בריחת סידן

מתוך הספר: שוטי החלב -על נזקי החלב לבריאות

אצל כולנו יורד אט-אט התפקוד הגופני והמנטאלי ככל שהגוף מזדקן, ונזקי הרדיקלים החופשיים מותירים צלקות בכל תא ובכל מיטוכונדריה, שהיא תחנת הכוח האישית של כל תא.

האוזניים והעיניים, הגפיים והמוח, מאבדים עם הזמן מכישוריהם הראשוניים. זה דין הטבע.

גם העצמות נחלשות עם הזמן, אבל זה עדיין לא מחייב שברים בעצמות.

בריחת סידן – איזה צירוף מילים מפחיד! – היא מחלה של העולם המערבי, בו תופסים חלב-הפרה ומוצריו חלק נכבד מהשטח על מדפי המקרר. היא נדירה יותר במזרח ובארצות אפריקה, שם חלב-פרה אינו נצרך.

אם קצב העלייה של שכיחות ה"מחלה" הזו יימשך בארצות המערב, תוך עשרים שנה יעלה במאה אחוזים מספר האנשים עם מפרק ירך שבור. אלו נתונים מאנגליה, וממצאים קשים יותר מדווחים מפינלנד.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

שכיחות השברים אצל נשים ביפן נמוכה פי 2.5 מאשר אצל נשים אמריקאיות.

יפנית המתגוררת בארה"ב, וצורכת מזון זהה לזה שאוכלת רעותה האמריקאית – תישבר כמוה.

אם חשבתם שהיפנית ביפן אוכלת יותר סידן משאוכלים אנשי המערב – טעיתם. היא אוכלת רק 500-400 מ"ג סידן ביום, שמקורו בעיקר בסויה ובדגי ים.

לא זו בלבד שהיפנית "נשברת" פחות. גם התמותה שלה בעקבות השבר נמוכה פי עשרה מזו של האמריקאית והישראלית. יש לציין גם כי תוחלת החיים של היפנית היא הגבוהה ביותר בעולם.

נשות שבט הבנטו, בדרום אפריקה, הצורכות רק 400 מ''ג סידן ביום, ממש מהטבע, ולא מעטין הפרה – אינן סובלות מבריחת סידן. והן, בצעירותן, ילדו כעשרה ילדים והיניקו כל ילד כעשרה חודשים.

אז למה לא בורח להן הסידן?

איך נסביר את העובדות על סמך הנתונים?

דווקא באוכלוסיות הצורכות חלב-פרה ומוצריו ­– שמספרים לנו על עושרו בסידן – סובלים בני האדם מנקבוּביות העצם (אוסטיאופורוזיס) ומעלייה מתמדת בשכיחות השברים.

מקור: pixabay

האם, כדי לשפר את מבנה העצם, נחוצים מוצרים כמו גבינות מועשרות בסידן, יוגורטים עתירי בריאות, מסטיקים עם סידן, כדורי סידן, FOSALAN, ויטמינים למיניהם, והורמונים לכל אישה שביקרה אצל גניקולוג? 

התשובה היא כן – אם מאמינים לפרסומות.

התשובה היא כן ­– אם מאמינים במידע שבידי הרופא והתזונאית של היום. אין ספק כי מחר הם עשויים לחשוב אחרת.

התשובה היא כן – אם לא מאמינים בתבונת הטבע שברא את האדם, את הדינוזאורים, את הפיל, הג'ירף, ההיפופוטם והצב.

גם אצל האחרונים כמות הסידן בעצם ודאי יורדת ככל שמתקדם הגיל, כמו-גם מהירות הדהירה או הזחילה, או חדות הראייה.

אבל שהסידן יברח?

ומה, בכלל, אוכלות החיות האלה? מה אוכלת הפרה ברפת? האם היא אוכלת מוצרי חלב של חיה אחרת, להעשרת מאגרי הסידן שלה לעת זקנה?

כל בעלי החיים שהוזכרו כאן, השוכנים בטבע, צמודים להוראות התזונה שקיבל פעם האדם, הרשומות, כזכור, בספר בראשית פרק א', פסוק כ"ט.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה".

ובעברית עדכנית: תזונה טבעונית כמעט לחלוטין.

יהיו ביניכם שיצחקו, אבל עובדה היא כי בעלי-החיים בטבע אינם סובלים מסוכרת, מיתר לחץ דם, ממחלות לב או ממחלת הסרטן.

לעומתן, חיות הבית שלנו, האוכלות את המזון שהאדם מייצר – סובלות ממחלות רבות שנובעות לא רק מזיהומים, אלא גם ממחלות ניווניות, ביניהן סרטן. 

ספרים נלווים: