התחזית: ליקויים בתפקודי בלוטת התריס

לרוב אנו נוטים לשגות ולאבחן בעיה בבלוטת התריס רק כאשר בדיקת ההורמוןTSH  אינה תקינה. לרוב, כשמטופלים מגיעים עם יובש בעור, ערפול במוח, הפרעות או היעדר מחזור, קור בקצוות ואף חוסר סבילות לקור, קושי להזיע גם בפעילות אינטנסיבית, בעיות בכלי הדם והלב, בעיות נשימה, דופק איטי, כולסטרול גבוה, לא נחשוד בבעיה בבלוטת התריס.

לפני 20-30 שנה שכיחות תת פעילות בלוטת התריס באוכלוסיה היה 1%-5%. נכון להיום, בדיקה לא מדוייקת כמו TSH תעיד על כ-10% מהאוכלוסייה הלוקים בחוסר איזון של הבלוטה, ואילו בדיקות מדעיות מהימנות יעידו על 40%. בדיקת ה-TSH עליה מסתמכים היום אינה משקפת נאמנה את המצב. לפי הטווח של קופות החולים, ערך TSH עד 4.5 ובקופות מסוימות אף 5.5, נחשב כתקין. הטווח הגבוה נועד לחסוך בטיפולים ובתרופות. לאמיתו של דבר, כבר לפני 30-40 שנה חוקרים תיעדו בספרים ומחקרים את העובדה שערכי TSH הגבוהים מ-2.5 מעידים על תת פעילות בלוטת התריס. הערך האופטימלי צריך לנוע בין 1 ל-2.5.

מערכת התריס

מדובר במערכת מורכבת, המתחילה במוח ומגיעה עד לאחרון תאי הגוף. מערכת התריס מתחילה פיזיולוגית באופן רשמי מההיפותלמוס, מוקד השליטה של כל המערכות האוטנומיות של הגוף. בהיפותלמוס מופרש הורמון שנקרא TRH (Thyrotropin-releasing hormone) שיורד במורד ההיפותלמוס עד שמגיע לבלוטת יותרת המוח ומורה לה להפריש את הורמון ה- TSH. הורמון ה-TSH ממריץ את הבלוטה לייצר ארבעה הורמונים: T1,T2,T3,T4.

הורמון T4 מתפקד כמאגר הורמוני תריס. לאחר שהבלוטה הפרישה אותו הוא מאוחסן במחזור הדם כשהוא לכוד ע"י חלבון מסוים וממתין למצב סטרס. בזמן סטרס יהיה T4 זמין להמרה ל-T3, שהוא הורמון מאוד פעיל שממריץ את מערכות הגוף. מנגנון זה נועד למנוע מהגוף להיות כל הזמן בעודף פעילות: הזעה, כיווץ שרירים, קצב לב מואץ. ה-T3 מביא לשכפול DNA בגרעין התא, לייצור אנרגיה לחילוף חומרים יותר מהיר, אינזימים ועוד, במטרה לייצר פעילות מואצת בסטרס. בהיפר פעילות של בלוטת התריס, חשים את הסימפטומים האלה כדופק מהיר, חרדות, דיכאון כרוני. מכאן שאצל אנשים שסובלים מחרדות, יש לחשוד ביתר פעילות של בלוטת התריס ולבדוק את רמות T3 ו-T4.

למעשה, בכל שינוי בחילוף חומרים בגוף, בכל אובדן תפקוד של איבר או בלוטה, ייתכן שמקור הבעיה בבלוטת התריס. הליקוי בתפקוד הבלוטה יכול להתרחש במיקומים שונים בשרשרת. תיתכן בעיה בהמרה של T3 ל- T4. תתכן בעיה בייצור כמות מספקת של הורמוני בלוטת תריס פעילים, או בעיה בקולטנים של ההורמונים על מעטפות התאים. ייתכן גם שגרעין התא לא מתפקד ואין מספיק חומרים כדי שישתכפל. כלומר, השרשרת יכולה להשתבש בכל מיני צמתים. חשוב, כמובן, לאתר בדיוק את מקור הבעיה ולטפל בה. אם למשל הבעיה היא בתאים, בטעות אנחנו עלולים לחשוב שמדובר בבעיה בהפרשת TSH ונטפל במקום הלא נכון. לחילופין, אם תהליך ההמרה הוא לקוי, מתן הורמון T4 לא ישפר את המצב. מתן הורמון סינטטי לא מסוגל לחקות את ההפרשה הטבעית של הגוף, שנעשית בצורה מאוד מתונה והדרגתית.

איך מאבחנים בעיה בבלוטת התריס?

אם קיים חשד לליקוי בפעילות בלוטת התריס צריך ראשית לערוך בדיקת טמפרטורה בזאלית, המהווה אינדיקציה אמינה לתהליכי חילוף החומרים ולהפקת האנרגיה בתאים. הבדיקה מבוצעת עם ההשכמה, לפני תזוזה ופקיחת עיניים. חשוב לערוך למטופל שאלון מקיף שכולל את כל סוגי הסימפטומים הידועים. אם הוא מעיד על עשרה סימפטומים ומעלה, סביר להניח שקיימת בעיה בבלוטת התריס. בדיקה פיזית גם היא חשובה. היא כוללת התבוננות באזור הבלוטה, האם היא מוגדלת. בנוסף יש להיעזר, אבל לא רק להסתמך בלעדית על בדיקות הדם, של רמות TSH, T3,T4.

טראומה קשה, פיזית או נפשית יכולה לגרום להמרה של T4 ל- T3 הפוך. כלומר, תהליך ההמרה לא תקין. לכן בדיקות דם מקיפות ושלמות צריכות לכלול גם בדיקה זו, ואם נמצא ריכוז גבוה של הורמון T3  הפוך בדמו של המטופל, יש לתסף אותו בהורמון החסר.  אסור לאבחן אדם ולטפל בו רק על סמך ערך TSH בלבד. בנוסף, יש לבדוק הימצאות נוגדנים לבלוטה, אך בקופות החולים הרופאים לא תמיד מפנים את החולים לבדיקת נוגדנים.

אל לנו לפסוח על הבדיקה הפיזית. לפעמים צריך לאבחן גידול בבלוטה עצמה או בצקת. למשל, מחלת מיקסידמה התאפיינת בעיבוי העור ובהצטברות בצקת תחתיו שגורמים לרקמות לספוג הרבה חומצה הילראונית. האדם נראה נפוח, ועיניו בולטות מעט מהרגיל. מראה כזה עשוי להעיד על מיקסדימה או על בעיה אחרת בבלוטת התריס. לרוב ילווה המצב בעצבנות, ובצורך בממריצים כמו קפאין ותיאוברמין. הגוף לא יכול להרגיע את כיווץ השרירים ואותו חומר ממריץ משיג הרגעה.

הרס הבלוטה מעיד על מצב אוטואימוני

התהליך הוא אטי והדרגתי. ההרס תמיד מתחיל ממחלה אוטואימונית. לפעמים מדובר בווירוס שמוביל לפגיעה ברקמות. ההתקפה של מערכת החיסון גורמת לשינוי בתאי הבלוטה, שלא יכולים לייצר את חלבון התירוגלובלין, המובל בצינורית המנקזת אותו למחזור הדם. כשהתירוגלובלין יוצא מהתא לכיוון הצינורית, האנזים מוסיף את מולקולת היוד בשני קצותיו ואז נוצר הורמון התירואיד.

שני חלבונים אלה, תירוגלובלין ואנזים התירואיד פראוקסידאז, עשויים להיות מזוהים ע"י מערכת החיסון  כזרים ומזיקים. אם מערכת החיסון תוקפת אותם, יתפתח תהליך דלקתי. כתוצאה עשויים להיות כל מיני נזקים, ביניהם גידולים קטנים, רובם שפירים. זהו מצב מאוד נפוץ. נוטים להתעלם מאותם גידולים כי הם לא סימפטומטיים, אבל זה מעיד על תהליך לא תקין. 5%-10% מהגידולים הופכים לממאירים. צורת ביטוי אחרת יכולה להיות בלוטה מוגדלת. בדרך כלל בלוטה מעט מוגדלת נחשבת לנורמטיבית, כי היא אופיינית לרבים מאוד.

במקרה של גידולים קטנים או קישריות, בלוטת התריס מגיבה לתקיפה של מערכת החיסון ע"י ייצור מוגבר של הורמוני התריס, המחריף עד לכדי מחלת גרייבס. מחלת גרייבס מתבטאת בעודף פעילות: דופק מהיר, הזעה וכו'. לרוב הדלקת איטית והדרגתית והמטופל מרגיש טוב מתמיד. מאחר שעד כה סבל מבעיה בחילוף החומרים וחש עייפות כרונית, הרי שכעת, כשיש ייצור מוגבר של הורמוני התריס, מתקיים עודף פעילות המפצה על חוסר פעילות קודמת, וכעת יחוש ערני ונמרץ.

מכאן שאם מרגישים נהדר פתאום בלי סיבה, כדאי ללכת לרופא. מדובר בבעיה פתולוגית בבלוטת התריס שמתחילה להיהרס ואנחנו מרגישים נהדר, אלא שהבלוטה הולכת ונהרסת בהדרגה, במשך חמש שנים. תאים מתים ואחרים עדיין מחפים עליהם ועובדים ביתר פעילות. כך נוצר מצב שכבר עשר שנים הבלוטה לא מתפקדת ואנחנו לא מגיעים לרופא. לאחר 15 שנים של בעיה בבלוטת התריס (מצב נפוץ באוכלוסיה לפי תל אורן), נגיע למצב בו יותר תאים נפגעו ופחות תאים מחפים עליהם בייצור יתר ואז מרגישים את  הסימפטומים של תת-פעילות: עייפות, עצירות, קור ועוד, ופונים לאבחון. חשוב לעצור את התהליך הזה בזמן, אחרת הבלוטה כבר הרוסה. אז תהיה תלות בתרופות מבחוץ וגם קושי להגיע לאיזון באמצעות התרופות ומתחיל הרס בעוד רקמות.

גורמי הפגיעה בבלוטת התריס – מקרם הגנה מפני השמש ועד כלור

במקדמי ההגנה מפני השמש יש חומרים אנדרוגניים ואסטרוגניים, המפריעים לקולטנים של הורמוני התריס וגורמים נזק מצטבר. נשים בהריון מורחות עצמן בקרם הגנה ולא מודעות לנזק שעשוי להיגרם לעובר. מקדמי ההגנה מכילים חקייני אסטרוגן שפוגעים בהתפתחות העובר. העובר עשוי לסבול מבעיות נוירולוגיות והתפתחותיות לכל החיים. גם גלולות למניעת הריון פוגעות באופן ישיר בהמרה של T4 ל-T3 וביכולת בלוטת התריס לייצר הורמונים.

פלואור, ברום וכלור מתחרים עם יוני היוד. תל אורן טוען ש-96% מהאוכלוסייה שהוא בדק, סבלה ממחסור ביוד. אחת הסיבות למחסור היא חשיפה לברום, פלואור וכלור, התופסים את מקום היוד וגורמים למחסור בהורמוני התריס. חשיפה לכלור, במקלחת או בבריכה, הפלרת המים, הנצרכים הן בשתייה והן בבישול, והברום המצוי במאפים רבים – כל אלה משבשים את ייצור הורמוני התריס.

גורם אחר הוא הסויה, העתירה באיזופלבונים. תל אורן טוען שקיימים מאות מחקרים המתעדים חד-משמעית את הסכנה הצפונה ממנה לעובר, במיוחד כשהאם צורכת הרבה מוצרי סויה. תחליב חלב אם שעשוי מסויה מסוכן גם הוא, מאחר שמשפיע על ההמרה של T4 ל-T3. בכל מקרה לא מומלץ לצרוך סויה שאינה אורגנית, כמו גם סויה שעברה הנדסה גנטית. היפנים צורכים סויה בכמות מאוד קטנה. לא מומלץ לצרוך סויה יותר מפעם בשבוע.

דווקא על ירקות ממשפחת המצליבים (כגון ברוקולי, כרובית, צנון), תל אורן ממליץ לא לוותר, מאחר שהם מכילים אמנם אלמנט גויטרוגני אחד, אבל אלמנטים רבים אחרים שמסייעים לבלוטת התריס. התועלת עולה על הנזק. ירקות ממשפחת המצליבים חיוניים מאוד לבריאות.
 
בוטנים גם הם מעכבים את פעילות בלוטת התריס, בנוסף לתכונה שלהם להתעפש בקלות ולפגוע במעטפת התא שמכילה קולטנים הנפגעים מהעיפוש. חשוב להימנע משומן מעופש ומחומצות שומן אומגה 6, שמחמירות את הדלקתיות ופוגע ממעטפת התא.

לתהליך ההמרה של T4 ל-T3, דרושים נוגדי חמצון: ויטמין A, ויטמיני B, ויטמין E וגם סלניום, נוגד חמצון חיוני החסר בקרקע. אלה חשובים יותר במחלת האשימטו, שמביאה למצב תת-פעילות, לעומת דלקת בבלוטת התריס המלווה ע"י עודף פעילות – מחלת גרייבס.

גורמי פגיעה עקיפים בבלוטת התריס

אחד הגורמים העיקריים לתקיפה אוטואימונית של בלוטת התריס הוא חלבון הגלוטן הגורם, לפי תל אורן, ל-50% מהמקרים. אצל 50% אחרים הסיבה היא שקלול של כמה גורמים בו זמנית. אנחנו נוהגים לאכול חלבונים מורכבים בתדירות גבוהה. אם אדם מפתח רגישות למשל לחלבון הגלוטן ונוצר מצב דלקתי במעי, עצם החשיפה לחלבונים מורכבים אחרים בזמן הדלקת במעי גורמת לגוף לפתח רגישות גם אליהם, למרות שלא הייתה קודם רגישות כזו. החלבונים הנפוצים אליהם מתפתחת רגישות הם הגלוטן, הקזאין (חלבון החלב), חלבון התירס, חלבון הביצה, השומשום ואפילו השקדים. גירוי מערכת החיסון רב עד כדי שלבסוף היא מגיבה גם כנגד חלבוני בלוטת התריס, בתקיפה צולבת.

תל אורן ממליץ לבצע בדיקת אנטיגנים בצואה, על מנת לאתר את המזונות אליהם פיתחנו רגישות ולהימנע מהם. הוא ממליץ על דיאטת מונו לשלושה שבועות, בה צורכים בכל ארוחה פרי מסוים, ירק או שורש שלא מכילים חלבונים מורכבים.

דוגמאות בולטות לתרופות המזיקות באופן ישיר לבלוטה הן תרופות מקבוצת הבטא בלוקרס, הנפוצות בטיפול במחלות כלי דם ולב, והתרופה הכימותרפית 5FU שמשתמשים בה גם לנגעי עור ופוגעת בהמרה של T4 ל-T3. התרופה טומוקסיפן, הניתנת למניעת הישנות של סרטן השד, גם היא פוגעת בהמרה. תרופה כמו ליתיום גורמת לנזק חמור לבלוטה. תל אורן טוען שכולנו סובלים ממחסור בליתיום, בגלל שתיית מים מטוהרים. מחסור זה מוביל לדיכאון. תל אורן מציע, לפיכך, לקבל את הנוזלים בעיקר דרך המזון, דהיינו ירקות ופירות. סוגים רבים נוספים של תרופות פוגעים באנטיאוקסידנטים החיוניים לתהליך ההמרה.

מתכות כבדות, כגון כספית, קדמיום, ארסן ועוד פוגעות ישירות בבלוטה. תל אורן ממליץ לבצע ניקוי מתכות מדורג, תחת פיקוח מקצועי ולאורך שנה לפחות, בליווי תוספים עתירי גופרית במינון גבוה כדי לקשור את המתכות ולא בסדנא חובבנית בת כמה ימים.

ויטמין D קריטי לתפקוד של בלוטת התריס, היות והוא עוצר את התהליך האוטואימוני. האוכלוסייה הישראלית חסרה את הוויטמין בשל אי-חשיפה מספקת לשמש, שימוש נפוץ במקדמי הגנה ותפקוד לקוי של הכבד והכליות, שהופכים את הוויטמין לפעיל בגוף. תל אורן ממליץ על נטילת תוסף של ויטמין D  שעבר מתיליזציה ומסיס במים.

תוספים לטיפול בבלוטת התריס

אם יש בעיה בתפקוד בלוטת התריס ומקורה לא אותר, קיימים תוספים ספציפיים לבלוטת התריס, המכסים את כל טווח הליקויים האפשרי. למשל טיירוסול, תוסף על בסיס צמחי הכולל את כל האלמנטים הידועים החשובים לתפקוד התריס ומקדם את פעילות הבלוטה. תל אורן ממליץ, במידת הצורך, להשתמש במוצרים טבעיים ולא בהורמונים: גלנדולרס, תרופה המכילה חלקים מהבלוטה עצמה, ותוסף שנקרא T-100. מוצר נוסף, TRI-40, הינו תוסף משלים והוליסטי יותר מהתרופה.

מחסור ביוד

בלוטת התריס מייצרת הורמונים באמצעות יוד, ויטמין C, E  ועוד. ויטמין C חשוב גם כאנטיאוקסידנט וגם כפרואוקסידנט (כשהגוף במצב של זיהום ומע' החיסון מייצרת הרבה רדיקלים חופשיים כדי להרוג פולשים). היוד, כמו ויטמין C, מתפקד כאנטיאוקסידנט וגם כפרואוקסידנט בעת הצורך. המינון המומלץ בתוספים נועד רק למנוע מחסור חריף. אנשים שלא אוכלים אצות ומוצרי ים עשויים לסבול ממחסור ביוד. לעומת זאת, מזונות מן החי בים מכילים מתכות, כלור, חומרים מסרטנים ופרואסטרוגנים, הפוגעים בתהליך ההמרה של T4 ל-T3.

היוד מגן עלינו מפני חלק מהרעלים שאנחנו נחשפים אליהם. הצריכה היומית המומלצת הינה במיקרוגרמים בודדים, וכדי לקבל כמות מספקת של יוד להעשרת בלוטת התריס ולמניעת התפתחות ציסטות, דרושה צריכה גבוהה הרבה יותר. תל אורן ממליץ לאכול אצות ים 4-5 פעמים בשבוע. האצות המומלצות הן אלה המגיעות מצפון הים האטלנטי. ככל שהמים קרים יותר, באזורים שאליהם לא מגיע זרם הגולף, כך המים נקיים יותר. באצות ים קיימים רב סוכרים בשם מוקופוליסכרידים, החיוניים לפעילות מערכת החיסון.

חוסר ביוד נפוץ במיוחד אצל צמחונים וטבעונים, הנמנעים ממוצרים מהחי ובמיוחד מהים. תל אורן ממליץ להימנע ממי גבינה, מאחר הפוגעים בהמרה של הורמוני בלוטת התריס. הדרך המומלצת, אפוא, לצריכת יוד היא בתוסף מאצות ים.
 
שרי קפלן, נטורופתית והרבליסטית מוסמכת. לדף הפייסבוק

 ספרים בנושא: