המוח החושב והמוח המרגיש

האם ידעתם כי יש קשר בין המוח שלנו למערכת העיכול? מהם ערוצי התקשורת המאפשרים למוח ולבטן לשוחח זה עם זה?

מתוך הספר: חוכמת הקישקע

האם אי פעם שמתם לב לכך שאינכם שולטים באופן מודע בתהליכי העיכול שלכם? האם אתם זוכרים שהרגשתם פרפרים בבטן כשהתאהבתם והתכווצויות במעיים כשהפסקתם לאהוב? האם אי פעם פעלתם על פי "תחושת בטן" במצב מסוים והסתבר שצדקתם? כל אלה הן פעולות של מוח הבטן או מערכת העצבים האנטרית שלכם.

כן, יש לכם שני מוחות! אחד מהם ממוקם בגולגולת שלכם והשני בבטן, בדופן של צנרת מערכת העיכול. שני המוחות נוצרים במהלך התפתחות העובר מרקמות הנקראות התעלה העצבית. חלק מרקמות אלה התפתחו להיות מערכת העצבים המרכזית (המוח ועמוד השדרה) ואילו החלק הנותר התפתח למערכת העצבים האנטרית או המוח השני הנמצא בבטן. שני המוחות האלה מחוברים באמצעות קבוצה של אלפי סיבי עצב שנקראת העצב התועה (הוואגוס). רוב סיבי העצב עולים מהבטן למוח, וכך הם מעבירים מסרים ממוח אחד לשני.


רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫


ד"ר מייקל גרשון, חוקר ומחבר הספר The Second Brain, טוען שכמעט כל החומרים שמסייעים לתפקוד מוח הראש נמצאים גם בבטן. למוח הבטן יש תאי עצב, נוירוטרנסמיטורים ונוירופפטידים, ממש כמו אלה נמצאים במוח הראש, כלומר, הוא יכול לשלוח ולקבל מסרים באותו אופן שעושה זאת מוח הראש. הדבר המרתק ביותר במוח הבטן הואהעובדה שהוא יכול לפעול באופן עצמאי וחופשי מבלי לקבל כל מידע ממוח הראש. הוא מארגן את תהליכי העיכול, ההפרשה והספיגה של רכיבי המזון ללא מעורבות של מחשבה מודעת. אולם שני המוחות שלנו פועלים לעיתים קרובות בשיתוף פעולה. כשאחר מהמוחות שרוי באי-סדר, כך גם השני. כשמוח הראש חווה מתח, כמו פיטורין מעבודה או ויכוח עם בן הזוג, ייתכן שהבטן שלכם תגיב בהתכווצות, בחילה או פרץ של שלשול.

גם מוח הבטן יכול לחולל מהומה במוח הראש. בעיות בבטן, כמו עצירות, התכווצויות ותסמונת המעי הרגיש יכולות להשפיע על מוח הראש משום שנשלחים לו מסרים על כאב וכך משתנים מצב הרוח וההתנהגות שלכם.

ערוצי תקשורת

קיימים מספר ערוצי תקשורת שמאפשרים למוח הראש ומוח הבטן לשוחח זה עם זה: מערכת העצבים המרכזית, מערכת העצבים האוטונומית, מערכת העצבים האנטרית, הורמונים המכונים נוירופפטידים ומערכת האנרגיה בגוף.

מערכת העצבים המרכזית

מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את המוח ואת עמוד השדרה, אחראית לתנועות הרצוניות ומתרגמת את המחשבות שלנו לאותות חשמליים המפעילים את השרירים. מערכת העצבים המרכזית מכוונת את השרירים שמסייעים לנו להרים את המזלג, לצאת להליכה, לשוחח עם מישהו או לבצע כל פעילות מכוונת אחרת. מערכת העצבים המרכזית גם מגיבה למה שמתרחש בבטן באמצעות אותות העוברים בעצב התועה המחבר בין מוח הראש למוח הבטן.

