המחקרים המדעיים על תזונה – לפזר את הערפל

מתוך הספר: מזון - מה כבר נשאר לנו לאכול?

חלק מהסיבה לכך שאנחנו מבולבלים מאוד נוכח שפע המידע התזונתי הסותר היא העובדה שקשה לערוך מחקרים מדעיים על תזונה. במצב הרצוי, המדענים היו לוקחים שתי קבוצות של אנשים, מאכילים אותם בשני סוגים שונים של תזונה (מוודאים שהם לא אוכלים שום דבר חוץ מזה) ועוקבים אחריהם במשך 30 שנה. זה לא יקרה אף פעם. בניגוד לחולדות מעבדה, אי אפשר לסגור בני אדם בסביבה מבוקרת למשך תקופות זמן ארוכות, ולכן, התוצאות של מחקרים תזונתיים אינן מוחלטות כפי שהיינו רוצים שיהיו. המפתח להסקת מסקנות מדויקות הוא לבחון את כל הממצאים שהתקבלו ממחקרים מדעיים בסיסיים, ממחקרי אוכלוסייה ומניסויים מבוקרים ולשלב אותם עם מעט היגיון בריא אבולוציוני. מדע התזונה נוטה להיות חמקמק למדי, ולכן, בעשורים האחרונים היינו עדים לדוגמאות רבות של מידע שגוי ומסקנות סותרות מצידם של מדענים וחוקרים. לדוגמה, איגוד הלב האמריקאי, או ה-AHA (שמקבל חלק ניכר מהמימון שלו מיצרני המזון והתרופות), הכריז לאחרונה ששמן קוקוס מזיק לבריאות מכיוון שהוא מכיל שומן רווי, וזאת למרות העובדה שאין בנמצא מחקרים מדעיים או ניסויים מבוקרים שמוכיחים ששמן קוקוס אורגני מכבישה קרה גורם להתקפי לב. המחקר שערך ה-AHA על שומנים מומן בחלקו על ידי חברות שמייצרות שמן קנולה וחברות מזון גדולות אחרות כמו קלוג'ס, פפסיקו, ג'נרל מילס, נסטלה, מארס, דומינו'ס פיצה, קראפט, סאבווי, קוואקר ועוד. כמעט כל החברות האלו הוציאו את שומני הטרנס מהמוצרים שלהן והחליפו אותם בשמנים צמחיים שמכילים אומגה-6 ומומלצים על ידי ה-AHA למניעת מחלת לב. ה-AHA גם מקבל סכומי כסף גדולים עבור הענקת חותמת האיכות שלו למוצרי ג'אנק פוד עתירי סוכר, כמו דגני הבוקר הממותקים "לאקי צ'ארמס". יותר ויותר מדענים מצביעים על הנזק הפוטנציאלי הטמון בהחלפת השומן הרווי בשמנים צמחיים מזוקקים, או (PUFAs - polyunsaturated fatty acids).

הדמוניזציה של שמן הקוקוס מבוססת על תיאוריה מיושנת שלפיה שומן רווי גורם למחלת לב. למעלה מ-17 מטה-אנליזות לא מצאו כל קשר כזה. אילו קיבלנו את ההמלצה של איגוד הלב האמריקאי לצרוך פחות מ-5% מכמות הקלוריות הכוללת שלנו בצורת שומן רווי, היינו נאלצים לאסור על מתן חלב אם לתינוקות (למרבה הפלא, 25% מכמות הקלוריות שבו מגיעים משומן רווי).

רוב המחקרים התזונתיים מסתמכים על מחקרי אוכלוסיות גדולים ועל דפוסי האכילה של הנבדקים. במחקרים מסוג זה, הנתונים נאספים בעיקר באמצעות שאלוני תזונה או שאלוני תדירות אכילה שמחולקים מדי שנה לנבדקים, שאמורים להיזכר מה הם אכלו בשנה האחרונה. האם אתם זוכרים כל אחד מהמזונות שאכלתם החודש? ומה לגבי השבוע? או אפילו 24 השעות האחרונות? ועד כמה רשימת המזונות הזו מייצגת את התפריט האופייני שלכם בחמש השנים האחרונות או בחמשת העשורים האחרונים? ידוע היטב שנבדקים מרבים לספק לחוקרים הערכות נמוכות מדי או גבוהות מדי של הצריכה התזונתית שלהם, בהתאם למה שהם סבורים שנשמע בריא יותר. לדוגמה, אם אתם מאמינים שקינוח מתוק מזיק לבריאות, סביר להניח שהדיווח שלכם על מספר הפעמים שבהן אכלתם גלידה בשבוע שעבר יהיה נמוך יותר מהנתון האמיתי.

גורם אחר שיש להתייחס אליו הוא זהותו של הגוף שמימן את המחקר. האם היה שם ניגוד אינטרסים? אם מחקר כלשהו מומן על ידי תעשיית המזון, הסיכוי שהוא יוביל למסקנות חיוביות עבור היצרנים יהיה גבוה פי 8. אם מועצת החלב הלאומית מממנת מחקר על חלב, קרוב לוודאי שהחוקרים יגיעו למסקנה שחלב טוב לבריאות. אם חברת "קוקה קולה" מתקצבת מחקר על משקאות קלים, קרוב לוודאי שהוא ימצא שהם אינם גורמים להשמנת יתר ולמחלות.

מעבר לכך, אפילו מדענים חוטאים לפעמים בהגנה על התיאוריות המועדפות עליהם בלהט כמעט דתי. כתוצאה מכך, הם מאמינים רק למחקרים שמחזקים את נקודת המבט שלהם. אנחנו מכנים זאת "קטיף דובדבנים" (cherry picking), או הצגה סלקטיבית של הממצאים. אחרי שבמשך 35 שנה קראתי אינספור מאמרים על תזונה, אפילו אני מתבלבל משפע המסקנות הסותרות. אבל אני יודע לנווט את דרכי בין הכותרות, מכיוון שאני מבין את השיטות ואני יכול לנתח את הנתונים עצמם וללמוד מה המחקרים מראים, או מה שחשוב לא פחות, מה הם לא מראים. הקדשתי שעות על גבי שעות לבדיקה מדוקדקת של הנתונים ולפענוח הממצאים המדעיים, כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת.

מקור: pixabay

ספרים נלווים: