אז מה בדיוק אנחנו אוכלים?

מה מכילים מוצרי המזון הארוזים שאנו קונים בסופרמרקט? כיצד פוגעת תעשיית המזון בבריאותנו?

מתוך הספר: מזון - מה כבר נשאר לנו לאכול?

רוב האמריקאים כבר לא אוכלים מזון אמיתי. הם אוכלים חומרים דמויי-מזון שיוצרו במפעלי תעשייה – מוצרים מוזרים שמכילים שומני טרנס, סירופ תירס עשיר בפרוקטוז, מונוסודיום גלוטמט (MSG), ממתיקים מלאכותיים, צבעי מאכל, תוספים מלאכותיים, חומרים משמרים, חומרי הדברה, אנטיביוטיקה, חלבונים מהונדסים ואלרגנים שנוצרו משימוש בשיטות של הנדסה גנטית. אנחנו קוראים להם "רכיבים אנטי-תזונתיים". אילו מישהו הגיש לכם מוצר מזון כלשהו, ארוז בעטיפה אטומה שעליה מודפסת רק רשימת המרכיבים והערכים התזונתיים שלו, הייתם מתקשים לדעת באיזה מזון מדובר. לא הייתם יודעים אם הגישו לכם עוגיות ממולאות בקרם או חטיפים מלוחים עם מילוי חריף. זה חומר למחשבה.

קחו לדוגמה את "המזון" הבא, שמכיל קרוב ל-40 מרכיבים. קראו אותם, ונראה אם תצליחו לנחש באיזה מוצר מדובר:

רשימת המרכיבים: קמח חיטה לבן מועשר [קמח, ברזל מחוזר, ויטמיני B (ניאצין, תיאמין מונוניטראט (B1), ריבופלאבין (B2), חומצה פולית], סירופ תירס, סוכר, סירופ תירס עשיר בפרוקטוז, מים, שומן צמחי ו/או שומן מן החי מוקשה חלקית (שמן סויה, שמן זרעי כותנה ו/או שמן קנולה, שומן בקר), ביצים, דקסטרוז. מכיל 2% או פחות של: עמילן תירס מהונדס, גלוקוז, חומרי התפחה (סודיום אסיד פירופוספאט, סודה לשתייה, מונוקלציום פוספאט), חלבון מי גבינה מתוק, חלבון סויה איזולאט, סידן ונתרן קזאינאט, מלח, מונוגליצרידים ודיגליצרידים, פוליסורבט 60, לציטין סויה, עמילן תירס, צלולוז גאם, נתרן סטירול לקטילאט, חומרי טעם טבעיים ומלאכותיים, חומצה סורבית (לשמירת הטריות), צהוב 5, אדום 40.

מובן שאינכם יכולים לדעת מהו המוצר הזה, כי הוא לא אוכל אמיתי. זהו חומר דמוי-מזון. לאמתו של דבר, מדובר באחד מחטיפי השוקולד האהובים.

האם באמת כדאי לנו להכניס את כל החומרים האלה לגופנו?

כעת, ניקח דוגמה נוספת. נראה אם הפעם תצליחו לנחש באיזה מזון מדובר.

רשימת המרכיבים: לבבות חסה ערבית אורגנית.

ברור למדי, נכון? הרי לא תמצאו רשימת מרכיבים או טבלה עם ערכים תזונתיים על אבוקדו, למשל, או על סטייק בקר. הם פשוט מזונות אמיתיים.

תעשיית המזון הזמינה את עצמה אל בתינו ועודדה אותנו להעביר ל"מיקור חוץ" את שגרת האכילה והבישול שלנו. יצרני המזון הוציאו אותנו לגמרי מהמטבח. גידלנו לפחות שני דורות של ילדים שאינם יודעים כיצד לבשל ארוחה מתחילתה ועד סופה בעזרת מרכיבים אמיתיים. בנוסף, הם מבלים יותר זמן בצפייה בתוכניות בישול מאשר בבישול אמיתי. החומרים התעשייתיים דמויי-המזון של ימינו השתלטו על בלוטות הטעם שלנו ועל התהליכים הכימיים במוחנו. מבחינה ביולוגית, הסוכר הוא חומר ממכר מאוד. וזה לא כך במקרה. מעבדות המחקר של תעשייני המזון הגדולים מעסיקות אנשי מקצוע שמתמחים בתשוקות למזון. הם מנסים למצוא את "נקודות העונג" שיגרמו לנו להתמכר למוצרים שלהם ולהפוך ל"משתמשים כבדים" (אלה הם המונחים שיצרני המזון משתמשים בהם כדי לתאר את מה שהם עושים). בכיר בהנהלת "פפסי" סיפר לי כמה הוא התלהב מהעובדה שהם גילו איך לגדל במעבדה בלוטות טעם אנושיות. פריצת הדרך הזו תאפשר להם לבדוק בקלות את המוצרים החדשים שלהם ולייצר משקאות וחטיפים ממכרים אפילו יותר. תעשיית המזון שלנו, שממומנת ונתמכת על ידי מדיניות ממשלתית, השתלטה על גופנו, מוחנו ונפשנו. זו ממש "פלישתם של חוטפי הגופות". לרובנו אפילו אין מושג שזה קורה. ומה שגרוע מכך, רובנו מאשימים את עצמנו בהרגלי האכילה הרעים, בתשוקות למזון ובהשמנה.

בריאות היא הזכות הבסיסית ביותר שיש לאדם, והיא נלקחה מאיתנו.

מקור: pixabay

ספרים נלווים:

דיאטהתזונה נכונהבריאות במקום רפואה
דלג לתוכן מרכזי