התזונה שלנו והשפעתה על ההתחממות הגלובלית

מתוך הספר: "תזונה הוליסטית"

אחת הביקורות האינטליגנטיות על סרטו הדוקומנטרי החשוב של אל גור,
An Inconvenient Truth, הייתה שלמרבה הצער, המלצותיו אינן מהוות פתרון מספק לעוצמת הבעיה. עצות כמו החלפת נורות ליבון בנורות פלורוסצנטיות, הורדת טמפרטורת המזגן בכמה מעלות ושמירה על תקינות הצמיגים במכונית עשויות לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, אבל לא ישפיעו משמעותית על הבעיה. על-פי רשימת העצות שמופיעה באתר ClimateCrisis.net, צמצום של 10% בכמות האשפה הביתית מוביל לחיסכון של כ-600 ק"ג פחמן דו-חמצני בשנה. אם תעשו את החשבון, תבינו שכמות האשפה הנותרת גורמת לבזבוז שנתי של כ-5,400 ק"ג פחמן דו-חמצני. אם נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים בצורה פחות אינטנסיבית, לא נוכל לפתור את הבעיה, במיוחד לאור העובדה שהפחמן הדו-חמצני שכבר יצרנו יגרום לאגירת חום באטמוספרה במאות השנים הבאות. תארו לעצמכם שכולנו נמצאים באוטובוס אחד שדוהר במהירות שיא לכיוונו של צוק גבוה, והרעיון הטוב ביותר שלנו הוא שכל הנוסעים יוציאו את ידיהם מהחלונות כדי להגביר את התנגדות הרוח. אולי פשוט כדאי שמישהו יתיישב בכיסא הנהג וילחץ על הבלמים!

ב-2006, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם פרסם דו"ח שהציג את הקשר בין מזונות מן החי להתחממות הגלובלית. מסקנות הדו"ח היו יוצאות דופן, שכן זהו ארגון האחראי לפיתוחן של חוות גידול בקר ברחבי העולם. אף שסביר היה להניח שהוא יהיה מוטה לטובת הדעה המנוגדת, המסקנה שעלתה ממנו הייתה שאכילת מזונות מן החי גורמת ל-18% מההתחממות הגלובלית, יותר מתרומתן של התעשייה או התחבורה לבעיה. מידע זה התקבל לפני 6 שנים אך עדיין אינו מוכר לציבור.

בהזדמנויות הנדירות יחסית שבהן הדיון בהתחממות הגלובלית מתייחס גם לנושא המזון, המספר 18% צץ ועולה. אולם דו"ח עדכני יותר הגיע למסקנה שהשפעתו היחסית של המזון מן החי על ההתחממות הגלובלית גדולה בהרבה מ-18%. רוברט גודלנד, היועץ הבכיר לנשיא הבנק העולמי לעניין איכות הסביבה, ועמיתו ג'ף אנהאנג, קבעו כי גידול בעלי חיים למאכל תורם לפחות 51% לבעיה.

גז החממה המפורסם ביותר, זה שמקבל את תשומת הלב הרבה ביותר מהתקשורת, הפעילים הסביבתיים וקובעי המדיניות, הוא פחמן דו-חמצני (CO₂). אבל הוא אינו גז החממה היחיד, והוא אינו הרגיש ביותר לניסיונות לצמצמו. גז המתאן (CH₄) קל הרבה יותר לתמרון וצמצומו משפיע במידה משמעותית יותר על בעיית ההתחממות. בשל המבנה המולקולארי שלו, הוא אוגר חום פי 25 יותר מהפחמן הדו-חמצני. אבל מה שחשוב מכך, מכיוון שזמן מחצית החיים האטמוספרי שלו הוא 7 שנים, הוא נעלם מהאטמוספרה הרבה יותר מהר מהפחמן הדו-חמצני, שזמן מחצית החיים שלו הוא יותר מ-100 שנים. אם כן, כמעט מייד אחרי שנסלק את המקורות לגז המתאן, תרומתו לאפקט החממה תתחיל לרדת במידה משמעותית. בניגוד לכך, גם אחרי שנפסיק לייצר פחמן דו-חמצני, הגז שכבר השתחרר ימשיך לתרום לבעיית ההתחממות במשך עשרות שנים נוספות.

אם נמדוד את כמות המתאן באטמוספרה במשך 20 שנה, נראה שפוטנציאל ההתחממות הגלובלית שלו גדול פי 72 מזה של הפחמן הדו-חמצני. והמתאן קשור במידה רבה לתעשיית הבשר. פירושו של דבר הוא שהפחתת צריכת הבשר, שהיא הכוח המניע העיקרי שמאחורי התעשייה הזו, עשויה להיות הדרך המהירה ביותר לצמצום ההתחממות הגלובלית. מסתבר שהתוכניות הנוכחיות שלנו, שמתמקדות בהפחתת הייצור של פחמן דו-חמצני, אינן הרבה יותר מאוויר חם, תרתי משמע.

אם הערכה חדשה זו בדבר תרומתו של גז המתאן אכן נכונה, כי אז יש לה השלכות עצומות. אינני מבין מדוע אנשים רבים יותר מקרב פעילי איכות הסביבה אינם שמים לכך לב. האם הם אינם רוצים לצאת נגד תעשיית הבשר? אולי אנחנו צריכים שמומחים בהנדסה ביולוגית ימצאו את הדרך ללכוד ולעבד את נפיחותיהן של הפרות. אבל עד שהם ינחלו הצלחה, אולי כדאי שנפסיק לאכול את יצרני הנפיחות.

 ספרים נלווים: