החיטה והמוח

מתוך: בטן של חיטה

החיטה גורמת לבלגן במעיים שלכם, מגבירה את התיאבון שלכם, והופכת אתכם לבדיחה בגלל הכרס שלכם. אבל האם היא באמת מזיקה כל כך?

ההשפעות של החיטה מגיעות אל המוח בצורת פפטידים (שרשרות קצרות של חומצות אמינו) דמויי-אופיאטיים (סמים נרקוטיים). אבל האקסורפינים (Exorphines – מקבילים לאנדורפינים, מיוצרים על-ידי הגוף) שאחראים להשפעות אלה באים והולכים, והם מתפוגגים במשך הזמן; הם גורמים למוח שלכם להורות לכם לאכול יותר, להגדיל את צריכת הקלוריות, ולזלול מכל הבא ליד.

אולם כל ההשפעות האלה הפיכות. הפסיקו לאכול חיטה, והשפעתה תיעלם, המוח יתאושש ושוב תוכלו לעזור לילדכם בשיעורי הבית המסובכים שלו.

אבל השפעות החיטה על המוח אינן נעצרות כאן. אחת ההשפעות המדאיגות ביותר היא זו של החיטה על רקמת המוח עצמו; לא "רק" על המחשבות וההתנהגות, אלא גם על המוח הגדול, המוח הקטן ועוד מבנים במערכת העצבים. התוצאות נעות מחוסר קואורדינציה לאי-שליטה בסוגרים, מהתקפים לשיטיון; ושלא כמו בתופעת ההתמכרות, אלה לא לגמרי הפיכות.

שימו לב היכן אתם דורכים:
החיטה ובריאות המוח הקטן

תארו לעצמכם שאכסה את העיניים שלכם ואכניס אתכם לחדר לא מוכר, מלא זוויות לא מוכרות, פינות וחורים, ואציב בצורה אקראית חפצים שתיתקלו בהם. קרוב לוודאי שתוך כמה צעדים תמצאו את עצמכם תקועים במדף נעליים. זהו סוג המאבקים שמי שלקה באטקסיה של המוח הקטן (Cerebellar ataxia) מתמודד איתם. אבל אנשים אלה נאבקים כשעיניהם פקוחות.

אתם רואים אותם, לעיתים קרובות, משתמשים במקלות הליכה ובהליכונים, או מועדים על סדק במדרכה וסובלים בגלל זה משבר ברגל או בירך. משהו פוגע ביכולתם לנווט בעולם, וגורם להם לאבד שליטה בשיווי-המשקל ובקואורדינציה, שני תפקודים שמרוכזים באזור במוח שמכונה "המוח הקטן" (Cerebellum).

רוב האנשים שלוקים במצב זה מתייעצים עם נוירולוג, ולעיתים האבחנה היא שזהו מצב אידיופטי (Idiopathic), כלומר ללא סיבה ידועה. לא נרשם להם טיפול, וגם אין טיפול למצב זה. הנוירולוג מציע להם להשתמש בהליכון, מייעץ להם לסלק מהדרך, בבית, חפצים שהם עלולים למעוד עליהם, ודן איתם באפשרות להשתמש בחיתולים למבוגרים, כפתרון לאי-שליטה בסוגרים, שהם צפויים לסבול ממנה, בסופו של דבר. אטקסיה של המוח הקטן היא הפרעה הדרגתית, שהולכת ומחמירה עם כל שנה שחולפת, עד שהסובל ממנה לא יכול יותר לסרק את שערו, לצחצח את שיניו או ללכת לבדו לשירותים. בסופו של דבר מישהו אחר יצטרך לבצע עבורו אפילו את פעולות הטיפוח האישי הפשוטות ביותר. בנקודה זו הקץ קרוב, משום שחולשה קיצונית כזאת מאיצה סיבוכים, כגון דלקת ריאות ופצעי-לחץ מודלקים.

אצל כ-22.5%-10% מחולי הצליאק המערכת העצבית מעורבת במחלה.^2,1 אם ניקח את כל סוגי האטקסיה שמאובחנים, אצל 20% מהם מתגלים סמני גלוטן אנורמאליים בדם. מבין כל הנבדקים שסובלים מאטקסיה לא מוסברת – כלומר, לא ניתן לזהות את הגורם להפרעה, ל-50% מהם יש סמני גלוטן אנורמאליים בדם.³

הבעיה היא שלרוב האנשים, שסובלים מאטקסיה שנגרמה על-ידי גלוטן שבחיטה, אין סימנים או תסמינים של מחלת מעיים, וגם לא סמנים דמויי-צליאק שמצביעים על רגישות לגלוטן.

התגובה החיסונית ההרסנית, שאחראית לשלשול ולעוויתות מעיים במחלת הצליאק, עלולה לפגוע גם ברקמת המוח. אמנם כבר ב-1966 התעורר החשד שקיים קשר בין הגלוטן למוח, ושהוא נמצא ביסודה של פגיעה נוירולוגית, אבל ההנחה הייתה שהיא נובעת ממחסור תזונתי שמלווה את מחלת הצליאק.⁴ לאחרונה התברר שהמעורבות של המוח ומערכת העצבים נובעת ממתקפה חיסונית ישירה על תאי עצב. נוגדני גליאדין (אחד ממרכיבי הגלוטן שבחיטה), שמופעלים על-ידי הגלוטן, מסוגלים להתחבר לתאי פורקיניה (Purkinje cells) של המוח, שהם ייחודיים למוח הקטן.⁵ רקמות מוח, כגון תאים אלה, אינן מסוגלות להתחדש. ברגע שניזוקו, תאי פורקיניה נעלמים... לתמיד.

נוסף על אובדן שיווי-המשקל והקואורדינציה, אטקסיה של המוח הקטן, שנגרמת על-ידי חיטה, עלולה לגרום להתפתחותן של תופעות מוזרות, שמכונות בשפת-המסתורין של הנוירולוגיה "ניסטגמוס" (Nystagmus, תנועות לא-רצוניות של גלגלי העיניים, ריצוד), "מיוקלונוס" (Myoclonus, תנועה קצרה ובלתי-רצונית של שרירים) ו"כוריאה" (Chorea, מחולית, עוויתות לא-רצוניות של האיברים). מחקר, שבדק 104 אנשים הסובלים מאטקסיה של המוח הקטן, גילה גם פגיעה בזיכרון ובדיבור; ייתכן שההרס שנגרם על-ידי החיטה פוגע גם ברקמת המוח הקטן, מקום מושבם של החשיבה והזיכרון.⁶

תסמיני האטקסיה של המוח הקטן, שנגרמת על-ידי חיטה, מופיעים בדרך כלל בגיל 53-48. בבדיקת MRI של המוח, ניתן לראות אצל 60% מהנפגעים ניוון של המוח הקטן, שמצביע על הרס בלתי-הפיך של תאי פורקיניה.⁷

עם הרחקת הגלוטן שבחיטה מושג רק שיקום חלקי של התפקוד הנוירולוגי, בגלל יכולתה המועטה של רקמת המוח להתחדש. אצל רוב האנשים המצב פשוט אינו מחמיר יותר כשפוסקת זרימת הגלוטן לתוך גופם.⁸

המכשול הראשון באבחון אטקסיה, שנגרמה על-ידי חשיפה לחיטה, הוא הצורך ברופא שאפילו שוקל בכלל אבחון כזה. זה עשוי להיות המכשול הקשה מכול, מאחר שרוב הקהילה הרפואית ממשיכה לדגול בדעה שהחיטה טובה עבורכם. אולם גם כשבוחרים בדרך זו, היא קשה קצת יותר מאבחון מחלת הצליאק, בעיקר משום שרוב הנוגדנים, ובעיקר נוגדני IgA (נוגדן הגליאדין קצר-החיים), אינם קשורים למחלות מוח שנגרמות על-ידי חיטה. הוסיפו לכך את הבעיה הפשוטה שאי אפשר לבצע ביופסיה של המוח, ותבינו שיש צורך בנוירולוג בעל ידע רב, כדי לאבחן את ההפרעה. את האבחון יש לבסס על שילוב של חשד בקיומה של האטקסיה וסמני HLA DQ, בצירוף מעקב אחרי שיפור במצב או התייצבות שלו עם הרחקת החיטה והגלוטן מהתזונה.⁹

הבעיה הכאובה שקשורה לאטקסיה של המוח הקטן היא שברוב המקרים לא תדעו שלקיתם בהפרעה זו, עד שתתחילו למעוד על כפות הרגליים שלכם, תיתקלו בקירות או תרטיבו את המכנסיים שלכם. ברגע שהסימנים יופיעו, קרוב לוודאי שהמוח הקטן שלכם כבר הצטמק וניזוק. בנקודה זו, הפסקת הצריכה של חיטה וגלוטן רק תמנע מכם את הצורך לעבור למוסד סיעודי.

כל זה בגלל המאפינס והבייגל שאתם כל כך משתוקקים אליהם.

מקור: pixabay

ספרים נלווים: