האם הפיטואסטרוגנים במזון יכולים להקל את תסמיני גיל המעבר?

מתוך הספר: כל מה שאת חייבת לדעת על גיל המעבר

יש המצביעים על שיעור גלי החום הנמוך בקרב נשים יפניות הניזונות מהדיאטה האסייתית המסורתית. עם זאת, קשה מאוד להפריד בין התועלת המופקת מפיטואסטרוגנים במזון לבין גורמים אחרים: היכולת הגנטית להמיר את הפיטואסטרוגנים לצורה שהיא פעילה יותר ביולוגית, איכות התזונה כולה, גישות תרבותיות כלפי גיל המעבר וההזדקנות, ואולי יש גם גורמים נוספים שאינם ידועים.

רוב המחקרים שבדקו את תוספי הפיטואסטרוגנים, היוצרים מינון גבוה יותר מהמינון האופייני לצריכה דרך המזון, לא העלו כי יש להם השפעה על גלי החום, איכות השינה או היובש בנרתיק. לכן, לא הגיוני שהפיטואסטרוגנים המתקבלים מהמזון יהיו בעלי השפעה כלשהי. באחד המחקרים התגלה שתוספי תזונה המכילים קמח סויה אולי השפיעו לטובה על תאים מהנרתיק כפי שנצפו מתחת למיקרוסקופ. אבל במחקר הזה נשים לא נשאלו אם חלה אצלן ירידה ביובש בנרתיק או בכאבים בזמן קיום יחסי מין, ולכן, אי אפשר לדעת אם התוספים אכן היו יעילים. במחקר אחר, שנערך על נשים לאחר תום הווסת, הן קיבלו 100 מ"ג איזופלבונים בתזונה שלהן, באמצעות צריכת סויה. לא נמצאה כל השפעה על ההורמונים (כצפוי) ולא חל שיפור בתסמיני המנופאוזה.

תמונה: Canva

גם הכרת הנתונים אינה תומכת בהגדלת המינון של הפיטואסטרוגנים בתזונה כדרך טיפול בתסמיני גיל המעבר. אך עדיין, אולי יש נשים שרוצות לבצע את השינוי כדי לבדוק בעצמן אם יש שינוי ברווחתן או הפחתה בתסמינים המציקים. נראה כי אין נזק בהגדלת המינון של הפיטואסטרוגנים בתזונה. אבל, חשוב לזכור כי שינוי כזה בתזונה מלווה בדרך כלל בהגדלת כמות הירקות, הדגנים המלאים והדגים בתפריט, וצמצום המזון המעובד, וכיוון שכל השינויים הללו הם חיוביים, לא ניתן יהיה להגדיר את השפעתם של הפיטואסטרוגנים לבדם.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

הורמונים במזון: חלב

אסטרוגנים מצויים בחלב, כמובן, ומכאן שהם נמצאים בכל מוצרי החלב. אבל, עד כמה משמעותי הדבר? כמו כן, מה לגבי ההורמונים הניתנים לפרות כדי לשפר את תפוקת החלב?

אלה הן שאלות חשובות. במחקר שפורסם לאחרונה, ובו נבדקו 52 אלף נשים במשך 8 שנים, נמצא קשר בין שתיית 3 כוסות חלב ביום לעלייה בשיעור של 80% בסיכון לחלות בסרטן השד. אפילו שתיית כוס אחת ביום מקושרת לעלייה של 50% בסיכון לסרטן השד. הסיכון הסטטיסטי הזה נשמע מפחיד, אך אין פירוש הדבר כי 80% מהנשים ששותות 3 כוסות חלב ליום יחלו. לדוגמה, אם בגיל 50 אישה נמצאת בסיכון של 1 מתוך 42, או 2.4% לחלות בסרטן השד ב-10 השנים הבאות, הרי שלאחר עלייה של 80% בסיכון, היא נמצאת כעת בסיכון של 4.3% לחלות. עדיין, זה הפרש ניכר הדורש תשומת לב, אבל, ההסתכלות הנכונה חשובה. יש לציין, כי במחקר לא נמצא קשר כזה בין סרטן השד לצריכת גבינה או יוגורט.

חשוב לציין כי הקשר בין חלב לבין סרטן השד היה נתון במחלוקת, כיוון שיש גם נתונים שעל פיהם אין כל עלייה בסיכון. המחקר החדש הוא תצפיתי, ולכן אינו מכריע, אבל הוא כן מציג נתונים משכנעים, לאור משך המחקר הארוך ומספר הנשים הגדול שהשתתפו במחקר.

ההנחה הרווחת היא כי האסטרוגן המצוי בחלב הפרה עלול ליצור בעיה של הגדלת הסיכון לסרטן השד. ברור שחלב פרה מכיל אסטרוגן, ובשיטות הרפתנות המודרנית, הפרות הרות רוב הזמן. אבל, החלב שלהן מכיל מעט מאוד אסטרוגן: 3 כוסות חלב מלא ליום מכילות בין 0.01% ל-0.1% מכמות האסטרוגן הממוצעת המיוצרת בגוף במהלך הביוץ. מאחר שהאסטרוגנים אינם מיטיבים להיספג ממערכת העיכול, הרי שלא סביר שכמות האסטרוגן המגיעה למחזור הדם בסופו של דבר אכן תשפיע על גופנו.

ההשפעה הפוטנציאלית של האסטרוגן המצוי בחלב הפרה נבדקה בניסוי על עכברים. הם ניזונו מתוספי חלב שהועשרו ברמות גבוהות מאוד של אסטרוגנים. לא נרשמה כל השפעה כאשר העכברים הוזנו בחלב שהכיל פי 100 יותר אסטרוגן מהכמות המצויה בחלב שנמכר לצרכנים. רק כאשר העשירו את החלב בכמות אסטרוגן שעלתה פי 1,000 על המינון הרגיל, נרשמו שינויים. אבל, אין זה אפשרי למצוא חלב שיכיל מינון כה גבוה של אסטרוגן. החוקרים העלו השערה, ולפיה האסטרדיול והאסטרון שבחלב הפרה לא השפיעו עד אשר הצטברו בכמויות אדירות באמת. זאת מאחר שהורמונים אלה אינם נספגים היטב. לכן, אם לחלב אכן יש השפעה מזיקה, אין להפנות אצבע מאשימה לאסטרוגן המצוי בו. 

רוב הפרות בתעשיית החלב מייצרות כמות גדולה יותר של גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1) [insulin-like growth factor], המגביר את תפוקת החלב. משערים שהוא זה שמעודד את התפתחות הסרטן לסוגיו השונים. מאחר שהחלב מקושר גם לסוגי סרטן שאינם תלויים בהורמונים, נראה הגיוני יותר כי ה-IGF-1 הוא הסיבה. אפשרות אחרת היא הלקטוז – החלבון המצוי בחלב. הלקטוז מתעכל והופך ל-D-גלוקוז ו-D-גאלקטוז [D-galactose] שגורם לדלקות, ועל כן עלול לגרום לעקה הקשורה לתהליכי חמצון ולהזדקנות הרקמות. תהליכים אלה מגדילים את הסיכון למחלות לב וכלי דם וכן לסרטן. באופן פרדוקסלי, התהליך אף עלול לגרום לאובדן מסת העצם הקשור להזדקנות. לגבי יוגורט, הציפייה היא שיכיל אותה כמות הורמונים כמו החלב, אבל אין בו אותן רמות של D-גאלקטוז בגלל התסיסה שהוא עובר. מכאן ההסבר מדוע בצריכת חלב יש סיכון, ואילו חלב שעבר התססה או עובד לגבינה אינו מהווה סיכון מוגבר. היוגורט גם מועיל לחיידקי המעיים.

חלב הוא נושא מורכב מבחינה תזונתית (בפרק 11 יש מידע נוסף על השפעת מוצרי החלב על העצמות). שלא במפתיע, מחקרים רבים מומנו על ידי תעשיית החלב, ולפיכך הפקת הוכחות טובות ממחקרים מוטים היא משימה מאתגרת. כמו כן, כמו כל מוצרי המזון, צריכת החלב אינה מתרחשת בריק. הוא מהווה מקור טוב לחלבון, סידן, זרחן וויטמין D. כלומר – עבור מי שמתאמצים לצרוך את הרכיבים הנ"ל, הכללת החלב בתפריט שלהם היא הדרך הזולה, הזמינה והטעימה לכך. יש לזכור כי החלב ומוצריו הפכו למרכיב מרכזי בחברות משגשגות במשך אלפי שנים.

אני נהגתי לשתות כמות גדולה של חלב. כעת אני מנסה להסתפק בכוס חלב אחת ליום. את דגני הבוקר עתירי הסיבים אני צורכת עם יוגורט, ומחפשת תחליף ראוי לחלב שנהגתי להוסיף לקפה.

הורמונים במזון: בשר בעלי חיים

מאחר שבעלי החיים בתעשיית הבשר מואבסים בהורמונים לשם גדילתם, עולות השאלות לגבי בשר הבקר והורמונים של מערכת הרבייה. כדי לענות על סוגיה מדאיגה זו, בחרה קבוצת חוקרים מספר סוגי מזון ובדקה את הפעילות האסטרוגנית של החומרים על הרקמות, כך שעלה בידם להשוות מזונות המכילים אסטרוגנים, כמו גם מזונות עם פיטואסטרוגנים. סוגי המזון שנבדקו כללו בשר בקר שמקורו בעדר שהושתלו בו הורמונים בהשוואה לבשר שלא כלל אותם, ביצים בשיווק מסחרי, המבורגר מסויה, וכן אורז בהכנה מהירה בתוך שקית (האורז נבדק בשעה שהוכן בתוך השקית, ואחר כך בוצעה בדיקה נפרדת של האורז ושל שקית ההכנה). הממצאים לא היו מפתיעים: בשר הבקר שהואבס בהורמונים הכיל כמות אסטרוגן פעיל בכמות כפולה לעומת בקר שלא הואבס בהורמונים – 5 ננוגרם למנה של 250 גרם לעומת 2.5 ננוגרם למנה כזאת. עוד ממצא צפוי: ביצה בגודל ממוצע מכילה 6.5 ננוגרם, כיוון שבגוף התרנגולות נוצר אסטרדיול בביציות בדיוק כמו בגוף האנושי, והביצית מגולמת בביצה שאנו אוכלים.

מעניין כי באורז שנבדק נתגלה טווח נרחב של פעילות אסטרוגנית, מ-0 עד 66 ננוגרם ל-250 גרם, אם כי לא ידוע על הימצאות של פיטואסטרוגנים באורז. לאחר בדיקות נוספות, גילו החוקרים כי האורז עם הפעילות האסטרוגנית זוהם בכמויות מזעריות של רעלן הפטריות (מיקוטוקסינים) שנקרא זארלנון [zearalenone] (הוזכר לעיל). ההמבורגר מסויה הכיל את הכמות הגדולה ביותר של פעילות אסטרוגנית – 300 אלף ננוגרם לגרם. לאחר מכן הכינו החוקרים דגם כדי לבדוק איזו כמות מהרכיבים האסטרוגנים הללו תיספג ותשפיע על הרקמות. האסטרוגני ביותר? – ההמבורגר העשוי מסויה.

אין לכך כל משמעות של טוב או רע לגבי המבורגר סויה או בשר בקר שהואבס בהורמונים. להפך: אפשר להתייחס למזון אסטרוגני בדרכים מגוונות. חשוב להשוות לא רק את רמות האסטרוגן אלא גם את הספיגה וההשפעה על הרקמות. חשוב גם לדעת כי מזונות אחדים שאין בהם כל אסטרוגן יכולים להזדהם ברעלני פטריות (מיקוטוקסינים) שיש בהם אסטרוגנים. כמו כן, כדאי להתרחק מהפאניקה הנגרמת על ידי הכותרות המפחידות בתקשורת ולהתייחס בשיקול דעת לנושא.

ספרים נלווים: