חיטה: הסם הסמוי של כולנו - וכנראה המסוכן מכולם

מאת ד"ר ויליאם דיוויס (.M.D)
קשה להפריז בהשפעותיה ההרסניות של החיטה המודרנית על הגוף ועל המוח - אולי משום שהיא מושבחת ומהונדסת לבלי הכר. למעשה דומה החיטה לסמים נרקוטיים וכאלה הם גם תסמיני הגמילה ממנה. הרופא, ד"ר ויליאם דיוויס, מסביר הכול בספר חדש
מתוך הספר: בטן של חיטה
 
 
התמכרות, גמילה. דמיונות-שווא. הזיות. אני לא מתאר כאן מחלת נפש או סצנה מתוך "קן הקוקייה". אני מדבר על המזון הזה שאתם מכניסים למטבח שלכם, חולקים עם ידידים וטובלים בקפה שלכם.
 
בפרק זה אדון בשאלה, למה החיטה ייחודית כל כך, בין כל סוגי המזונות, בהשפעות המוזרות שיש לה על המוח, כאלה שהיא חולקת עם סמים נרקוטיים (Opiates). תופעה זו מסבירה למה יש שמתקשים ביותר בסילוק החיטה מהתזונה שלהם. אין המדובר רק בהחלטיות בלתי-מספקת, בחשש מפני חוסר נוחות או ויתור על הרגל ותיק; המדובר כאן בהפסקת מערכת היחסים עם משהו שמשתלט על הנפש ועל הרגשות שלכם, בדומה לאחיזה שיש להרואין על מכור נואש.
 

שיבולת בשדה. הפסטורליה מטעה (sxc)
 
 
חיטה: המוצר החוקי שמתעסק עם המוח שלכם
אתם שותים, במודע, קפה ואלכוהול, כדי להשיג השפעה מסוימת על המוח. אבל את החיטה אתם אוכלים לצורכי "תזונה", לא כדי "להתמסטל". בדיוק כמו שתיית משקאות אנרגיה לפני פעילות גופנית, כלל אינכם מודעים לעובדה שמוצר זה, שכל הרשויות תומכות בו, מתעסק עם המוח שלכם.
 
אנשים שמסלקים את החיטה מהתזונה שלהם מדווחים, בדרך כלל, תוך ימים עד שבועות מאז אכלו בפעם האחרונה כעך או לזניה אפויה, על מצב רוח טוב ופחות תנודות בו, על שיפור היכולת להתרכז ועל שינה טובה יותר. אבל קשה למדוד תחושות סובייקטיביות מסוג זה של המוח שלנו. הן נתונות להשפעת הפלצבו – כלומר, אנשים רק חושבים שהם מרגישים טוב יותר. אולם אני מתרשם מהעובדה שטענות אלה עקביות מאוד, ושרוב האנשים חשים כך ברגע שפגות השפעות הגמילה הראשוניות, של ערפל שכלי ועייפות. אני עצמי חוויתי תחושות אלה, וגם הייתי עד להן אצל אלפי אנשים.
 
לחם הוא הסם שלי
קל להמעיט בערכה של המשיכה הנפשית של החיטה. אחרי הכול, עד כמה יכולה לחמניית סובין תמימה להיות מסוכנת?
"לחם הוא הסם שלי!"
החיטה ייחודית מאוד ביכולתה לגרום להשפעות מיוחדות במינן על המוח ועל מערכת העצבים. אין ספק בכך: יש אנשים שמתמכרים לחיטה; ויש כאלה שמכורים לה עד כדי כפייתיות.
 
יש מכורים לחיטה שיודעים שהם מכורים לחיטה. אולי הם מזהים זאת כהתמכרות למזון כלשהו שמכיל חיטה, כגון פסטה או פיצה. הם מבינים, עוד לפני שאני אומר להם, שההתמכרות שלהם, מתוך בחירה, למזון שמכיל חיטה, גורמת להם קצת "להתמסטל". אני עדיין מזדעזע כשאימא לבושה היטב, מהפרברים, מתוודה בייאוש לפני, "לחם הוא הסם שלי. אני פשוט לא יכולה לוותר עליו!"
 
החיטה מסוגלת להכתיב את הבחירה במזון, את צריכת הקלוריות ואת מועדי הארוחות והחטיפים. היא משפיעה על ההתנהגות ועל מצב הרוח. היא יכולה אפילו לשלוט במחשבות. כשהצעתי למטופלים שלי לסלק את החיטה מהתזונה שלהם, היו בהם שדיווחו שמוצרי חיטה הטרידו אותם עד כדי כך שחשבו עליהם ללא הפסקה, שוחחו עליהם עד אין סוף והזילו בגללם ריר בקביעות במשך שבועות. "אני לא יכול להפסיק לחשוב על לחם. אני חולם על לחם!" הם אומרים לי; והדבר גורם לכמה מהם להיכנע לתשוקה לחיטה ולוותר על ההצעה שלי, תוך ימים אחרי שהסירו את החיטה ממזונם.
 
תסמיני הגמילה מחיטה
מובן שיש גם צד פחות נעים להתמכרות. כשאנשים מתנתקים ממוצרים מכילי חיטה, 30% מהם חווים משהו שניתן רק לכנותו "גמילה".
 
מאות אנשים דיווחו לי על עייפות קשה מאוד, ערפול מחשבתי, עצבנות, חוסר יכולת לתפקד בעבודה או בבית הספר, אפילו על דיכאון בימים עד השבועות הראשונים אחרי שוויתרו על חיטה. הם זוכים להקלה מוחלטת רק בעזרת כעך או עוגייה (או, לרוע המזל, נכון יותר לומר בעזרת ארבעה כעכים, שתי עוגיות, שקית בייגל, שני מאפינס וחופן בראוניז, שמלווים, בבוקר הבא, בהתקף חמור של חרטה). זהו מעגל אכזרי: הימנעו מחומר מסוים ותחוו תחושה מאוד לא נעימה; חזרו אליו, והתחושה הלא-נעימה תעלם – זה דומה מאוד למעגל של התמכרות וגמילה ושוב התמכרות ושוב גמילה וכן הלאה.
 
אנשים שלא חוו השפעות אלה מזלזלים בהן, וחושבים שמוגזם להאמין שמשהו משעמם כל כך, כמו חיטה, מסוגל להשפיע על מערכת העצבים המרכזית בדומה לניקוטין או קוקאין.
 
יש סיבה מדעית סבירה לתופעת ההתמכרות והגמילה. החיטה משפיעה על המוח הנורמאלי, אבל גם על המוח הלא-נורמאלי הפגיע, והתוצאות הן מעבר להתמכרות וגמילה פשוטות. חקר ההשפעות של החיטה על המוח הלא-נורמאלי יכול ללמד אותנו למה ואיך ניתן לקשר את החיטה לתופעות כאלה.
 
 
 ספרים נלווים: 
דלג לתוכן מרכזי