הגנו על ראייתו של ילדכם

מתוך הספר: כיצד לגדל ילד בריא למרות הרופא שלך

אני בטוח שכמו כולם גם אתם חושבים שראייה היא החוש החשוב ביותר ונחרדים כשאתם חוששים שילדכם עלול להתעוור. זהו חשש הגיוני ולכן חשוב שהילד יזכה לטיפול עיניים טוב, ובאותה מידה רצוי שתדעו איך להימנע מטיפול עיניים גרוע.

ראייה נמדדת על-ידי היחס בין יכולתה של עין מסוימת לתפקד לבין מה שעין נורמאלית רואה בדרך כלל. כך ראייה 6/6 (מכונה גם ראייה 20/20 כשהיא מחושבת על-פי המידה האנגלית, מידת רגל) משמעותה שעין רואה במרחק 6 מטר מה שהיא באמת צריכה לראות במרחק זה. אם לילד יש ראייה 6/5, הוא רואה במרחק 5 מטר בלבד מה שהוא צריך להיות מסוגל לראות במרחק 6 מטר.

תינוקות מייד אחרי לידתם אינם מסוגלים להבחין בפרטים. ראייתם משתפרת בצורה הדרגתית עד שהיא מגיעה ליכולת המלאה שלה בערך בגיל חמש. בגיל שישה חודשים עיניו של ילד מפותחות מספיק כדי שרמת הראייה שלו תהיה 6/6, אבל הקשר בין העין למוח אינו מפותח מספיק כדי לאפשר לו ראייה באיכות כזאת; בגיל שנתיים הוא מגיע לרמת ראייה של 6/21; בגיל שלוש רמת הראייה שלו היא 6/9 או 6/12; בגיל ארבע – 6/7.5. הוא מגיע לרמת ראייה של 6/6 בגיל חמש, אלא אם התפתחו אצלו בעיות בתחום זה.

הורים חוששים לפעמים כשנאמר להם שרמת הראייה של ילדם בן השלוש היא 6/12, ולכן חשוב שתבינו שאין זה הכרחי שלכל אחד תהיה ראייה 6/6. ילדים מסוגלים לתפקד היטב גם עם ראייה 6/12, וקרוב לוודאי שילד בן שלוש, שזו יכולתו, יגיע בגיל חמש ל-6/6. כדאי שתזכרו זאת גם משום שיש רופאים שרושמים משקפיים מתקנים לילדים בני שלוש שראייתם היא 6/12. אין צורך בכך, אלא אם פגם מסוים בעין דורש תיקון או שעין אחת רואה טוב יותר מהשנייה ולכן אינן מתמקדות היטב. יש לטפל במצב כזה שאם לא כן עלול להיפגם תפקודה של עין אחת.

שלושת פגמי הראייה הנפוצים ביותר הם קוצר ראייה (מיופיה), רוחק ראייה (היפרופיה) ועיוות ראייה (אסטיגמציה, "צילינדר"). כל שלושת המצבים האלה נגרמים על-ידי מבנה העין והם אינם מצביעים על חולשה או מחלה. אם המרחק בין הקרנית לבין רשתית העין גדול מדי, העין מתמקדת לפני הרשתית ולא בה, והתוצאה היא קוצר ראייה. אם המרחק קצר מדי, העין מתמקדת מאחורי הרשתית והתוצאה היא רוחק ראייה. עיוות ראייה נגרם בשל חריגות בקרנית או בעדשות. אפשר לתקן את כל המצבים האלה בעזרת משקפיים או עדשות מגע, ואף לא אחד מהם מצביע על מחלת עיניים בעתיד.

כ-10% מהילדים זקוקים למשקפיים בגלל אחת מתופעות אלה, אבל גם אם לא ירכיבו אותם כדי לתקן זאת, מצבם לא יחמיר. רוחק ראייה פוחת לפעמים במשך הזמן ונעלם עד שהילד מגיע לגיל 21; קוצר ראייה מחמיר בדרך כלל אבל מתייצב בערך בגיל זה.

פזילה בדרך כלל נעלמת מעצמה

בחודשים הראשונים לחייו עשויות עיניו של תינוק לתפקד בצורה נפרדת זו מזו, וההורים חוששים שילדם יפזול. תנועה אקראית
זו של העיניים אינה חריגה או לא נורמאלית, ועד גיל שלושה חודשים הן מתחילות לתפקד באחידות כשהן עוקבות אחרי חפצים בחדר. לפעמים מתגלה אצל ילד מצב שמכונה פזילה מתחלפת (סטראביסמוס), שבו עין אחת "מאבדת את הסינכרוניזציה שלה". מצב זה נעלם כמעט תמיד עד גיל חמש, אבל אם ילדכם פוזל ואתם בכל זאת מחליטים לפנות לרופא, הוא עשוי לקבל טיפול, אולי אפילו ניתוח, שאינו זקוק לו.

פזילה עלולה להיות רצינית אם אחת מעיניו של הילד "בטלה ממעש" ואינה מתפקדת כלל. אם פזילה כזאת אינה נעלמת מעצמה, תפקודה של העין עלול להיפגם לתמיד. מצב זה מכונה "עין עצלה" (אמבליופיה), ומשמעותו היעדר ראייה נורמאלית אף על פי שגלגל העין והעצב האופטי בריאים לחלוטין. הגורם לכך הוא שהעין אינה מעבירה גירוי חזותי אל אותו חלק חושי במוח שמשרת אותה. בדרך כלל ניתן לתקן את המצב על-ידי כיסוי העין הטובה ברטייה. בשיטה זו מכריחים את העין העצלה לעבוד. במקרים חמורים, ואם כל שאר השיטות נכשלו, אפשר לנתח אותה. פזילה אמיתית עלולה לגרום לעין עצלה, ולכן חיוני לטפל בה עד שהילד מגיע לגיל בית-ספר. אם אחת מעיניו עצלה, עליכם לקחת אותו לרופא עיניים מומחה כדי לטפל במצב. אולם ודאו שהרופא בוחר לנתח עין זו אך ורק אחרי שניסה את כל האמצעים האחרים, ואלה נכשלו.

לפני שאתם הולכים אל רופא העיניים עם ילדכם ודאו שהוא סובל מפזילה אמיתית, שבה גלגל העין נמצא כל הזמן בפינה, ולא מגרסה אחרת, נפוצה יותר. למה? משום שראיתי מקרים רבים מספור של פזילה מתחלפת אצל ילדים בני שנתיים או שלוש, שרופאים התעקשו לטפל בה – לפעמים אפילו בעזרת ניתוח – אף שמצב זה נעלם ברוב המקרים מעצמו עד גיל חמש.

אף שמטרת ספר זה היא לעודד אתכם להימנע מטיפול רפואי מיותר, אני ממליץ לפנות לרופא אם מצבו של ילדכם דורש זאת. דוגמה טובה היא פציעות בעיניים. אם לילדכם פציעה חמורה בעינו, אל תנסו לרפא אותה, ואל תניחו לרופא הילדים לעשות זאת. קחו אותו מייד לרופא עיניים מומחה או לבית-החולים שיכול להזמין מומחה כזה. טיפול חובבני, בין על ידי הורה או רופא שלא התמחה בכך, עלול לגרום לנזק תמידי לעין.

אם ילדכם נפצע בעינו, הטיפול המיידי היחיד שעליכם לתת לו הוא להניח רטייה חמה, לחה, על העין. במקרה של כווייה מחומר כימי יש לשטוף את העין במים. עד שאתם מסיימים את הטיפול הראשוני בקשו ממישהו להתקשר לרופא העיניים או לבית-החולים ולתאר את הפגיעה. כך תדעו האם תוכלו לעשות משהו נוסף עד שתביאו את הילד לשם.

אם אתם יודעים שהבעיה היא חדירת גרגר אל תוך העין, ודמעותיו של ילדכם אינן מצליחות להוציא אותו, נסו לשטוף את העין. משכו לאחור את העפעפיים והזליפו מים רתוחים אבל קרים (לא מים רותחים) אל תוך העין בעזרת טפטפת מחוטאת. שימו לב בעיקר לעפעף העליון, משום ששם בדרך כלל נתקעים גופים זרים. אם זה לא עוזר נסו למנוע מילדכם מלשפשף את עינו עד שתגיעו איתו אל הרופא. הוא עלול להזיק לעין אם הגוף הזר חד או עשוי מחומר שוחק.

רופאים מגזימים כשהם מטפלים בבעיות ראייה

רופאים נוטים להגזים בטפלם בבעיות ראייה, פרט לטיפול שהם מעניקים לפציעות אמיתיות בעיניים. ילדים רבים נאלצים להרכיב משקפיים ולסבול מלעג חבריהם, משום שהרופאים נותנים להם עדשות לתיקון הראייה, כשאינם זקוקים להן. מחקר אחד בדק 2,000 ילדים ו-300 רופאי ילדים, ומצא ששבעה מכל עשרה ילדים שהרכיבו משקפיים לא הפיקו בעצם כל תועלת מהם, קרוב לוודאי משום שראייתם לא נפגמה די הצורך כדי שתזדקק לתיקון. 40% מכל הילדים שנבדקו עם משקפיהם נכשלו במבדק של חדות הראייה!

רופאי ילדים מטילים על הורים מעמסה ולפעמים גם הוצאה מיותרת כשהם מתעקשים על בדיקת עיניים שגרתית, לפעמים אפילו פעם בשנה. אם לילדכם אין בעיה בראייתו, הוא אינו זקוק לבדיקה שגרתית, לא כל שכן פעם בשנה.

כדאי לכם לבדוק את עיני ילדכם בערך בגיל ארבע, כשאפשר באמת לבדוק אותן בצורה סבירה, ושוב בגיל תשע או עשר. פרט לכך אין צורך בבדיקה נוספת, אלא אם מתעורר חשד בבית או בבית-הספר שיש לילד בעיות ראייה. מבוגרים צריכים לבדוק את ראייתם כל עשר שנים עד גיל ארבעים, ואחר כך כל חמש שנים.

רופאים נוטים גם להגזים בטיפול במחלות עיניים, שרובן נגרמות על-ידי אלרגיות וגירוי. מחלת העיניים הנפוצה ביותר אצל ילדים היא דלקת הלחמית, או "עין ורודה", שנגרמת בדרך כלל על-ידי אלרגיות, אבל לפעמים גם על-ידי זיהום ויראלי או בקטריאלי. ילדים סובלים לפעמים גם מעיניים אדומות כרוניות, בגלל חשיפה מרובה לעשן טבק או זיהום אוויר מסוגים אחרים, בגלל מאמץ רב של העיניים ובגלל מחסור בשינה.

דלקת שנובעת מאלרגיה כלשהי נגרמת על-ידי אבקני פרחים, אבק, בעלי חיים (פרווה, הפרשות), תרופות, תכשירי טיפוח, מזון, תוספים כימיים ועוד אלרגנים רבים. דלקת זו מאופיינת בגירוי ואדמומיות אבל ללא הפרשה מהעיניים, פרט לדמעות. לסוג אחר של דלקת כזאת יש שם שמסביר את עצמו, "דלקת בריכת השחייה".

דלקת עיניים אביבית, כפי שנרמז מהשם, היא עונתית. היא מופיעה באביב, ממשיכה בקיץ ונעלמת בחודשי החורף. התסמינים הם גירוד, דמעות, רגישות לאור והפרשה מימית, לא מוגלתית.

הסוג האחרון והמרגיז ביותר הוא דלקת נזלתית, וזו מידבקת. עיניו של החולה אדומות ורגישות לאור, הן מגורות ובוערות, והן מפרישות ליחה או מוגלה סמיכה שעלולה להצטבר על העפעפיים. ילדים שסובלים מדלקת זו אינם יכולים לפקוח את עיניהם בבוקר משום שהעפעפיים נדבקו זה לזה. מצב זה מפחיד אותם, ולכן יש להבטיח להם שאינם נמצאים בסכנה. מאחר שדלקת זו מידבקת יש לנקוט צעדי היגיינה – לדוגמה, לא להשתמש באותן מגבות – כדי למנוע את התפשטותה בקרב בני המשפחה.

אינכם חייבים לדעת איך להבחין בין סוגי הדלקת השונים, אבל אם ילדכם סובל בתכיפות מדלקת כלשהי, כדאי לכם לחפש אחרי גורם לאלרגיה. אף אחד מסוגי הדלקות שתוארו אינו דורש טיפול רפואי, אבל אם הילד חלה בדלקת נזלתית וההפרשה מהעיניים ממשיכה במשך כמה ימים, כדאי ללכת לרופא לקבלת משחה אנטיביוטית. ברוב המקרים תגיב הדלקת של ילדכם לניקוי עדין של העיניים במים רתוחים (לא רותחים) וממחטה נקייה.

אם אתם חושדים בתגובה אלרגית בדקו את ההיסטוריה של ילדכם ונסו לזהות את הגורם. חפשו אחרי שינויים בפעילות, מיקום, תזונה, תרופות או נסיבות או אירועים חריגים אחרים שקדמו להופעת הדלקת. תאמינו לי, אתם יכולים לעשות זאת טוב יותר מאשר הרופא שלכם.

"שעורה" בעין היא דלקת בבלוטות החלב בשולי העפעפיים, והיא נפוצה למדי בקרב ילדים. בתחילה יוצרת השעורה תחושה דומה לנוכחות גוף זר בעין. אחר כך מתחילה העין לדמוע ומופיעים גירוי מכאיב ואדמומיות. בסופו של דבר ניתן לראות בשולי העפעף נפיחות דמוית אבעבועה. אין לכך תרופה והדבר היחיד שניתן לעשותו הוא להניח רטייה חמה ל-15-10 דקות כל כמה שעות, כדי לרכז אותה בנקודה אחת בלבד ולסייע בניקוזה והיעלמותה. לעיתים נעשה שימוש בחומצת בור או מלח אנגלי, אבל מים רתוחים רגילים יעילים באותה המידה.

מיתוסים על הראייה

מיתוסים על הראייה גורמים לבזבוז רב של זמן וכסף, והם מקור לוויכוחים בין הורים לילדים. יש שמאמינים ברוב המשפטים הבאים, ורבים מאמינים בכמה מהם, אבל אין כל הוכחות מדעיות לאמיתותם:

1. קריאה במקום חשוך עלולה להזיק לעיניים.
2. יותר מדי קריאה מזיקה לעיניים.
3. ישיבה במרחק קטן מדי ממסך הטלוויזיה עלולה להזיק לעיניים (הימנעו מהקִרבה לטלוויזיה בכל מקרה, משום שעדיין לא בוצע מחקר אובייקטיבי על הנזק ארוך-הטווח האפשרי שנגרם על-ידי קרינה ברמה נמוכה).
4. קריאה ברכב נוסע מזיקה לעיניים.
5. חשיפה לנורות הבזק (כמו במצלמה) ואור מלאכותי חזק מזיקה לעיניים.
6. הרכבת משקפיו של אדם אחר מזיקה לעיניים.
7. הרכבת משקפיים זולים שנרכשו במרכול מזיקה לעיניים.
8. כשאדם מרכיב משקפיים, יציאה בלעדיהם עלולה להזיק לעיניו.
9. הרכבת משקפיים מחלישה בסופו של דבר את העיניים.
10. אם אין מסלקים מייד גוף זר מהעין, הוא עלול להיעלם מאחורי גלגל העין (לא נכון, משום שקרום הלחמית מפריד בין החלק הנראה של העין והצד האחורי של ארובת העין. הפתח היחיד שקיים שם הוא תעלת דמעות זעירה, דרכה זורמות הדמעות).
11. אכילת גזר משפרת את הראייה (אם אמונה זו עוזרת לכם לשכנע את ילדכם לאכול ירקות, עודדו מיתוס זה!)

ברוב המקרים האלה על הורים לומר לילדיהם "לא!", ולכן
פשוט לא כדאי לחזק מיתוסים אלה, שרק עלולים להחמיר את הוויכוחים.

המדריך הקצר של ד"ר מנדלסון
לטיפול בבעיות עיניים

1. אם אין לכם מחלת מין, נסו לשכנע את הרופא שלכם שלא יטפטף כסף חנקתי או אנטיביוטיקה לתוך עיני ילדכם מייד עם לידתו. התועלת אינה שווה את הסיכון.
2. אם לילדכם אין בעיות ראייה שמתגלות בבית או בבית-הספר, אין צורך בבדיקה שגרתית במרווחי זמן קבועים. קבעו רק שתי בדיקות בשנות הילדות: הראשונה בגיל ארבע והשנייה בגיל תשע.
3. אם עיניו של הרך הנולד אינן זזות באחידות, אל תדאגו. מצב זה ייעלם מעצמו עד גיל שלושה חודשים. אם הילד ממשיך לסבול מפזילה, שבה עין אחת או אחרת נעה לפעמים בצורה אקראית, אל תעשו דבר. גם מצב זה נעלם בדרך כלל עד גיל ארבע או חמש.
4. אם עין אחת של ילדכם נשארת "תקועה" בפינה אחת, הדבר עלול לגרום לעין עצלה ולפגיעה מתמדת בראייה. פנו לרופא עיניים אבל אל תסכימו לניתוח. בקשו מהרופא לנסות רטייה על העין, תרגילים לחיזוק שרירי העיניים ומשקפיים, ובחרו בניתוח רק אם כל האמצעים האחרים כשלו.
5. אם ילדכם מפתח דלקת בעיניו, שמרו על ניקיונן בעזרת מים מסוננים ורתוחים ומטפחת נקייה. נסו לגלות האם אלרגן כלשהו הוא שגורם להתפתחות הדלקת. פנו לרופא רק אם העיניים מפרישות מוגלה במשך כמה ימים למרות כל מאמציכם.
6. טפלו בשעורה בעין בעזרת רטיות חמות כדי להגבילה למקום אחד בלבד ולסייע לניקוז וריפוי בלוטת החלב. אין צורך בתרופות.