת 2003 יצאו לאור שלושה ספרים שכּתבתי (כולם בהוצאת פוקוס) בנושאי הבריאות ושמירתה. כל אחד מהספרים זכה כבר לשתי מהדורות. הספרים הם: "לחיות בריא", "להתבגר צעיר" ו"כל מה שרצית לדעת על השמנת-יתר".
ב"משעולי תימן" עשייתי הייתה בתחומים הבאים:
בשנת 1993 הוזמנתי על ידי עובדיה בן-שלום ז"ל, מייסדהּ ונשיאהּ של "האגודה לטיפוח חברה ותרבות", לשמש לו כיועץ אקדמי ולקחת חלק בעשייה האקדמית של האגודה – מהמובילות באגודות אשר משַמרות, מתַעדות וחובקות את המסורת והתרבות של יהודי תימן.
כך, במשך שבע שנים (2000-1993) תרמתי לעשייה הקשורה לתרבות ולמסורת מופלאה זו של בית אבא – של יהודי תימן, אם בארגון אירועים שונים, דרך כתיבה ועריכה של ספרים ועד לעריכת ביטאון האגודה "תהודה". עשייה זו תרמה לי רבות להעמקה ולהרחבת הדעת בתחומי החיים, המסורת והתרבות של יהודי תימן.
בשנת תשס"א הוזמנתי על ידי ידידי הטוב יצחק קרנר נ"י, אז ראש מִנהל הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, להגיש קורס בענייני בריאות ורפואה של יהודי תימן.
וכך, למן שנת תשס"א ועד לשנת תש"ע (10 שנים) הגשתי באוניברסיטת
בר-אילן קורס שנתי שעיקריו ושמו: "תרבות הבריאות והרפואה של יהודי תימן והשתקפותה בספרות, בפולקלור ובמחשבה היהודית". כך בקורס של שנת תש"ע השתתפו קרוב למאה ושישים סטודנטים. מוצאם מכל קהילות ישראל וגם מהמגזרים הערבי והדרוזי.
בין הדברים היפים, הבריאים, המבריאים והטעימים במסורת בית אבא היה המטבח התימני. מתכוני המטבח התימני היו תמיד על שולחננו בבית הוריי. הם ליווּ אותי גם כאשר הקמתי לי בית ומשפחה משלי. בהיותי בשלן ריכזתי את מתכוני המטבח התימני וכתבתי ספר שכּלל אותם: "המטבח התימני – חַוַאִיג', אהבה ופולקלור". מהדורתו הראשונה של הספר הופיעה בשנת 2001 והמהדורה השנייה ראתה אור בשנת 2002.
ועוד: בשנת 2007 פורסם ספרי "מור ולבונה" (הוצאת פוקוס), שהוא אחת מפסגות חיי בכתיבה. הספר עוסק בהליכותיהם של יהודי תימן.
פסגה אחרת בפסיפס עולמי בלמידה ובכתיבה היא ההוצאה לאור של ספרי "אשרי המאמין" (הוצאת אופוס, 2010). הספר עוסק במאגיה, במיסטיקה ובאמוּנות חובקות עולם. בעיניי תחום המאגיה והמיסטיקה הִנו תחום מרתק ביותר. אני רואה בו חלק אינטגרלי במארג הווייתו של האדם באשר הוא. לתחושותיי, זהו תחום אשר משלים בעבורי את הפסיפס ההוֹליסטי של החיים.
זה אני וזו עשייתי.
אבשלום מזרחי
-
אורחות חיים, בריאות ורפואה במשכנות יהודי תימן כולל מתכוני המטבח התימני
מחיר קטלוגי 169.00₪מחיר שלנו 135.20₪
-
עובדות ודעות על חיים, בריאות, רפואה וחולי בראייה ההוליסטית
מחיר קטלוגי 98.00₪מחיר שלנו 102.40₪
