הומוציסטאין: החומצה האמינית שיכולה לנבא התקף לב ושבץ

האם שמעתם מעודכם על הומוציסטאין? אשאל אתכם שאלה טובה יותר: האם הרופא שלכם המליץ שתבדקו מהי רמת ההומוציסטאין בדמכם? סביר להניח שלא. אני מבטיח לכם, שלאחר שתקראו את כתבה זו, תתהו מדוע הוא לא עשה זאת. מעט אנשים שמעו אי פעם על המידע הזה. מעטים מבינים שבכל הנוגע למחלות קרדיווסקולאריות, האיום שהוא מציב אינו נופל מזה של הכולסטרול.

מה זה הומוציסטאין?

ההיסטוריה של המחקר על הומוציסטאין התחילה בקריירה של ד"ר קילמר מק'קאלי. באמצע שנות ה-60, ד"ר מק'קאלי סיים את לימודיו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד והיהלחוקר ופתולוג שהתעניין במחקרים העוסקים בקשר שבין ביוכימיה ומחלות. בשלב מוקדם של הקריירה שלו, ד"ר מק'קאלי התעניין במיוחד במחלה בשם הומוציסטאינוריה. מחלה זו מופיעה בילדים שסובלים מפגם גנטי, שמונע מגופם לפרק חומצה אמינית חיונית שנקראת מתיונין. בילדים הללו, מתרחשת הצטברות של תוצר לוואי, החומצה האמינית הומוציסטאין, בכמויות אדירות. ד"ר מק'קאלי סקר שני מקרים נפרדים של ילדים שסבלו מהפגם הזה ונפטרו מהתקף לב. תופעה זאת הייתה מדהימה למדי, מאחר ששני הילדים היו בני פחות מ-8.

בעקבות הממצא הזה, ד"ר מק'קאלי החל לתהות: האם נוכחות של הומוציסטאין ברמה נמוכה או בינונית, למשך שנות חיים רבות, יכולה להוות גורם להתקף לב או שבץ אצל אדם הממוצע?

בשנות ה-60 המאוחרות וה-70 המוקדמות, ד"ר מק'קאלי פרסם  את "תיאוריית ההומוציסטאין" שלו בכמה כתבי עת רפואיים. עם פרסומה, התקבלה התיאוריה בהתרגשות רבה,   אך עד אמצע שנות ה-70, ההתלהבות הזאת שככה. ד"ר מק'קאלי נדרש להביא הוכחות משלו לתיאוריה ומאחר שנכשל בכך הוא איבד את משרתו, נאלץ לספוג ביקורת חריפה ולבסוף הושתק לצמיתות. אין ספק שד"ר קילמר מק'קאלי הקדים את זמנו - כיום כבר אין עוררין על ההוכחות הרפואיות: ההומוציסטאין עלולה להוות גורם מסייע לפיתוח של מחלת לב כלילית והתקפי לב, שבץ ומחלה של כלי הדם ההיקפיים.

הומוציסטאין היא תוצר ביניים של חילוף החומרים בגופנו, בתהליך של פירוק החומצה האמינית מתיונין. אם התהליך הזה נעצר בשלב ההומוציסטאין והיא אינה מפורקת הלאה, הומוציסטאין מצטברת כתוצר לוואי. המתיונין נמצאת בכמויות גדולות בבשר, דגים, חלב, גבינה, קמח לבן ובמזון משומר או מעובד. אמנם גופנו זקוק למתיונין על מנת להתקיים, אך ניתן להבין שבתזונה ממוצעת צורכים כמות גדולה שלה. באופן טבעי, אם נוצרת הומוציסטאין, הגוף הופך אותה לחומצה האמינית ציסטאין או בחזרה למתיונין.

מתיונין וציסטאין הן תוצרים שפירים ואינן מזיקות בשום דרך. עם זאת, כאן טמון המוקש: האנזימים שמפרקים הומוציסטאין לציסטאין או למתיונין, זקוקים לחומצה פולית ולוויטמינים B₁₂ ו-B₆, על מנת לבצע את משימתם. לאור זאת, אם קיים בגוף מחסור בחומרי המזון הללו, רמת ההומוציסטאין בדם מתחילה לעלות.

האם קיימת רמה בריאה של הומוציסטאין?

כידוע, גופנו זקוק לכולסטרול על מנת לייצר הורמונים וחלקי תא מסוימים. בניגוד לכך, להומוציסטאין אין שום יתרון בריאותי. ככל שרמת ההומוציסטאין גבוהה יותר, כך גבוה יותר הסיכון לפתח מחלה קרדיווסקולארית ולהיפך. לאור זאת, לא קיימת רמת סף של הומוציסטאין, שמתחתיה "זה בסדר". מטרתכם היא להגיע לרמות הומוציסטאין נמוכות ככל האפשר.

ברוב המעבדות, מקובל שרמת הומוציסטאין של 5 - 15 (מיקרומולים לליטר), נחשבת לנורמאלית. עם זאת, הספרות הרפואית גורסת, שאם הרמה הזו עולה בהרבה על 7, קיימת עליה ברורה בסיכון לפתח מחלה קרדיווסקולארית. רוב המטופלים יהיו מעוניינים ברמת הומוציסטאין נמוכה מ-7. אם זו שלכם היא מעל 12 – אתם בצרה רצינית.

אין זה משנה כלל, איזה ערך מעבדתי או גורם סיכון תגלה הספרות הרפואית, מפני שהסטנדרטים המעבדתיים בשטח יפגרו הרחק מאחור. זה קרה עם כולסטרול וזה יקרה גם עם הומוציסטאין.  לכן, אל תהיו שאננים, אם הרופא שלכם מרגיע אתכם שרמת הומוציסטאין של 10 או 11 נמצאת בטווח הנורמה ואין צורך לדאוג. אם אין לכם גורמי סיכון נוספים למחלת לב או סימנים למחלה קרדיווסקולארית, רמת ההומוציסטאין שלכם צריכה להיות 9 לכל היותר. אחרת, עליה להיות פחותה מ-7.    

כיצד מורידים את רמת ההומוציסטאין? בעזרת תזונה נכונה וויטמינים

קיימים שני צדדים לבעיית ההומוציסטאין:הראשון, הוא כמות המתיונין שאתם מקבלים מהמזון, אותה גופכם צריך לפרק. מסיבה זו, עליכם להגביל את כמות הבשר ומוצרי החלב שאתם צורכים. האין זה מעניין, שאלו הם אותם המזונות שמכילים הרבה שומן רווי וכולסטרול? מובן מאליו, שעלינו להחליף את המזונות הללו ביותר פירות וירקות ובחלבונים ממקור צמחי. אני מודע לעובדה שמתיונין היא חומצה אמינית חיונית. עם זאת, בתזונה ממוצעת, תמיד נקבל ממנה די והותר.

הצד השני של המטבע, הוא ההכרח לספק לגופנו מספיק חומצה פולית וויטמינים B₁₂  ו-B₆  , על מנת שהמערכות האנזימטיות בגופנו יוכלו לפרק את ההומוציסטאין ביעילות. מעניין לציין, שכל המחקרים שהצביעו על נזקי ההומוציסטאין, מצאו גם שמאגרי הוויטמינים מקבוצה B  בגוף היו מדולדלים. אני ממליץ למטופליי ליטול 1,000 מק"ג (מיקרוגרם) של חומצה פולית, 50 - 150 מק"ג של ויטמין B₁₂   וכן 25 - 50 מ"ג (מיליגרם) של ויטמין B₆ .

זכרו, עדיפה רמה נמוכה ככל האפשר של הומוציסטאין. הייתי רוצה, ככל שניתן הדבר, שלכל מטופליי תהיה רמה פחותה מ-7. אם לאחד מהם יש רמה התחלתית גבוהה מ-9, אני מתחיל בתוספת של ויטמינים מקבוצה B   וחוזר על הבדיקה 6 - 8 שבועות לאחר מכן. בדרך כלל, תחת משטר הוויטמינים הזה, ניתן לראות ירידה של 15% - 75% ברמת ההומוציסטאין. עם זאת, לא כל המטופלים יגיבו בצורה נאותה לוויטמינים מקבוצה B . מצב זה עשוי להורות על כך, שלמטופלים הללו יש בעיה כללית במתילציה. כלומר, הפרעה בתהליך הביוכימי, שבו הגוף משתמש כדי להפוך הומוציסטאין לתוצרים שאינם מזיקים לגוף.

איך רמה גבוהה של הומוציסטאין קשורה לאלצהיימר?

ליקוי בתהליך המתילציה, מלבד היותו אחראי לרמות הומוציסטאין מוגברות, קשור גם לחלק מהמחלות הניווניות הכרוניות העיקריות, בייחוד לסוגי סרטן מסוימים ולמחלת אלצהיימר. למעשה, בעודי כותב שורות אלו, קיבלתי דיווח על מחקר חדש שעוסק בגורמי הסיכון לאלצהיימר. קראתי את תוצאות המחקר הזה בציפיה גדולה. נחשו מהי הבדיקה החדשה המומלצת לאיתור אנשים שנמצאים בסיכון גבוה ללקות באלצהיימר? כן – רמת הומוציסטאין בדם.

אנו מבצעים את הבדיקה הזו במרפאתי בשנים האחרונות, מפני שרמת הומוציסטאין גבוהה עשויה להצביע על חסר בוויטמינים מקבוצה B . בנוסף לכך, היא עשויה להצביע על מצב של חסר ב"תורמי מתיל" (חומרים בעלי קבוצות מתיל, היכולים לשחרר אותן לשימושו של הגוף). מלבד חשיבותם בהורדה של רמת ההומוציסטאין, תורמי המתיל מייצרים חומרי מזון חשובים שהמוח צריך.

נותר לנו רק לתהות, מדוע רוב הרופאים עדיין אינם בודקים את רמות ההומוציסטאין של כל מטופליהם ואינם ממליצים להם ליטול תוספת של ויטמינים מקבוצה B. מה שהרופא שלך אינו יודע על רפואה תזונתית עלול להרוג אותך. האמירה הזו נכונה במיוחד לאור העובדה, שהומוציסטאין מהווה גורם סיכון חשוב למחלות לב, אפילו יותר מכולסטרול.

ספרים נלווים: