אאוצ', זה כואב

הדרך לריפוי עצמי עוברת דרך הקשבה לנפש. אם לא נקשיב לנפש זה עלול לייצר מחלות. העניין הוא שהתהליך הזה עלול לכאוב...

מתוך הספר: נפש בריאה בגוף בריא

  

"איזה מין בן אדם בוחר שיכאב לו? אימא'לה, רק המחשבה על כאב עושה לי לא טוב, מכניסה אותי לסטרס, מכווצת אותי, למה בכלל ללכת למקומות האלו? בשביל מה זה טוב הכאב הזה?"

הכאב שאנחנו מדברים עליו הוא כאב של מצוקה נפשית ואין לו שום קשר לכאבים פיזיים. אנחנו מדברים על "כואב לי הלב", על "כואב לי בנשמה", על "זה דוקר לי מבפנים" והכאב הזה, חברים, הוא לא שונה או פחות כואב מכאב ממקור גופני. זה כואב. בכלל כאב זו מילה שמפחידה אותנו מאז שאנחנו ילדים, אנחנו מפחדים שיכאב לנו ולכן אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, במודע או שלא במודע, להימנע מכאב, לברוח מכאב או להדחיק אותו כמה שיותר וכמה שיותר מהר, בין על-ידי שכחה ובין על-ידי בליעת כדור. למי שמסרב לקחת כדור להפחתת כאב אנחנו קוראים מזוכיסט או סתם לא מבינים איך הראש שלו עובד, למה הוא בוחר לסבול, הרי איזה בן אדם שפוי בדעתו יבחר בסבל כשאפשר לבחור שלא?

אלו שאלות הגיוניות ומתבקשות והדרך הכי פשוטה לענות עליהן היא שהכאב הזה כבר ממזמן נמצא בתוכנו, כאב קרוש (ממש כמו דם שנקרש) עמוק עמוק בכל תא ותא בגופנו, והתהליך של שחרור אותו כאב גורם לנו לכאוב אותו שוב. כואב לשחרר את הכאב. אפשר לקרוא לכאב "החדש" שחשים במהלך שחרור הכאב "הישן" כאב עם תכלית, כאב עם מטרה, כאב עם חזון. זה המקום לפנות ללב שלכם ולהזכיר לכם שאת הכאב הזה, הכאב הישן, הנפש שלכם כואבת כבר די הרבה זמן. זה שאתם לא מרגישים אותו במודע שלכם או ביומיום שלכם לא אומר שהנפש שלכם לא יושבת למטה במרתפים, איפה שחשוך וקר ולא נעים, כואבת, בוכייה ודואבת, אולי אפילו פצועה או מדממת.

בשביל מה ללכת אחורה?

"מה אכפת לי" אתם אומרים? "זה עבר, זה נגמר, התקדמתי כבר, שרדתי ואין מה ללכת אחורה". לכאורה אתם צודקים, עם זאת "לא אכפת לי, אני כבר לא שם, התקדמתי" זו תשובה של אדם שליבו נסגר, אדם שעטה על הלב שלו שריון כי הוא נפגע בדרך כזו או אחרת, וזו העת להסיר את השריון ולהעז לפתוח את הלב, כי אתם בעצם פותחים אותו עבורכם, לעצמכם, לחלק מהותי מכם, ואף שאחרים פגעו בכם בעבר, כרגע רק אתם יכולים לפגוע בעצמכם. תשאלו "למה לא להשאיר את המצב כמו שהוא?" אפשר, בהחלט שאפשר, אולם אתם תמשיכו להיות חולים, תמשיכו לסבול מכאבים פיזיים, תמשיכו להתנהג בצורה שאתם לא ממש אוהבים, תמשיכו לחיות עם אוטומטים (מחשבות, תחושות, תגובות), לא ממש מגניבים שלכם שעליהם אתם לא מצליחים לשלוט, כי כל אלו מגיעים מהנפש שמדברת אליכם בכל דרך שהיא יכולה למשוך את תשומת ליבכם, זו השפה שלה, זה מה שהיא יודעת לעשות.

לא המצאתי את המנגנונים הרגשיים האנושיים. אני רק מאירה עם פנס את הדרך שבה אני בעצמי צעדתי לאחר שהקשבתי לאלפים אחרים שצעדו בה לפניי והגיעו לאותן מסקנות, הדרך לריפוי עצמי עוברת דרך הקשבה לנפש, דרך הקשבה לעצמך, דרך אהבת עצמך על כל כולך, והדרך הזו כרוכה בכאב. reveal your shadows or your shadows will reveal you. המשפט הזה מעביר בצורה חכמה ועמוקה את המהות של הניקיון הנדרש מאיתנו. הרי מה הם אותם צללים אם לא החלקים המוצללים של הנפש, המחשבות והרגשות שלנו? יש שם פחדים עמוקים, בושות, חרטות, שיפוטים, פגיעות ואמונות שחוסמות אותנו מלהתפתח או לקבל, ואנחנו לא בדיוק גאים בחלק הזה שלנו ולא ממש רוצים להציג אותו בפני העולם, אבל לאורך זמן, אם לא מקשיבים לו, אותו חלק מייצר מחלות.

נכון אומרים לנו כל הזמן לחשוב חיובי, לחשוב מחשבות חיוביות, להתרכז בחיובי ואז נמשוך לחיים שלנו עוד חיובי? אז שתדעו שזה נכון, זה מאוד נכון, אף אחד לא שיקר לכם, עם זאת זו לא התמונה המלאה. מחשבות חיוביות הן ממש לא מספיקות, מאחר שמי שמייצר את המציאות שלנו זה התת-מודע, הוא הבוס האמיתי. הוא שולט. המודע שלנו אחראי רק על אחוזים בודדים מהמסיבה, ולכן לדוגמה גם אם נחשוב כל היום "אני רוצה שפע" אך עמוק בפנים אנחנו מאמינים שמי שיש לו המון כסף הוא מושחת או נוכל, או לחלופין עמוק בפנים נחשוב או נאמין שלא מגיע לנו, שום שפע לא ינוע לכיווננו, וגם אם יגיע, הוא לא יישאר לאורך זמן, כי אנחנו מאמינים, בתת-מודע, שלא מגיע לנו. ככה עובדת השיטה, ככה מתנהלים העניינים בכדור הארץ במחלקת ההומו-סאפיינס, ואם אנחנו חוזרים לסוגיית הריפוי העצמי, לא מספיק לחשוב חיובי על מנת להבריא. לא מספיק להגיד "אני רוצה להבריא" על מנת להבריא וגם לא מספיק לקחת כדור או לשנות את התזונה או לעשות יוגה על מנת להבריא באמת.

שלושת מרככי הכאב

אחרי שהבנו למה אין מנוס מלהרגיש את הכאב, להלן שלוש נקודות שיעזרו לכם, ולו במעט, להפחית, לצמצם ולעמעם את הכאב. הן יעזרו לכם להתכונן לכאב. יכאב, אבל פחות. יכאב, אבל נסבל יותר.

הנקודה הראשונה מדברת על הציפייה לכאב. הציפייה לכאב מפחיתה הן את הפחד מהכאב והן את הכאב עצמו. אתם יודעים שזה יבוא, אתם יודעים שהכאב יגיע. לא מדובר על אירוע שאינו בשליטתכם או על אירוע שתפס אתכם בהפתעה "עם התחתונים למטה". אתם מתכוננים לזה, אתם מכוונים לשם, אתם מכינים את עצמכם נפשית, וזה מייצר הבדל אטומי בגישה ובדרך ההתמודדות מאחר שיש לכם שליטה על המצב, גם אם היא שליטה חלקית. כשאנחנו שולטים במצב משהו בתוכנו רגוע יותר, פחות מבוהל ופחות נלחם במצב או מתנגד לו. עמוק בפנים אתם יודעים שזו היצירה שלכם ולכן אין מה להיבהל מהכאב שתיכף יגיע או כשהוא מגיע.

הנקודה השנייה מתייחסת לזמניות של הכאב. זה יכאב אבל זה לא יכאב לנצח. הכאב הוא זמני בלבד כי זה כאב של שחרור. זה אולי ירגיש כאילו זה לנצח, אבל זה יעבור. בדיוק כמו ביום מעונן וסגרירי כשהכול אפור ומגעיל ואולי אפילו קר ורטוב, השמש עדיין שם מעל העננים, היא תמיד שם גם אם לא רואים אותה, ואנחנו נחזור לראות אותה ברגע שהעננים יתפוגגו או ימשיכו הלאה לדרכם ושוב יהיה לנו חמים ונעים. באותן נקודות קשות ואף נמוכות הידיעה שזה זמני מהווה את הניצוץ העמום של התקווה ושל האמונה שבאמת יהיה בסדר ושרק צריך לתת לזה לעבור, שזה חלק מהריפוי שלנו.

הנקודה השלישית מתייחסת לבחירה החופשית שלנו. הבחירה בכאב. אנחנו עוברים ממצב של בריחה למצב של בחירה. בניגוד לעבר שבו קרה לנו מה שקרה לנו מבלי שרצינו בכך, התכוונו לכך או התכוננו לכך וזה גרם לנו לסבל רב ולכאב עצום, הפעם אנחנו בוחרים לפגוש את המקום הכואב הזה באופן יזום ומודע. אנחנו בוחרים בזה ואין לזלזל בכוחה של הבחירה החופשית. הכי קל לחזות בה עם ילדים – כשנותנים להם לבחור משיגים הרבה יותר שיתוף פעולה, אפילו במשימות או מטלות שהם פחות אוהבים כמו מקלחת או שיעורי בית. הבחירה נותנת להם יותר כוח ושליטה במצב ומשם יש פחות התנגדות ויותר שיתוף פעולה. אותו מנגנון עובד גם עלינו הגדולים. אנחנו בוחרים במשהו, זו הבחירה שלנו, אף אחד לא הכריח אותנו לעשות את זה ואף אחד לא כפה עלינו לעשות את זה ומכאן, יש יותר הכלה של המצב, יותר קבלה של המצב והרבה פחות התנגדות למצב. גם כשכואב.

מה שעולה, עולה כדי לעזוב. מה שלא תרגישו (כעס, עצב, פחד, עלבון, זעם, דיכאון, חולשה, חרטה, רגשות אשמה, חוסר שקט), או מה שלא תכאבו, יעלה על מנת לשחרר, על מנת לנקות, על מנת לסלוח, על מנת להתקדם ועל מנת להבריא. אתם בוגרים יותר מאשר הייתם בהתנסות הכואבת בעבר, אתם מנוסים יותר, אתם בטוחים יותר, אתם חכמים יותר, אתם מכילים יותר, אתם יציבים יותר, אתם מפוקחים יותר ואתם בעלי יכולת ניתוח טובה יותר מאשר הייתם בעבר. כל אלו ישחקו לטובתכם ברגע האמת. תסמכו על עצמכם. הגוף והנפש שלכם יגידו לכם תודה בדמות בריאות ויותר שמחה.

אל תילחמו בכאבים, קבלו אותם, הם הגיעו כי הזמנתם אותם, הם הגיעו כי הם משתחררים ועוזבים אתכם, הם הגיעו כי הם חלק מהריפוי שלכם והם משרתים את טובתכם הנעלה, גם אם טובתכם המיידית היא שלא יכאב לכם. תסמכו עליהם. תסמכו על עצמם. תסמכו על החוכמה הפנימית של הגוף. תסמכו על האינטואיציות שלכם. תסמכו על כל ההכנה שעשיתם לקראת היציאה לדרך ועל כל מה שלמדתם מכל אותם אלו שעשו לפניכם את הדרך. תסמכו על הכאבים שלכם. הם מדויקים והם ממש לא מקריים. שום דבר לא מקרי.

התהליך יעביר אתכם במעין מסך של היזככות והיטהרות שבסופו תצאו מחוברים, מחוזקים ומאוזנים, רק הפעם בלי תרופות. או כמו בסיומו של הסרט "חומות של תקווה", שבו הגיבור בורח מהכלא דרך תעלת הביוב – אתם שוחים דרך המון חרא אבל בסוף יוצאים נקיים וחופשיים.

 

לסיכום :

O     כואב לשחרר את הכאב.

O     הכאב "החדש" שחשים במהלך שחרור הכאב "הישן" הוא כאב עם מטרה.

O     הציפייה לכאב מפחיתה הן את הפחד מהכאב והן את הכאב עצמו.

O     הכאב של השחרור הוא זמני בלבד.

O     אנחנו עוברים ממצב של בריחה למצב של בחירה.

O     מה שעולה, עולה כדי לעזוב, לאפשר לנו להתקדם.

  

 ספרים נלווים: 

דלג לתוכן מרכזי