הצום כמחיה טבעי

 מתוך הספר: צום ואכילה לבריאות טובה

בעולמם של בעלי החיים הצום שכיח למדי. ישנם בעלי חיים הצמים במשך תרדמת חורף או תרדמת קַיִט (שינה במשך כל הקיץ באקלים טרופי). ישנם בעלי חיים הצמים במשך עונת הרבייה, ובמקרים רבים החל מהלידה ובמהלך תקופת ההנקה. בעלי חיים צמים באופן טבעי כשהם חולים או פצועים. החיה החולה או הפצועה מוצאת לעצמה מקום חמים ומבודד שבו היא יכולה לשכב בשקט וללא הפרעה כדי לנוח ולצום למשך פרק הזמן הנחוץ להבראתה. חיה חולה גומעת
רק מים, עד שהיא שבה לאיתנה. הטבע, בחוכמתו הרבה, צייד את בעלי החיים בדחף טבעי לנהוג בדרך זו, כדי להביא רווחה מיטבית לגופם.

מרבית האנשים עושים בדיוק את ההפך הגמור מבעלי החיים בעת מחלה. הם ממשיכים לעמוד בלוח הזמנים הלחוץ שלהם, לאכול מזון עשיר, ונוטלים מכל הבא ליד בתקווה להביא להקלה כלשהי במצבם. הם בולעים כל תרופה שמבטיחה להסוות את תסמיני המחלה. תרופות שבכל זמן אחר היו נחשבות למרעילות ולמזיקות, נראות לפתע כבריאות וכמרפאות, דווקא כשהגוף סובל ממחלה חמורה.

אנשים רבים אינם מודעים לכך שתסמינים כמו אף דולף או חום הם בעצם המרשם הטבעי של הגוף לטיפול במחלה ולריפויה. הגברת ייצור הליחה היא דרכו של הגוף לשטוף מעצמו תאים נגועים ולסלק חלקיקי נגיפים. החום תורם להגנה החיסונית של הגוף, מפעיל את תאי הדם הלבנים וממריץ הפרשת אינטרפרון מהמוח. אינטרפרון הוא חומר חלבוני חזק, המכניס את המערכת החיסונית לפעולה. תסמינים אופייניים של הצטננות, שאנשים מנסים לדכא בעזרת תרופות, הם לא יותר מאשר ניסיון של הגוף להשיב את האיזון הפנימי ולסלק את המחלה בכוחות עצמו. כשאנשים מסממים את התסמינים שלהם, הם מאריכים את משך מחלתם ועלולים להפוך אותה ממחלה קלה למחלה קשה.

במקום זאת, מוטב שנעשה את מה שעושים בעלי החיים: נקשיב לגופנו כשתאבוננו נחלש או פג לחלוטין. אם אנו חשים ברע, מוטב שנשתה מים וננוח. מדהים לראות כמה מהר מתאוששים חולים מתסמונות של מחלות נגיפיות (ויראליות) כשהם נשמעים לעצה זו. ההחלמה מותירה את הגוף נקי ובריא, במקום לזהמו בתרופות רעילות. בדרך זו אנו מכשירים את הקרקע לקראת בריאות טובה.

בשני סוגי המחלות, חריפות וכרוניות גם יחד, אין דבר מופרך יותר מהרעיון שאדם צריך "כוח" כדי לצום. המציאות היא שגופם של אנשים אלה חלש מכדי לעכל את המזון שהם מכניסים לתוכו. האנשים שהצום עוזר להם יותר מכול הם דווקא אלה הנמצאים במצוקה הגדולה ביותר. לא פעם קורה שהחולה החלוש שומע שהוא חייב לאכול כדי להחלים או להתחזק. במקרים רבים, החולה נותר חולה ותשוש אף כשהוא אוכל.

לעתים קרובות ניכר שיפור עצום ביכולת העיכול של אנשים רזים מדי, במיוחד אלה שאיבדו משקל בעת שניזונו ממזון עשיר, והם מתחילים לעלות במשקל ולהתחזק לאחר צום שמשכו סביר. הצום מאפשר להם להגיע סוף-סוף למשקל רגיל. דבר זה מצביע על חולשת העיכול או הספיגה שלהם, או על קיומה של מחלה כרונית קשה, כמו הפרעת עיכול או בעיה אוטואימונית, שהשתפרה או נפתרה בעקבות הצום.

הצום מיועד לספק לגוף סביבה אידיאלית שבה יוכל לבצע את עבודת הריפוי שלו. במהלך תקופת הצום יפחת לחץ הדם, רמת הפסולת המטבולית האגוּרה תצנח, וכלי הדם יתחילו להתרכך ולהשתחרר מרובד טרשתי נוקשה. למשך תקופת זמן קצרה, יזכו הלב והמוח (כמו גם שרירים ואיברים אחרים) לאספקת דם ולחמצון מוגברים. הרקמות ברחבי הגוף יתחילו לנקות את עצמן ותהליך חידוש הנעורים יחל.

מטרתו של הגוף, בכל עת, היא לשמור על בריאותו. כאשר מסולקים הלחצים מחוללי המחלה, מתחילים לעבוד ללא הפרעה הכוחות הטבעיים שהגוף ניחן בהם לריפוי ולשיקום עצמו. בתוך פרק זמן קצר, אנשים הסובלים מאלרגיה ומליחה מנקים את מעברי האף, אנשים אסתמאטיים נושמים ביתר קלות, חולי דלקת מפרקים מדווחים על הפוגה בכאבים, ואצל אנשים הלוקים בלִבם מתחילה זרימת דם מוגברת אל הלב. הריפוי החל.

הריפוי וחידוש הנעורים מתרחשים משום שהצום נותן לגוף הזדמנות לנוח מכל גורמי הלחץ של החיים, כמו מאמץ גופני ומתח נפשי. זוהי גם הזדמנות לאיברים הפנימיים ולמערכת העיכול לצאת לחופשה פיזיולוגית.

בחברה בה אנו חיים, מרבית האנשים אוכלים מאכלים עשירים וכבדים במשך רוב שעות הערוּת שלהם. דבר זה לא רק מעביד בפרך את דרכי העיכול, אלא גם מאלץ את הגוף להמשיך בעבודתו אל תוך הלילה, בעיכול ובספיגה של חומרי מזון ובסילוק הפסולת. דבר זה מונע מהגוף לתעל את מלוא האנרגיה שלו לתיקון ולניקוי עצמי של הרקמות.

כדי לחזור למצב תקין ובריא, חייבים החולים שסובלים מבעיות בריאותיות כרוניות לשחרר את המערכת הפיזיולוגית שלהם מנטל החומרים הרעילים ומהעודפים: רקמות שומניות או נפוחות, רובד טרשתי וכיוצא באלה. עם הזמן, ייתכן שניתן יהיה למנוע הצטברות של עודפים כאלה בעזרת תפריט קפדני המיועד להכניס לגוף מזונות שתומכים בו. הצום, לעומת זאת, מציע אמצעי הרבה יותר יעיל לריפוי, שהצלחתו מותנית בסילוק של הפסולת שנאגרה; זאת משום שהצום נותן לגוף הזדמנות להתמקד כל-כולו בסילוק משקעי פסולת ובטיהור רקמותיו, הנחוצים לשיקום ולהחלמה.

בעת שאדם אינו צורך קלוריות כלשהן, מתקיים הגוף ממאגרי הרכיבים התזונתיים שלו, ובראש ובראשונה ממלאי השומן שאגר. החוכמה המוּלדת של הגוף דואגת לכך שבעתות צום הוא צורך למחייתו רקמות עודפות, תוך שהוא נזהר לשמור על איברים ורקמות חיוניים. סגולתו המופלאה של הגוף לעבור אוטוליזה (עיכול עצמי) ולהרוס רקמות מיותרות, כמו: שומן, גידולים, רובד כלי דם ורקמות נגועות ולא-חיוניות אחרות, בעודו משמר רקמות חיוניות – נותנת לצום את היכולת להשיב למערכת את נעוריה הפיזיים. באמצעות סילוק או צמצום של עומס הרקמות החולות, כולל רקמת השומן המצרה את כלי הדם, מגביר הצום את זרימת הדם, וכתוצאה מכך את החִמצוּן ואת הפצת הרכיבים התזונתיים אל האיברים החיוניים ברחבי הגוף.

באופן מופשט, מספק הצום מנוחה יחסית לדרכי העיכול, בזמן שברחבי הגוף מתבצע ניקיון יסודי – החל מכלי הדם והעצבים שבכפות הרגליים ועד למאגרי הפסולת המגרים את מערכת העצבים המרכזית. הצום מאפשר למערכת כולה להתמקד בסילוק של רקמות עודפות ופסולת אגורה, שהגוף אינו מסוגל לפרקן ולהסירן מתוך מצב של אכילה.

כשאדם חולה במחלה כרונית קשה, יהיה צורך לשלב את הטיפול עם השינויים התזונתיים המתאימים לפני הצום ואחריו, כדי לשקם את הגוף. באמצעות שילוב של הצום עם תזונה וסגנון חיים בריאים, אדם יכול לשמור על הישגיו מהצום ולהישאר בריא גם בהמשך.

 ספרים נלווים: