האמנם נגזר על צמחונים וטבעונים מחסור ב-B12?

לדעת ד"ר דאגלס גרהם, מהוגי התזונה הטבעונאית, מחסור ב-B12 אינו תוצאה הכרחית של תזונה צמחית. אחראים לו שטיפה אינטנסיבית של ירקות, דלדול הקרקעות מרכיבי מזון חיוניים ובעיות ספיגה האופייניות גם לאוכלי הבשר. ויש לו גם פתרונות, שאינם כוללים נטילת תוספים.

מתוך הספר: תזונת 80/10/10

כמעט כל איש מקצוע בתחום הבריאות והתזונה בעולם מאמין שכל מי שלא אוכל בשר צריך לקחת תוסף B12. אך האמת היא שמחסור ב-B12 אינו תופעה השמורה לצמחונים ולטבעונים בלבד; הוא נפוץ גם בקרב אוכלי בשר – לא מפני שהם אינם אוכלים מספיק B12, אלא מפני שהם אינם מייצרים וסופגים אותו כראוי. תנו לי להסביר בקצרה איך זה עובד.

מנקודת מבטי, יש לבני אדם שני מקורות טבעוניים עיקריים לוויטמין B12, שכל אחד מהם, בתנאים אידיאליים, יספק לנו די והותר B12.

ראשית, ויטמין B12 הוא תוצר לוואי של בקטריה שיכולה להימצא במזונות שאנחנו אוכלים או עליהם (הן מזון ממקור צמחי והן מבעלי חיים).
שנית, B12 מיוצר במעיים וברקמה הרירית של בני אדם בריאים.

האם באצות יש B12?

מקור שלישי כביכול, אך מאוד בלתי סביר, לוויטמין B12 עשוי להיות ספירולינה, כלורלה ויצורים אחרים (שאינם צמחים, דרך אגב, ולכן אינם מוצרים טבעוניים), וכן אצות לא קלויות כמו נורי, וואקמה, דולסה, קומבו וכו'. אף על פי שהחומרים האלה מכילים מעט B12 פעיל, הם מכילים גם כמות גבוהה של B12 מדומה (אנלוג ל-B12), שלמעשה מפריע לספיגת ה-B12 האמיתי. הצורה המדומה של B12 נמדדת בבדיקות דם, מתחזה לנוטריאנט הפעיל, אך הגוף אינו יכול להשתמש בה. יתר על כן, B12 מדומה גם תופס את אתרי הקליטה או ה"רצפטורים" של ה-B12, וכך מפחית את היכולת שלנו לנצל B12 אמיתי.

מנקודת המבט של הבריאות והתכנון הביולוגי, השאלה האם ה-B12 במזונות האלה הוא הסוג הדרוש לנו או חומר מדומה (או שילוב של שניהם) אינה רלוונטית. תהיה אשר תהיה התשובה, אני לא ממליץ בשום אופן על צריכה של מזונות מן הים. בני האדם הם יצורים יבשתיים ולכן יכולות העיכול שלנו ודרישותינו התזונתיות מותאמות לצריכת צמחים יבשתיים. צמחים ובעלי חיים ימיים אינם מזונותינו הטבעיים, וההרכב התזונתי שלהם אינו עונה על צרכינו.

אם אינכם מסכימים, צאו באחד הימים לים ולקטו לעצמכם חופן אצות טריות. אני חושב שתגלו של"מזונות" האלה, במצבם הטבעי והלא-מעובד, יש טעם מחריד. השוו את התגובה הזו לתענוג החושי שאתם חווים כשאתם רואים, מריחים וטועמים פרי בשל שנקטף היישר מהעץ. התחושה הפנימית שלכם לשני התרחישים האלה תקבע באופן חד-משמעי מי מביניהם הוא מזון לבני אדם.
לאחר שהסברנו זאת, אני חוזר לשני מקורות ה-B12 שציינתי לעיל. אם נכון שגם מזון מן הצומח וגם מזון מבעלי חיים יכול להכיל B12, ושאנחנו גם מייצרים אותו בגופנו, אז למה מתרחש מחסור ב-B12? זה נושא מאוד מורכב, ואנסה להביא את ארבע הסיבות לתופעה הזו בצורה מאוד מפושטת.


ירקות. האם הם מספקים לנו B12? תמונה: istockphoto


רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫


התוצרת החקלאית שלנו כבר אינה מכילה B12

מקדמת דנא השיגו בני האדם חלק מה-B12 שלהם היישר מפירות וירקות. אך הם לא ידעו שהם עושים זאת. המדענים גילו את
ה-B12 רק בשנות החמישים של המאה העשרים, ובתקופה זו התוצרת החקלאית כבר לא הכילה B12 זה כעשר שנים, אף שהנוטריאנט הזה היה קיים בשפע במזונות צמחיים משחר הקיום האנושי.

איך זה קרה? ובכן, צמחים אינם מייצרים הרבה ויטמינים. תחת זאת, הם סופגים אותם מהאדמה דרך השורשים. רוב הוויטמינים שלנו מיוצרים על-ידי בקטריות באדמה. מרגע התחלת השימוש בשיטות חקלאיות מודרניות בשנת 1942 כשבאייר ויצרני כימיקלים אחרים החלו להסב שאריות של כלי נשק כימיים ממלחמת העולם השנייה לשימוש כקוטלי מזיקים ודשן, החקלאים עיקרו באין יודעין את האדמות מהבקטריות. אובדן הוויטמין B12 מן הצומח שנגרם מכך הוא רק אחת ההשלכות הלא-מכוונות של "חיים טובים יותר בעזרת הכימיה", שממשיכות להחריב את האיזון של הטבע בדרכים שאנחנו רק מתחילים להבין.

לאור נקודת המבט ההיסטורית הזו, קל להבין למה חוקרי התזונה לרוב אינם מוצאים B12 במזונות מן הצומח, כי הם דוגמים תוצרת שגודלה באדמות מתות. עם זאת, צמחים אורגניים שגודלו באדמות מדושנות היטב העשירות בחומר אורגני, יכולים להכיל כמויות גדולות של B12 ואינספור נוטריאנטים אחרים שאינם נמצאים (או נמצאים במידה מועטה) בתוצרת מסחרית.

חומר אורגני, שמוגדר ככל דבר שנרקב, הוא הבסיס לחקלאות האורגנית והמנוע שמפעיל את כל מערכת החיים בכדור הארץ. פטריות ובקטריות אוכלות את החומר האורגני, ואז הן "מחרבנות"... בתהליך שמוסיף לאדמה חומרים מורכבים, כולל שפע של ויטמין B12 ונוטריאנטים אחרים. צמחים שגדלים באדמות האלה סופגים את הנוטריאנטים האלה דרך השורשים שלהם.

כשאנחנו מוסיפים כימיקלים לאדמה, אנחנו מחסלים לא רק "מזיקים" ואת הבקטריה שמייצרת ויטמין B12, אלא גם את כל פירמידת החיים שבאדמה (שמתחילה בחומר אורגני, ואז פטריות ובקטריות, אך כוללת גם קרדיות, קרדיות טורפות, קפצזנביים ותולעים). רוב הקרקע החקלאית בארה"ב מכילה רק 2%-1% חומר אורגני, ורמה זו נחשבת מתה מבחינה ביולוגית. החקלאות שעושה שימוש בכימיקלים ואינה משיבה כל חומר אורגני לקרקע, כבר בת למעלה משישים שנה. היריעה קצרה מכדי לתאר את ההשפעות האיומות ומרחיקות הלכת של החקלאות הזו על כל צורות החיים בכדור הארץ, והמערכות האקולוגיות בעלות האיזון העדין שלהן.

לכן אני ממליץ לכם להתוודע לחקלאים האורגניים בשוק האיכרים המקומי שלכם ולוודא שהם משתמשים בקומפוסט (אני מעדיף דשן וקומפוסט טבעוני שאינו מכיל חומרים מבעלי חיים או צואה). חלקכם לא ישמחו לשמוע את זה, אבל אני גם מאמין שאם אתם גרים במקום שאין בו שווקי איכרים ופירות טרופיים בגידול אורגני, כדאי שתשקלו לעבור דירה. מובן שהדבר הטוב ביותר הוא לגדל בעצמכם את המזון, ואני בהחלט ממליץ לעשות זאת במידת האפשר.

אנחנו שוטפים את התוצרת החקלאית

לפני מאה שנה, רוב האנשים התרחצו בערך פעם בשבוע, והם לא הטריחו את עצמם בשטיפה קפדנית של פני השטח של הפירות והירקות שלהם כנהוג בימינו. אחת הסיבות לכך גם נובעת מהחקלאות מבוססת הכימיקלים, מאחר שגרמו לנו להאמין שניתן להסיר את שאריות קוטלי המזיקים משטח הפנים של התוצרת באמצעות שטיפה במים או שפשוף.

בעבר, כשאנשים אכלו חסה, סלרי, גזרים ושאר ירקות שנקטפים מהקרקע, האדמה שנותרה על הירקות האלה הכילה לעיתים קרובות B12. הם גם קיבלו את הנוטריאנט מהאדמה עתירת הבקטריות שמצטברת ליד גבעולי התפוחים, האפרסקים, האגסים ופירות אחרים בעלי ליבה וגרעין. אך בין הכימיקלים שאנחנו מוסיפים לאדמה והפחד האובססיבי שלנו מחיידקים ומבקטריות, הצלחנו לחסל גם את המקור הזה לנוטריאנט.

איננו יכולים לספוג את ה-B12 שאנחנו אוכלים

אוכלי בשר צורכים בקלות די והותר B12, כי הבקטריה שמייצרת את הוויטמין חיה במעיים של חיות המשק, ונמצאת בבשר השריר של בעלי החיים שהם אוכלים. כפי שציינו לעיל, טבעונים שאוכלים צמחים אורגניים מאדמות מדושנות היטב, ושלא שוטפים באופן כפייתי את התוצרת החקלאית, גם יקבלו מספיק מהנוטריאנט.


בשני המקרים האלה, מחסור בוויטמין B12 מהווה בעיה רק אם חסר לכם הכימיקל המכונה "פקטור פנימי", שבלעדיו לא ניתן לספוג B12. איך זה קורה? נראה שייצור הפקטור הפנימי פוחת ככל שעולה צריכת השומן. הרוב המכריע של מקרי מחסור ב-B12 נגרם מהסיבה הזו. הרופאים יכולים לבדוק בקלות אם יש לנו יכולת תקינה לספוג B12. אם אין לנו היכולת, אף כמות של ויטמין בתזונה לא תעזור. לכן כולנו, צמחונים ואוכלי בשר כאחד, נמצאים בסיכון למחסור ב-B12.

תזונה עתירת שומן מגדילה במידה רבה את הסיכון, משתי סיבות. ראשית, מושבות הבקטריות שמייצרות B12 במעיים שלנו, משתמשות בפחמימות כדלק. ככל שגדלה כמות השומן בתזונה שלנו, כך פוחתת כמות הפחמימות, כלומר כמות הדלק הזמין לבקטריות. פחות דלק פירושו מושבה קטנה יותר וצמצום בייצור ה-B12. שנית, אתרי הקליטה של ה-B12 במעיים שלנו נסתמים כשיש יותר מדי שומן בתזונה שלנו, ומפחיתים עוד יותר את ספיגת ה-B12. כשייצור מופחת של B12 מתלווה לספיגה פגומה, הסבירות למחסור ב-B12 נעשית גבוהה.

הסטנדרטים הרפואיים ל-B12 גבוהים באופן מלאכותי

המצב הולך ומסתבך לאור העובדה שמזונות עמילניים מעובדים רבים "מועשרים" בצורה הסינתטית של ויטמין B12. כשהרופאים מודדים רמות B12 "נורמליות", התוצאות שמתקבלות גבוהות באופן מלאכותי בשל העובדה שרוב האנשים אוכלים את המזונות האלה (בעיקר מוצרי דגנים – דגני בוקר, לחמים, פסטות, עוגיות, עוגות וכדומה) מדי יום. אנשים שאינם אוכלים דגנים שהועשרו בחיקוי העלוב הזה לנוטריאנט הטבעי, מציגים לעיתים קרובות רמה "נמוכה" בבדיקת הדם גם אם הרמה שלהם בריאה ולא מופיעים אצלם כל תסמינים למחסור. הסיבה לכך היא שרמות ה-B12 שלהם מושוות לאלה של אנשים שצורכים תוסף B12 במזון כמעט בכל ארוחה.

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי