יש רפואה אחרת – כזו שאפילו מרפאה!

חובה ציבורית – ראשונה במעלה – היא לתעד ולהביא לידיעת הציבור בישראל – ולו רק את עיקרי העשייה ותרומתה של ועדת אלון. מדובר בוועדה ציבורית אשר הביאה לפריצת הדרך בשילובה של הרפואה המשלימה במדינת ישראל.

ואלו עיקרי הדברים. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, החלו לחדור לישראל ניצני הגישות הבריאותיות-רפואיות של הרפואה המשלימה – הלא היא הרפואה ההוליסטית.

מדובר בתנופה של תחילת השימוש ברפואה הסינית המסורתית, בהומיאופתיה, ברפלקסולוגיה, בנטורופתיה, בתזונה טבעית, ובעוד גישות טיפוליות התפורות לפי הראייה ההוליסטית של חיים, בריאות, רפואה וחולי..
מֵרפאים-מטפלים הציעו את שלמדו בחו"ל, או בישראל, למניעה ולטיפול בבעיות בריאותיות שונות בגישות שאינן תפורות על פי אמות המידה של הרפואה המערבית השלטת.

 

 

הציבור החל התעניין בגישות טיפוליות אלה, ולא אחת שם לב שהן אף מועילות לו במניעה ובטיפול בבעיות בריאותיות לא מעטות – בעיות בריאותיות כאלה שהרפואה המערבית לא נתנה להן מענה הולם, אם בכלל.
כמצופה, הרופאים – האמונים על הרפואה המערבית – התנגדו נחרצות לשילובן של גישות ההוליסטיות בממסד הרפואי. הם נלחמו בהן עד חורמה. להתנגדות זו מספר סיבות, שקצרה יריעת המקום לפרטן במסמך זה.
אביא רק התייחסות אחת, אותה הטיח בפניי – בלהט ויכוח ביננו -  רופא בכיר (פרופסור לרפואה מערבית, מנהל מחלקה באחד מבתי החולים בארץ): "אתם, אלה אשר האמונים על הרפואה המשלימה, מחזירים אותנו לחשכת ימי הביניים". לא פחות ולא יותר...

הציבור והממסד היו במצב של בלבול, של כאוס כמעט מוחלט.

פנייה אישית שלי (אבשלום מזרחי) אל שרת הבריאות דאז (שושנה ארבלי-אלמוזלינו), הביאה למינויה על ידי השרה, של ועדה ציבורית אשר קיבלה מהשרה מינוי לבדוק את מהוּתה של הרפואה המשלימה לגישותיה, ומה ואיך – אם בכלל – ניתן להֵיעזר בה במדינת ישראל בצורה מסודרת ומאורגנת.

מינוי הוועדה היה בשנת 1989. ליו"ר הוועדה מוּנה השופט הרב פרופ' (למשפטים) מנחם אֵלוֹן – אז, המשנה לנשיא בית המשפט העליון (אהרן ברק – היה אז נשיא בית המשפט העליון). חברים בוועדה היו כמה מבכירי הרופאים בישראל (דיקנים של בתי ספר לרפואה - בפועל או בדימוס), פרופ' צבי בנטוויץ' (רופא שהיה חסיד הרפואה המשלימה), ושני נציגי הציבור: מרדכי בן-פורת – שהיה בעבר חבר כנסת ושר בממשלתו של מנחם בגין -  ואני – פרופ' אבשלום מזרחי. בנוסף, מונו  כחברים בוועדה גם שני נציגי משרד הבריאות: היועצת המשפטית של משרד הבריאות ורופא שהיה אחראי במשרד הבריאות על המקצועות הפרה-רפואיים.

כל הרופאים שמונו לייעדה (למעט פרופ' צבי בנטוויץ') היו מראשי מחנה  הרופאים, אשר התנגדו נחרצות  לרפואה המשלימה. המינוי שלי כנציג הציבור בוועדה, היה לאור היותי אז יו"ר עמותה ("המועצה לתזונה ולאורח חיים בריא"), שנאבקה  לשילוב ולהכרה של הממסד הרפואי בישראל ברפואה המשלימה. הוועדה קיימה ישיבות לאורכן של שלוש שנים: 1989 -1991.

בשנת 1991 הוגשו לשר הבריאות דאז (אהוד אולמרט) מסקנות הוועדה והמלצותיה. השלושה, מרדכי בן פורת, פרופ' צבי בנטוויץ' ואני, הצגנו עמדה אחידה ודיברנו בקול אחד בישיבות הוועדה. עמדתנו הייתה בזכות שילובה של הרפואה המשלימה בממסד הבריאותי בישראל. לפני ואחרי כל ישיבה,  שלושתנו תיאמנו עמדות, ניתחנו את אשר התרחש בישיבות הוועדה וקבענו את האסטרטגיה שננקוט בישיבה הקרובה של הוועדה.

• לצורך הדיונים בוועדה על משמעותה ומהוּתה של הרפואה המשלימה, היה צורך לבדוק מה נעשה במדינות שוות בתחום הרפואה המשלימה.
לשם כך, החליטה הוועדה לבצע סקר מקיף (שנמשך כשנה) לבדוק היבטים אלה. הסקר בוצע על ידי פרופ' אבשלום וד"ר מתי רונן (מאוניברסיטת בר-אילן).
ממצאי  הסקר הוגשו לוועדה בשני קבצים עבי כרס. תוכניהם הצביעו על שילובן של גישות שונות ברפואה המשלימה בתשתית הממסדית במדינות לא מעטות בעולם המערבי.
• לפני הוועדה העידו יועצי בריאות ורפואה: רופאים ומֵרפאים (מטפלים) אשר עוסקים בגישות שונות שברפואה המשלימה: רפואה סינית מסורתית, הומיאופתיה, נטורופתיה, תזונה טבעית, רפלקסולוגיה ועוד.
אני, (אבשלום מזרחי), הייתי זה אשר בחר את אלה שהעידו בפני הוועדה. זאת עשיתי על סמך היכרותי האישית את העושים במלאכת הייעוץ ברפואה המשלימה לגישותיה.
הם הציגו לפני חברי הוועדה את הגישות השונות – פילוסופיה ומעשה.
• דיוני הוועדה היו פתוחים לציבור הרחב. הן התקיימו באולם הגדול של מוסד ואן-ליר בירושלים. הציבור, מילא את האולם בכל ישיבה. לפני כל ישיבה פורסמו בעיתונות מודעות על קיום ישיבה (העידן – טרום האינטרנט). הציבור שמע והתרשם עמוקות ממה שנאמר על ידי המומחים השונים של הרפואה המשלימה אשר העידו לפני הוועדה.
• יום לאחר כל ישיבה העיתונות הייתה מלאה בתיאורים של גישות טיפוליות שלא מוכרות ברפואה המערבית ולהן הצלחות במניעה ובטיפול בבעיות בריאותיות לא מעטות. המוטו בפרסומי העיתונות היה: "יש רפואה אחרת – כזו שאפילו מרפאה!".
• ישיבות הוועדה נוהלו ביד רמה על ידי השופט אלון (ששימש כיו"ר הוועדה ולא כשופט).
• את ישיבת הסיכום, לקראת קביעת המסקנות, פתח השופט אלון בערך במילים הבאות: "עד שמוניתי לוועדה זו, חשבתי שישנה רק רפואה אחת – הרפואה המערבית. עתה, לאחר שלוש שנות הדיונים שקיימנו בוועדה, אני למד שיש עוד רפואה: הרפואה המשלימה. עלינו להתייחס אליה בחיוב".
• על בסיס הצהרתו זו של השופט אלון, נקבע הקו ,המגמה ורוח המסקנות העתידיות להיקבע על הוועדה.

 

 מסקנה: יש לשלב הרפואה ההוליסטית בממסד הרפואי

עיקרי מסקנות הוועדה (שנמסרו לשר הבריאות דאז, אהוד אולמרט) היו הבאות:

 השופט אלון עמד על כך שהמסקנה הראשונה שתצוין תהיה הבאה: זכות האדם לבחור את שיטת הטיפול הבריאותי-רפואי שהוא מעונין להעזר בו. זהו הערך העליון המעוגן בזכות האדם היסודית על עצמו ודרך התנהלותו,
(The Freedom of Choice).
 בעולם המערבי נעשה שימוש בגישות של הרפואה המשלימה.
 יש מקום לבדוק איך וכיצד ניתן לשלב רפואה זו בתשתית הבריאות של מדינת ישראל.
 יש לעודד הקמת איגודים מקצועיים (עמותות) של העוסקים בגישות השונות שברפואה המשלימה (כמו למשל: רפואה סינית מסורתית, נטורופתיה, הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, ועוד).
 חובה על בתי הספר (מכללות) אשר מלמדים רפואה משלימה לשדרג את רמת הלימודים ותוכניהם לכזו אשר קיימת בחו"ל (ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, צרפת, ועוד).

• על מסקנות – שעיקריהן  צוינו לעיל – חתמו כל חברי הוועדה, למעט שני נציגי משרד הבריאות שצוינו לעיל.
שניים אחרונים אלה התנגדו למסקנות הוועדה והגישו עמדה של "דעת מיעוט", אשר שוללת כל הכרה  ברפואה משלימה ושילובה בממסד הרפואי  במדינת ישראל.

• להבנתי ולהערכתי, מסקנות הוועדה, שעיקריהן הובאו לעיל, הושגו כתוצאת  שילוב של כמהה גורמים: 1.המשקל העצום של השופט אלון, שדעתו הייתה נחושה ונחרצת בזכותה של הרפואה המשלימה. 2.שיפעת הכתובים שהוגשו יל ידי ועל ידי ד"ר מתי רונן לוועדה – כתובים המעידים על שילובה של הרפואה המשלימה בעולם. 3. העדויות המרשימות של אותם עדים שהופיעו לפני הוועדה והצביעו על יעילותה של הרפואה המשלימה לגישותיה. 4. שיתוף הפעולה הפורה והעמדה האחידה אשר הצגנו אנו השלושה: בן פורת, בנטוויץ' ואני בישיבות הוועדה.

• לאחר מסירת מסקנות הוועדה לשר הבריאות דאז (אהוד אולמרט), מלאה העיתונות בכתבות על כך ש"ישנה עוד גישה בריאותית-רפואי – מועילה, בריאה ומבריאה".

• במקביל למסקנות הוועדה, פרסם ד"ר דוד פרנקל (עו"ד, מומחה במשפט רפואי) מאוניברסיטת בן-גוריון, מסמך ובו סקירה מקיפה על ההיבטים המשפטיים הקשורים לרפואה משלימה במדינות שונות בעולם המערבי.
מסמך זה לא הובא לדיוני הוועדה ולא קשור ישירות למסקנותיה אך הוא פורסם במקביל להגשת מסקנות הוועדה לשר הבריאות. מסמכו של ד"ר עו"ד פרנקל רק חיזק את מסקנות הוועדה שיש מקום לשלב את הרפואה המשלימה בתשתית הממסד במדינת ישראל.

לאור המלצות הוועדה הוקמו ביוזמתי ובעידודי,  איגודים מקצועיים – עמותות -  של מרפאים/מטפלים  בתחומים השונים של הרפואה המשלימה (רפואה שינית מסורתית, הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, נטורופתיה, ועוד).
וגם ברוח המלצות הוועדה – ובתביעה נחרצת שלי -  החל שדרוג תוכני הלימודים במכללות להוראת  הרפואה המשלימה בישראל.

תודה והערכה רבה יש לתת גם לגב' שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מי שכאמור הייתה שרת הבריאות, על שהביאה למינוי הוועדה. היא עמדה איתן אל ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), אשר התנגדה נחרצות להקמת הוועדה.

אמנם היה זה רק צעד ראשון, אך צעד משמעותי ביותר בדרך הארוכה להכרה ברפואה המשלימה בישראל.
ללא כל ספק, ועדה זו ומסקנותיה, היו את אותה פריצת הדרך שהתבקשה לשם שילובה של הרפואה המשלימה בתשתית הבריאות בישראל. מסקנות ועדת אלון ירשמו בספר ההיסטוריה של הבריאות במדינת ישראל, בזכות המובילות של דיוניה וקבלת מסקנותיה לשופט מנחם אלון.

בכ"ו בשבט תשע"ג (6.2.2013), הלך לעולמו השופט מנחם אלון (והוא בן תשעים שנה), תהא מנוחתו עדן.
לאור הקשר האנושי שנוצר בין השופט אלון ז"ל לביני, לאורך שנים ארוכות – גם ובעיקר לאחר סיום עבודת הוועדה, הרגשתי לסגור  עמו את מעגל החיים. התייצבתי בביתו בירושלים לנחם את ילדיו האבלים על מות אביהם. במעמד זה מסרתי להם את החוברת ובה  מסקנות הוועדה.

אני יכול להעיד, ההתרגשות שלהם לקבלת המסמך הייתה מעל ומעבר לכל המצופה.

 

* הערה: את המסמכים הקשורים לדיוני הוועדה, העברתי לרשות מכללת רידמן לרפואה משלימה.