 מקור: pixabay

מערכת העצבים האוטונומית

במערכת העצבים האוטונומית קיימים שני סוגים של עצבים המבצעים פעולות שונות בגוף: סוג אחד מפעיל וממריץ אותנו והסוג השני מאט/מאזן את פעולות הגוף. בתגובה לסכנה או לחץ אמיתיים או מדומים, נכנסת לפעולה מערכת העצבית הסימפתטית, החלק הממריץ של מערכת העצבים האוטונומית, ומתחילה לעורר הפרשה של הורמוני לחץ כמו אדרנלין וקורטיזול. כתוצאה מכך חלה עלייה בקצב פעימות הלב, לחץ הדם, מתח השרירים, רמת ההורמונים, קצב חילוף החומרים ופעילות המוח. הנשימה הופכת לשטוחה ומהירה. דם יוצא ממערכת העיכול, מה שמאט את תהליכי העיכול וההפרשה ויכול לגרום לקלקול קיבה, לעצירות, לשלשול ולהתפרצות תסמונת המעי הרגיש. זרם מוגבר של דם מגיע לגפיים כדי להכין אותנו לתגובת "הילחם או ברח". זוהי אחת הסיבות לכך שבעיתות פחד אנו חשים ש"הבטן שוקעת".

תגובת "הילחם או ברח" המתרחשת במצבי לחץ, אינה בהכרח פועלת לרעתנו. היא מאפשרת לנו להגיב לסכנות ולאיומים אמיתיים, כמו בריחה משודד. לרוע המזל, איננו חווים קצב מוגבר של פעימות לב והאטה בפעילות העיכול וההפרשה רק בתגובה לסכנה אמיתית. אנחנו יכולים לחוות את התגובות האלה כתוצאה מכל גירוי, כמו מחשבות רוויות חרדה על חשבונות שלא שולמו, ילדים צרחניים, בעיות במכונית, בעיות בעבודה ועוד. כל המצבים האלה יכולים כאמור לעורר אצלנו תגובה של "הילחם או ברח". הבטן שלנו לא מבחינה בין סכנות אמיתיות ומוחשיות לבין דברים שרק נתפסים כאיום או לחץ.

עם זאת, אנחנו לא נמצאים במצב של עוררות מתמדת. בשעת רגיעה, מתחיל לפעול החלק המרגיע והמשקם של מערכת העצבים האוטונומית, שנקרא המערכת הפארא-סימפתטית. מערכת זו שומרת על יציבות של קצב הלב ולחץ הדם ועל נשימה איטית ועמוקה. מערכת זו מפנה את הדם בחזרה לאברים הפנימיים ולמערכת העיכול ומאפשרת לגוף ולבטן לנוח ולהחלים.

מערכת העצבים האנטרית

מערכת העצבים האנטרית יכולה לפעול באופן עצמאי והיא אכן עושה זאת. עם זאת, כדי ליהנות מעיכול תקין חייבים להתקיים קשרים בין מערכת העצבית האנטרית לבין מערכת העצבים המרכזית. קשרים אלה מופיעים בצורת סיבי עצב פארא-סימפתטיים וסימפתטיים שמקשרים בין מערכת העצבים המרכזית למערכת העצבית האנטרית או מחברים ישירות את מערכת העצבים המרכזית למערכת העיכול. באמצעות קשרים מצטלבים אלה יכולה הבטן לספק מידע תחושתי למערכת העצבים המרכזית וזו, בתורה, יכולה להשפיע על תפקוד מערכת העיכול. העובדה שמערכת העיכול מקיימת קשר עם מערכת העצבים המרכזית מעידה על כך שאותות יכולים לעבור ממערכת העצבים המרכזית למערכת העיכול (לדוגמה, מראה מושך של אוכל מעורר הפרשה של מיצי עיכול בקיבה).

ספרים נלווים:

דלג לתוכן מרכזי