טיפול בפציעות ותאונות אצל ילדים

מתוך הספר: כיצד לגדל ילד בריא למרות הרופא שלך

רוב הפציעות הקלות אינן דורשות טיפול רפואי, אבל אם הפגיעה קשה יש לפנות מייד לחדר מיון. איך תוכלו להבחין בין שני הסוגים? הכלל החשוב ביותר, במקרה של פציעת ילד, הוא להימנע מבהלה. לא תמיד קל לשמור על כלל זה, משום שחתך קטן במקומות מסוימים בגוף עלול לדמם מאוד, ומעט דם שהתפשט ונספג בחולצה לבנה מספיק כדי להפחיד הורים כמעט עד מוות.

אתם מוכרחים לנסות ולשמור על שלוותכם, משום שהתגובה שלכם לפציעה של ילדכם דורשת שיקול מהיר והגיוני. אתם צריכים להחליט האם פגיעתו קשה מספיק כדי לפנות לטיפול רפואי, האם לקחת את ילדכם מייד לחדר מיון או להתקשר קודם לרופא, האם לקרוא לאמבולנס או לקחת את הילד לבית-החולים במכוניתכם. גם במקרים שאין ספק שהם חמורים כל כך שברור שיש לאשפז את הילד, עליכם להחליט האם יש לנקוט צעדים מצילי חיים בעודכם ממתינים לאמבולנס או לפני שאתם מכניסים אותו למכונית שלכם.

בעמודים הבאים אשתדל לייעץ לכם איך לקבוע את חומרת הפציעה ומהו הטיפול שעליכם לתת אם אין צורך לפנות לרופא. כמו בכל שאר העצות שניתנות בספר זה, עדיף לטעות ולבחור בצעדי זהירות אם אינכם בטוחים.

אני מציע לפנות לחדר מיון במקרה של פציעה חמורה לא רק כדי לקבל מייד טיפול, אלא משום שאני מאמין ששם תמצאו את הרפואה במיטבה. הרופאים בחדר המיון הוכשרו היטב, והם מיומנים ומנוסים יותר משאר הרופאים. הם גם רגילים להגיב במהירות למצבי חירום. אם ילדכם בצרה רצינית, זה המקום לקחת אותו אליו.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

חתכים ושריטות

כל הורה יודע שחתכים באצבעות ושריטות על הברכיים הם תופעה נפוצה בקרב ילדים, אבל אני בטוח שרוב ההורים לא יודעים מה לעשות בהם. קיימת תפיסה מוטעית, נפוצה מאוד, שבמקרה של חתך בעור יש להשתמש בחומר מחטא ואנטיביוטיקה כדי "למנוע זיהום". לכן כשילד נחתך באצבעו או נשרט בברכו הוריו ממהרים אל ארון התרופות כדי לקחת תרופה ללא מרשם שהונחה שם למקרי חירום כאלה. זוהי תגובה שגויה משום שתרופות אינן נחוצות והן עלולות להחמיר את הפציעה.

רוב התכשירים המחטאים שנמכרים ללא מרשם בבית-המרקחת – יוד סגול, יוד אדום (מרקורוכרום), בנזק, ומשחות שונות – עלולים לגרות את הרקמות, אבל אין להם כל השפעה על חיידקים. לגוף יש מערכות הגנה משל עצמו שתפקידן להיאבק בזיהומים, והן עובדות ביעילות רבה אם מניחים להן.

מה עליכם לעשות אם ילדכם נחתך או נשרט קלות? מעט מאוד. רחצו את המקום בעדינות במי ברז רגילים כדי לנקות אותו. כסו את הפצע בתחבושת נקייה. אם יש צורך להפסיק דימום, הפעילו מעט לחץ מקומי, ואם לא – השאירו את המקום החבול חשוף לאוויר. אין צורך בטיפול נוסף.

מובן שיש צורך בטיפול רפואי אם הפצע מדמם ללא הפסקה, או שהוא חמור כל כך שהוא זקוק לתפרים, כדי להקל את החלמתו או בגלל סיבות קוסמטיות. במקרה כזה כדאי לכם לפנות לחדר המיון.

פציעה עם דימום רב היא סוג אחד של מקרה חירום שעליכם לטפל בו במהירות, גם ללא עצה רפואית. אם הדם זורם מווריד, שכחו כל מה שלמדתם אי פעם על חוסם עורקים ונסו להפסיק את הדימום בעזרת לחץ ישיר על הפצע. כסו את המקום הפגוע בבד נקי או גזה ולחצו עד שהדימום יפסיק או עד שתגיעו עם הפצוע לחדר מיון. השתמשו בחוסם עורקים רק אם הדם מתיז מעורק, משום שבשיטה זו תפסיקו את זרימת הדם לאיבר שנפגע. במקרים הנדירים שבהם יש להשתמש בחוסם עורקים יש להשאירו רק לדקה או שתיים. אם משאירים אותו זמן רב יותר הוא עלול לגרום לאובדן האיבר שנפגע.

הורים רבים תוהים האם יש צורך בזריקת טטנוס בכל פעם שילדם נחתך או נשרט. רוב הילדים מקבלים חיסון נגד מחלה זו בשנות הילדות המוקדמות, אבל יש רופאים שממשיכים במתן זריקות דחף במקרה של פציעה. בנעוריי נאמר לי שקיימת סכנת טטנוס אם הפציעה מתרחשת בחצר משק או בשל מסמר חלוד. לכן נתתי זריקת דחף בכל פעם שנתקלתי במקרה כזה. נתתי גם זריקות דחף כל עשר שנים, לצורך מניעה.

היום אינני בטוח שיש צורך בחיסון נגד טטנוס, לא כל שכן בזריקות דחף בכלל, מאחר שאין הוכחות מדעיות לנחיצותן או לתכיפות שבה יש לתת אותן. מיליוני חיילים אמריקאים קיבלו חיסון נגד טטנוס במלחמת העולם השנייה, ומחקרים הראו שרובם היו מחוסנים גם ארבעים או חמישים שנה אחר כך. נראה שזהו טיעון חזק מאוד נגד הצורך במתן זריקות דחף קבועות נגד טטנוס.

כוויות

כשהייתי ילד, התרופה הביתית הקבועה לכוויות קלות הייתה שכבת חמאה או שומן. ההנחה הייתה ששיטה זו ריככה את העור שנפגע והגנה עליו מפני האוויר, ולכן גם הקלה את הכאב. בבית הוחזקו גם כמה משחות קנויות, ולא פקפקנו שהן טובות יותר משום שהיה אפשר להריח את התרופה שהכילו בתוכן. היום אנחנו יודעים שהכוויות מחולקות לסוגים, על-פי מידת הנזק שהן גורמות, ויש להשתמש בשיטות מיוחדות לטיפול בכל אחת מהן.

כשילדכם נכווה יש לטיפול שעליכם לתת לו שלוש מטרות: הקלת הכאב, מניעת זיהום והימנעות מהלם או טיפול בו. חשוב לדעת איך לממש מטרות אלה בכל אחד משלושת סוגי הכוויות.

כוויות מדרגה ראשונה משפיעות רק על שכבת העור החיצונית, שנעשית אדומה, כואבת ורגישה למגע, אבל ללא בועות. יש להכניס את האיבר הפגוע מייד למים קרים כדי להוריד את חום העור שנכווה ולהקל את הכאב, ואם אי אפשר – להניח על שטח הכווייה שקית עם קוביות קרח. אחר כך יש למרוח על אזור הפגיעה משחה מחטאת מסיסה במים או סודה לשתייה ולכסות אותה בגזה. אמנם אין לכך סיבה רפואית, אבל הפחתת החשיפה של הכווייה לאוויר תעזור בהקלת הכאב.

כוויות מדרגה שנייה חמורות הרבה יותר. הן הורסות את השכבות העליונות של העור ומזיקות גם לרקמות. כווייה כזאת עלולה לגרום לצלקות, וקיימת סכנה רבה יותר לזיהום משום שדליפת נוזלים מהדם גורמת להיווצרות בועות שעלולות להזדהם כשהן מתבקעות. אפשר לטפל בבית בכווייה מדרגה שנייה שפגעה רק באזור קטן מאוד של העור, כמו לדוגמה על-ידי סיגריה. אבל אם שטח העור גדול יותר יש לפנות מייד לטיפול רפואי.

כוויות מדרגה שלישית גורמות לחריכת העור והרס כל השכבות שלו, ולפעמים אפילו של רקמת החיבור והשריר ("בשר") מתחתיו. לעיתים נהרסים גם קצות העצבים ובמקרה כזה אין הנפגע מרגיש בכאב. כשכוויות מדרגה שנייה ושלישית מכסות יותר מ-30% משטח גופו של המטופל, סיכויי הישרדותו פוחתים. כווייה בשטח של כ-80% דינה הוא מוות.

להורים קשה להעניק טיפול חירום לכוויות מדרגה שנייה או שלישית שמכסות שטחי עור גדולים, בגלל רתיעתם מפני גרימת כאב נוסף לילדם. אולם טיפול זה חיוני, ואם ילדכם נפגע חשוב שתאזרו אומץ ותעשו את כל מה שצריך לעשות מייד, לפני שמגיע הטיפול הרפואי.

אם אינכם יכולים להשיג עזרה רפואית מיידית השרו את האזור שנכווה במים קרירים (לא קרים כקרח). כך תורידו את חומו של האזור שנכווה כדי למנוע נזק תרמי נוסף, ותקלו מעט את הכאב על-ידי הפחתת החשיפה לאוויר.

אם נראה שהנפגע עלול ללקות בהלם, השכיבו אותו, שמרו על חום גופו והרימו את רגליו אלא אם הפגיעה היא בראש או בחזה. אל תתנו לו נוזלים. תסמיני ההלם שעליכם לחפש הם דופק מהיר, חיוורון בפנים, קור, עור לח, רעד וצמא בלתי רגיל.

אם בגדיו של הנפגע נדבקו לאזור הפגוע, אל תנסו להסיר אותם. אם נוצרו בועות היזהרו שלא לגרום לפקיעתן משום שכך רק תגבירו את סכנת הזיהום. אל תגעו באזור הכווייה בידיכם או בכל דרך אחרת. אל תמרחו שומן, חמאה, משחות, מוצרים מחטאים או כל סוג אחר של תרופה על הכווייה. הם רק יקשו על הרופא לעשות את עבודתו.

ילדים נפגעים לעיתים תכופות מכוויות כימיות כשהם נוגעים בחומרי ניקוי שמושארים בצורה רשלנית בהישג ידם. רבים מחומרים אלה מכילים חומצות חזקות, תכשירי ניקוי, תמיסות ניקוי ועוד אלקליים מסוכנים. אם זה מה שקרה לילדכם, עליכם לרחוץ מייד את האזור שנפגע בכמויות רבות מאוד של מים. הסירו מעליו מייד כל לבוש שספג מהחומר הכימי וסעו מייד לחדר המיון הקרוב.

גורם נפוץ אחר לכוויות אצל ילדים הוא מים חמים מדי. מידת חומם של המים בדוד החשמלי או בדוד השמש אינה צריכה לעלות על °50, אבל במקרים רבים הדוד מכוון ל-°55 – מידת חום שעלולה לגרום לכוויות עור קשות אם יש מגע של 30 שניות בין העור למים בטמפרטורה זו.

לפעמים מכוון התרמוסטט ל-°70, ומים ברמת חום זו יגרמו כמעט מייד לכווייה מדרגה שלישית.

ילדים שנשארים לבדם באמבטיה ללא השגחה, עלולים לפתוח את ברז המים החמים בכוונה או במקרה, ואז למצוא את עצמם במים חמים עד כדי כאב. אם התרמוסטט של המים החמים מכוון לרמה שעולה על °50, התוצאות עלולות להיות קטלניות ולעיתים הן כאלה. אלפי מקרים של כוויות בגלל מי ברז חמים מדי מטופלים כל שנה בבתי-חולים, וההנחה היא ש-15% מכוויות אלה קטלניות.

למה לא תבדקו כבר עכשיו את התרמוסטט בדוד החשמלי או דוד השמש שלכם?

פציעות ראש

פציעות ראש, שנגרמות בשל נפילה או כשהראש נפגע במקרה
על-ידי אבנים או כדור, חמורות רק לעיתים נדירות וכמעט שאינן זקוקות לטיפול רפואי או צילום רנטגן. אבל כדאי לעקוב מקרוב אחרי תגובת הנפגע בעקבות התאונה, כדי לוודא שלא נגרם לו נזק נוירולוגי. הורים רבים חוששים מהאפשרות לנזק מוחי קבוע, ולכן הם ממהרים עם ילדם אל הרופא או לחדר המיון כשהוא נפצע בראשו. לעיתים קרובות מגיעים אליי ילדים ללא כל תסמינים, פשוט משום שנפלו מהמיטה. ביקורים אלה אינם נחוצים והורים יכלו להימנע מהם לו רק ידעו מהם התסמינים שמצדיקים טיפול רפואי במקרה של פגיעת ראש.

אם ילדכם נפצע בראשו השאלה הראשונה והחשובה ביותר היא: האם איבד את הכרתו, אפילו לזמן קצר ביותר? אם כן, או אם התאונה אירעה כשהיה לבדו ואינכם יודעים האם התעלף, קחו אותו מייד לרופא או לחדר מיון. קרוב לוודאי שיבוצע צילום רנטגן כדי לוודא שגולגולתו של הילד לא נסדקה בזמן התאונה. אם הצילום יגלה סדק פשוט, המצב לא רציני. אבל אם הסדק שקוע ולוחץ על המוח יש צורך בטיפול נוסף, אולי אפילו ניתוח.

אם הילד לא איבד את הכרתו אין צורך לפנות מייד לטיפול רפואי. רופאים רבים, שנתקלים בפציעת ראש, שולחים את הנפגע מייד לצילום, אבל זוהי בדיקה לא מוצדקת אם אין תסמינים נוספים פרט לעצם הידיעה שהילד נפגע בתאונה. יש רופאים שאפילו שולחים את הילד לבדיקת EEG (בדיקת הפעילות החשמלית של המוח) למרות ההוכחות שמעידות על כך שבדיקה זו אינה חשובה לאבחון.

אולם גם במקרה של פגיעת ראש ללא אובדן ההכרה יש לעקוב אחרי הילד במשך 24 שעות לפחות, כדי לוודא שלא מופיעים תסמינים אחרים שמעידים על הצורך בטיפול רפואי. כדי לגלות תסמינים כאלה הציגו לעצמכם את השאלות הבאות:

• מהי רמת ההכרה של ילדכם? האם הוא ערני או מנומנם וקשה להעירו?

• האם מידת אישוניו חריגה? האם האישון של עין אחת רחב יותר מהאישון השני ואינו מגיב כשהוא נחשף לאור חזק?

• האם ילדכם סובל מראייה כפולה (האם עיניו זזות באחידות, כפי שהן אמורות לעשות?)

• האם ילדכם מסוגל להזיז את כל ארבעת הגפיים שלו בצורה נורמאלית?

• האם הוא מתקשה לנשום?

• האם יש לילד קשיים בקואורדינציה, סחרחורת או קושי בשמירה על שיווי המשקל שלו?

• האם יורד דם או נוזל צלול מאוזניו של הילד או מאפו?

• האם הוא סובל מכאב ראש חזק שעוצמתו אינה פוחתת?

אם אתם מגלים תסמין אחד מאלה, עדיף שתפנו לרופא.

מילה אחרונה לאמהות מודאגות: אם ילדכם, עדיין לא בן חמש, נפל מכיסאו הגבוה או מהמיטה, אל תחשבו שזהו משבר. קרוב לוודאי שהילד צורח מפחד ולא מפציעה, משום שמחקרים מראים שרק 3% מכל הילדים שנופלים כך סובלים מפציעה שדורשת טיפול רפואי. רוב הפגיעות במקרים אלה היו עצמות שבורות ולא פציעת ראש. עליכם לדאוג בגלל פציעת ראש רק אם הילד איבד את הכרתו.

הרעלה

שיעור המקרים שבהם ילדים בלעו רעל או מתו בגללו, ירד בצורה דרמטית בחמישים השנים האחרונות. הדבר נובע חלקית מהקמתם של מרכזים לבקרת רעלים ומהתקנות שדורשות התקנת מכסים בטיחותיים על תרופות למרשם וללא מרשם ועל מוצרים לבית. למען האמת, ההורים של היום מודעים לסכנות אלו יותר מאשר בעבר. אולם למרות התקדמות זו יותר משני מיליון מקרי הרעלה מדווחים כל שנה בארצות-הברית לבדה, ובאחוז גבוה מאלה מעורבים ילדים. רוב המקרים לא היו קורים כלל לו ננקטו כמה צעדי זהירות בבית.

75 אחוזים מהילדים שבולעים רעל אינם זקוקים לטיפול רפואי,
אם ההורים מגיבים מייד ובצורה הנכונה. הצעד הראשון שעליכם לעשות הוא לזהות את מקור החומר הרעיל. אם על התווית שעל המכל או הבקבוק יש הוראות לחומרים שסותרים את פעולת הרעל, יש לפעול בהתאם. אחר כך התקשרו לתחנת מד"א הקרובה. להם יש קשר ישיר למרכז בקרת רעלים הארצי. ניתן לקבל מידע מה עוד צריך לעשות טרם העברת הילד לחדר המיון הקרוב.

אם זיהיתם את החומר הרעיל ולא מוצע כל אמצעי נגד על התווית, התקשרו מייד למד"א או לחדר מיון, והללו ייצרו קשר עם המרכז הנ"ל. אם מכל הרעל ברשותכם, שמרו אותו משום שקרוב לוודאי תתבקשו לתת את פרטי התווית. אם נאמר לכם לקחת את הילד לחדר מיון, קחו את המכל איתכם.

טיפול ביתי, בהנחיית איש מקצוע, אמור להספיק ברוב המקרים. מרבית הרופאים אינם מומחים בטיפול בהרעלות. בהתאם לד"ר ריצ'רד מוריארטי, מנהל הרשת הלאומית של המרכזים לבקרת רעלים בארצות-הברית, "לרוב הרופאים מידע מועט מאוד [בקשר לרעלים] וכמעט לא הוכשרו להתמודד איתם." לדעת ד"ר מוריארטי כ-85% מרוב מקרי ההרעלה אינם מסוכנים ואפשר לטפל בהם בבית.

הטיפול במקרי הרעלה משתנה בהתאם לרעל, ולכן חשוב לבקש עצה, כמו שציינתי. הוסיפו את מספר הטלפון לרשימת מספרי החירום שלכם. בדרך כלל, מטרת הטיפול במקרי הרעלה היא לסלק כמות רבה ככל האפשר של הרעל מהגוף ולדלל או לנטרל את מה שנשאר. ברוב המקרים בעקבות בליעת החומר הרעיל יש מקום להקאה, אלא שהיום לא מומלץ לגרום להקאה עם סירופ איפקק, בגלל תופעות הלוואי. מומלץ לפנות למיון יחד עם מכל הרעל. רק בחדר מיון, לאחר התייעצות עם גורמים מוסמכים, יש מקום להכנסת הזונדה לצורך שטיפת הקיבה.

אין לגרום להקאה כשהחומר שנבלע הוא תוצר נפט, חומר חריף ושורף או חומצה חזקה. תוצרי נפט מזיקים לריאות יותר מאשר למערכת העיכול, ולכן לא כדאי לגרום להם לעלות בחזרה. חומרים חריפים וחומצות צורבים את הגרון בדרכם למטה ולא כדאי לגרום להם לעלות ולצרוב אותו שוב.

מוצרים שילדים בולעים ולא כדאי לגרום להקאה בגללם, כוללים דלק, בנזין, נפט, מסירי צבע על בסיס נפט, טרפנטין, חומרים שונים להברקת רהיטים ומכוניות, משמידי חרקים, חומרים לניקוי פתחי ניקוז ותנורים, אמוניה ומלבינים אחרים ומוצרים שמכילים גופרית, חנקן, חומצה הידרוכלורית, חומצה קרבולית וחומצות חזקות אחרות. רשימה זו אינה כוללת הכול, ולכן, לפני שאתם גורמים הקאה בדקו עם המרכז הרפואי.

מה עליכם לעשות אם אתם מגלים את ילדכם בן השנתיים עם בקבוק תרופה ריק בידו? ראשית נסו לקבוע כמה גלולות או כמוסות הכיל הבקבוק, ואז התקשרו למד"א או למיון ומסרו להם את המידע שיש לכם. גם אם הילד אינו מגלה סימני חולי כלשהם, אל תניחו שהוא לא נמצא בסכנה. הנזק שנגרם על-ידי תרופות רבות אינו מתגלה במשך כמה שעות, ואם לא תפעלו עד להופעת התסמינים אתם עלולים לסכן את חיי ילדכם.

הדרך הטובה להגן על ילדכם היא למנוע ממנו מלכתחילה מלהרעיל את עצמו. ייתכן שהדבר יגרום לכם למעט אי-נוחות בבית, אבל זהו מחיר קטן שיש לשלמו כדי להבטיח שילדכם לא יהיה קורבן להרעלה. הנה כמה עצות שכדאי לכם ליישם בכל בית שבו יש ילדים קטנים:

• התייחסו לכל התרופות והמוצרים הביתיים, אפילו אלה שנראים כבלתי מזיקים לחלוטין, כאל חומרים מסוכנים, אם ילד סקרן בולע אותם. אפילו טבליות הוויטמינים של ילדים עלולות להזיק אם ילד מתפתה לבלוע את כל תכולת הבקבוק.

• נעלו את הארונות שמשמשים לאחסון מוצרי ניקוי, תרופות וחומרים מסוכנים אחרים במנעולי בטיחות. אין זה מספיק רק להחזיק אותם "הרחק מהישג ידו של הילד".

• אל תשאירו חומרים מסוכנים ללא השגחה בעודכם עונים לטלפון או מגיבים לצלצול בפעמון הדלת. ילדים מצליחים להגיע לכל דבר ולכל מקום, גם אם יש להם רק כמה שניות לעשות זאת.

• החזיקו תרופות ומוצרי ניקוי במכלים המקוריים שלהם. כך תמנעו טעויות ותוכלו לבדוק את ההוראות שעל התווית במקרה של בליעה מקרית.

• זרקו מייד מכלים ריקים ותרופות שלא נעשה בהן שימוש.

• כשאתם נותנים תרופות לילדכם, ודאו שהחדר מואר היטב ושאתם יכולים לראות בבירור את התווית.

• כשאתם מארחים, ודאו שתיקים וארנקים מונחים במקום שבו ילדכם לא יוכל להגיע אליהם. ילדים רבים הורעלו על-ידי תרופות שמצאו בארנקים.

לעיתים נפגע ילד בהרעלת מזון שגורמת לו להיות חולה מאוד לזמן מה, אבל התוצאות אינן חמורות. התסמינים הם הקאה שמלווה בדרך כלל על-ידי שלשול, ללא סימנים קודמים למחלה אחרת, כגון שפעת. אם אין תסמינים חמורים פרט לשניים שהוזכרו, אינכם צריכים לפנות לרופא. תנו לילד למצוץ קוביות קרח כדי להקל את הצמא שלו, אבל אל תניחו לו לאכול או לשתות במשך שש שעות מתום ההקאות. הוא יכול לשתות אז תה צמחים, מרק עוף ומים רתוחים, אבל ללא מזון מוצק עד שיזכה לשנת לילה טובה. אם ההקאות ממשיכות והילד איבד יותר מ-10% ממשקלו המקורי, פנו לרופא. ייתכן שימצא לנכון לתת לו טיפול נגד התייבשות.

נקעים, שרירים מתוחים ושברים

מבנה העצמות והשרירים של ילדים שונה בצורה משמעותית מזה של מבוגרים, והבדלים אלה משפיעים על סוג הפציעה שעלולה להיגרם לזרועותיהם ורגליהם. בנקע נקרע או נמתח גיד, ופציעה מסוג זה נדירה מאוד אצל ילדים קטנים משום שהגידים עדיין אינם מחוברים בקביעות לעצם. ילדים גדלים נוטים יותר לסבול מנזק לאפיפיזה, הקצה הרך של העצם, אם ילדכם מעקם את מפרק כף ידו, ברכו או קרסולו, והנפיחות והכאב מתמידים יומיים או יותר, פנו לרופא, משום שאם זהו שבר באפיפיזה, הוא זקוק לסד קיבוע.

השכבה החיצונית של העצמות, שמכונה מסב העצם או קרום העצם, עבה יחסית ופחות שבירה אצל ילדים בהשוואה למבוגרים. לכן פגיעות שהיו גורמות לשבר חמור אצל מבוגרים, כולל תזוזה של קצות העצם השבורים, מתבטאות אצל ילדים בשבר חלקי בלבד (מכונה באנגלית Greenstick Fracture – בדומה לפיצול שנגרם כששוברים ענף ירוק מעץ). העצם אינה נשברת לגמרי ונפרדת לשני חלקים אלא מתכופפת, והתוצאה היא הרבה מאוד סדקים זעירים אורכיים בנקודת הפגיעה. מצב כזה דורש טיפול רפואי של קיבוע השבר.

אם ילדכם נקע קרסול או ברך, אין צורך לפנות מייד לטיפול רפואי. עיכוב ליומיים, כדי לראות אם הכאב והנפיחות נעלמים מעצמם, לא יפגע בילד, גם אם יתברר שהפציעה היא שבר ויש לטפל בה. עודדו את ילדכם שלא להישען על האיבר הפצוע והניחו שקיות קרח על האזור שנפגע כדי להוריד את הנפיחות. טיפול זה מועיל לשעה בערך, ורופאים רבים מייעצים לחמם את המקום כדי לשפר את מחזור הדם.

אני חייב לומר בכל הכנות שזהו אחד המצבים שבו מדע הרפואה ממש לא מדויק, משום שדעות הרופאים חלוקות בקשר לשאלה, האם עדיף לחמם או לקרר קרסול נקוע.

איש אינו יודע מה באמת עוזר במקרה כזה – חום או קור. הדבר החשוב הוא לחבוש את הקרסול בתחבושת אלסטית כדי למנוע תזוזה שרק תחמיר את הפגיעה. ודאו שהתחבושת אינה הדוקה יותר מדי כדי שלא תעצור את זרימת הדם. אל תקשיבו למי שאומר לכם שהטיפול הטוב ביותר הוא לגרום לילדכם להתחיל ללכת מייד על הרגל הפגועה. כאב הוא דרכו של הטבע לומר לכם שמשהו לא בסדר, ולכן, אם הקרסול של הילד כואב, המסר הוא "לא לזוז, לא לדרוך".

אם איבר פצוע כלשהו – קרסול, ברך, מפרק כף היד, מרפק או כתף – לא החלים תוך יומיים, פנו לרופא. המתנה בת יומיים מפחיתה את האפשרות שילדכם יעבור צילום מיותר, ובכל זאת תבטיח שכן יבוצע צילום כזה אם הוא באמת זקוק לו. האומדן הוא ש-98% מכל הצילומים שמבוצעים בגלל פציעות בזרועות וברגליים אינם מגלים שברים, ולכן ברור שרופאים מזמינים אותם מתוך קלות דעת.

הורים שילדיהם מקבלים טיפול בסטרואידים נגד אסתמה או כל חולי אחר, חייבים להיות ערים לאפשרות שילדם יסבול משברים בצלעות או בחוליות או גפיים ללא כל סיבה ברורה. שימוש ממושך בסטרואידים גורם לירידה בצפיפות העצם, וילד חולה אסתמה, שקיבל טיפול בסטרואידים במשך שנה או יותר, עלול לסבול משבר בצלעות בזמן התקף שיעול. המרכז הלאומי לאסתמה בארצות-ברית בדק 128 ילדים שלקחו סטרואידים במשך שנה או יותר, ומצא ש-14 מהם סבלו בסך הכול מ-58 שברים בצלעות או בחוליות. שברים מסוג זה לא התגלו אצל קבוצת בקרה של 54 ילדים חולי אסתמה שלא קיבלו טיפול ארוך-טווח בסטרואידים.

אם ילדכם סובל מפציעה חמורה באמת בעקבות נפילה מעץ או תאונת דרכים, ונראה שיש לו שבר חמור או פגיעה בצוואר או בעמוד השדרה, אל תנסו להזיז או להרים אותו. כסו אותו בשמיכה חמה כדי למנוע הלם והפסיקו דימום על-ידי הפעלת לחץ על הפצע. ודאו שהוזעק אמבולנס למקום והמתינו לבואם של הפרמדיקים המנוסים שידעו איך להזיז את ילדכם בבטחה ומהו טיפול החירום שיש לתת לו במקום.

חנק

לתינוקות וילדים קטנים תשוקה עזה להשגת סיפוק בעזרת הפה, ולכן הם אוהבים כל כך להכניס חפצים קטנים לתוך פיותיהם. לפעמים חפצים אלה נתקעים בגרונם או נשאפים אל תוך ריאותיהם ויוצרים מצב חירום שדורש פעולה מיידית של מי שנמצא בקרבתם.

הורים זהירים ימנעו מלתת לילדיהם צעצועים שיש בהם חלקים קטנים, בני-הסרה, בוטנים או ממתקים קשים שעלולים לגרום להם לחנק. אולם אינכם יכולים להשגיח על ילדכם בכל רגע ביום, ולכן תמיד קיימת האפשרות שלמרות כל אמצעי הזהירות הילד ימצא משהו קטן מספיק שיוכל להכניס לפיו. לפעמים חפץ זה נתקע בגרונו.

במצב זה חיוני שתפעלו מייד ובצורה הנכונה. הצעד הראשון הוא לקבוע האם הילד מסוגל לדבר ולנשום. אם כן, מעבר האוויר חסום רק בחלקו. במקום לנקוט צעדי חירום שעלולים להזיז את החפץ למקום מסוכן יותר, קחו את הילד לחדר המיון ושם יוציאו אותו.

אם מעבר האוויר חסום לגמרי ולכן הילד אינו יכול לנשום, אין לכם זמן לחפש עזרה. עליכם לנקוט בעצמכם צעדי חירום. ראשית בדקו האם אתם יכולים לראות את החפץ בגרונו של הילד. אם כן, ואתם חושבים שאתם יכולים להוציאו בעזרת אצבעותיכם, נסו לעשות זאת, אבל הימנעו מכך אם קיים סיכון שתדחפו אותו פנימה.

אם אינכם יכולים להגיע אל החפץ שנבלע השעינו את הילד על ברכיכם או על הזרוע שלכם כשהוא שוכב על בטנו וראשו וכתפיו נוטים כלפי מטה, והכו בחוזקה בין עצמות השכמה שלו בתחתית כף ידכם. עשו זאת שלוש או ארבע פעמים כדי לגרום לו להשתעל ולפלוט את החפץ. זכרו, אל תכו על גבו של אדם עומד כדי להוציא גוף זר מגרונו, משום שאתם עלולים לגרום לחדירתו למעבר האוויר שלו או לגרונו.

אם לא הצלחתם נסו את שיטת היימליך. עמדו מאחורי הילד וכרכו את זרועותיכם סביבו, כשאתם מאגרפים יד אחת ומכסים אותה בכף היד השנייה. הניחו את האגרוף מתחת למרכז כלוב בית החזה. כווצו את שתי הידיים תוך הפעלת לחץ פתאומי על מפתח הלב, פעולה הלוחצת על הריאה. פעולה זו גורמת לעליית לחץ האוויר בריאות, והתוצאה היא שהגוף הזר נפלט מגרונו.

זכרו ששיטה זו פותחה בעיקר לשימוש עם מבוגרים. אם מופעל יותר מדי לחץ על בטנו של תינוק או ילד קטן, הוא עלול לגרום נזק לאיברים פנימיים – בעיקר הכבד. אם עליכם לטפל כך בתינוק, השכיבו אותו על ברכיכם כשפניו כלפי מטה, ולחצו בכוח על גבו העליון כדי לגרום ליציאת האוויר מריאותיו.

בתי-חולים ומד"א מספקים בחינם הוראות להחייאת לב וריאה (CPR). מאחר שילדים מרבים מאוד לבלוע גופים זרים, כדאי לכם להירשם לקורס כזה.

במקרה שהילד אינו נושם, אינו יכול לדבר, והוא מכחיל – הדבר הראשון שהייתי עושה זו פעולת היימליך.

נשיכות על-ידי בעלי חיים

אם ילדכם ננשך על-ידי כלב או בעל חיים אחר, רחצו מייד את הפצע בסבון ומים ואחר כך החזיקו אותו כמה דקות מתחת מים זורמים. עליכם לפנות לטיפול רפואי כאמצעי זהירות או כדי לחבוש את האזור הקרוע. מסמכי חדר המיון עשויים לשמש עדות בזמן דיון משפטי, אם יהיה. כדאי לצלם את אזור הנשיכה ביום הנשיכה ובימים הבאים.

החשש הרציני מאוד ביחס לנשיכות בעלי חיים הוא האפשרות שבעל החיים הנושך חולה בכלבת. אם הילד ננשך על-ידי כלב, נסו מייד לזהות אותו ולמצוא אם הוא מחוסן. אם ננשך על-ידי חיית בר כלשהי, חשוב שתבדקו האם קיים מידע על בעלי חיים מסוג זה באזור מגוריכם, או האם פורסם שחלו בכלבת.

כלבת נגרמת על-ידי נגיפים שמעדיפים להגיע לרקמת המוח. לכן נזקיהם, אצל הכלב, השועל, התן, האדם, מתבטאים בנזק למוח או לעמוד השדרה. תקופת הדגירה אצל בני-אדם נעה מעשרה ימים ועד שנתיים או יותר. התסמינים הרגילים הם עצבנות רבה, חום, עוויתות שרירים וכאבים בגרון ובלוע. כשהמחלה מתקדמת לנפגע הפרשת ריר מרובה, יש לו קשיי בליעה, אפילו קושי לבלוע מים למרות הצמא העז שהוא חש, ומכאן השם הנוסף של מחלה זו, הידרופוביה. המוות נגרם בשל התכווצויות, תשישות או שיתוק. ברגע שאדם חלה במחלה, הטיפול היחיד הוא מנוחה וחומרי הרגעה למניעת התכווצויות.

אם ילדכם ננשך על-ידי בעל חיים, עומדת בפניכם הבחירה בין תוצאות הכלבת ותוצאותיהן של הזריקות נגד מחלה זו, שניתנות כדי למנוע את האפשרות שהילד ייפול לה קורבן. מאחר שהמחלה נוראה כל כך, הורים רבים מסכימים לזריקות אף שאין כל הוכחה שבעל החיים הנושך באמת חלה בכלבת.

אם אי פעם תיאלצו להחליט האם לתת לילדכם זריקות נגד כלבת או לא, אל תשכחו את התוצאות האפשריות שלהן. ראשית, תופעות הלוואי כוללות כאבים קשים מאוד, דבר שבהחלט לא הייתם רוצים לגרום לילדכם אם אפשר להימנע מכך. אבל חשש גדול יותר נגרם בשל העובדה שהחיסון נגד כלבת עלול לגרום להלם אנפילקטי (הלם בשל אלרגיה לחומר זר) ושיתוק חמור שעלול להפוך את ילדכם לנכה לכל ימי חייו.

האפשרות שהחיסון נגד כלבת יגרום לתוצאות קשות אלה קלושה, אבל כך גם האפשרות שאדם שננשך על-ידי בעל חיים ילקה בכלבת, אלא אם הוכח שבעל חיים זה חולה. כל שנה ננשכים מאות אלפי אנשים בעולם כולו על-ידי בעלי חיים, ורק מעטים מאוד מביניהם נדבקים במחלה איומה זו.

הבחירה שלכם קשה גם בגלל העובדה שגם אם אובחן בעל החיים הנושך כחולה בכלבת, קיימת בהחלט אפשרות שהאבחנה שגויה. דוגמה לכך היא אירוע שקרה באילינוי, ארצות-הברית, שם אבחנו השירותים הווטרינריים עשרה כלבים וחתולים כלוקים בכלבת. כתוצאה מכך נאלצו יותר ממאה אנשים לקבל את הזריקות המכאיבות והמסוכנות, ובעלי חיים רבים הומתו לשווא.

כשילד ננשך על-ידי כלב לא מוכר או חיית בר, עומדים הורים ורופאים בפני בעיה קשה שאין לה פתרון "נכון". לאור הניסיון שצברתי, אני נותן היום זריקות נגד כלבת רק כשידוע בהחלט שהננשך נפגע על-ידי חיה חולה: על-ידי עטלף, שעשוי בהחלט להיות נשא של וירוס הכלבת, או על-ידי חיית בר מזן שידוע שהוא נגוע בכלבת באזור שבו אירעה הנשיכה.

אם כך, מה עליכם לעשות אם ילדכם ננשך על-ידי בעל חיים? זוהי בעיה שיהא עליכם ליישב בכוחות עצמכם. אבל לו הדבר היה תלוי בי, ולו ידעתי שבעל החיים הנושך היה נגוע בכלבת או שהייתה קיימת סבירות ממשית שהוא חולה, הייתי נותן לילד את החיסון. אלמלא תנאים כאלה – הייתי נמנע מלתת לו את הזריקות.

הכשות נחשים גם הן סוג של פגיעה שנגרמת על-ידי בעלי חיים באזורים מסוימים בארץ. כשהייתי ילד לימדו בתנועות הנוער לטפל בהכשת נחש על-ידי חיתוך X בפצע וסחיטה או יניקה של הרעל. היום אני יודע שלא קיימות הוכחות מדעיות לתועלת או חוסר התועלת שבטיפול זה, אבל אם ההכשה מתרחשת במקום מבודד שבו אין טיפול רפואי, לא יקרה כלום אם תנסו זאת. במקרים אחרים התקשרו למרכז רפואי ותקבלו הנחיות טיפול בשטח. אחר כך העבירו את ילדכם מייד לחדר מיון. חשוב לנסות ולזהות את סוג הנחש, ולהביא את הילד למקום שבו יוכל לקבל מייד את הנסיוב המתאים.

כוויות קור

ילדים רגישים לקור כנראה פחות ממבוגרים, וכשהם משחקים הם נשארים לפעמים בחוץ זמן רב מהרצוי, גם כשקר מאוד. כשהם חוזרים הביתה, אזורים מסוימים בעור – בעיקר על אוזניהם, אפם, אצבעות ידיהם או אצבעות רגליהם – נראים לבנים לגמרי, והם חסרי תחושה.

כשהייתי ילד, הטיפול הנפוץ בכוויות קור היה שפשוף המקום הפגוע בשלג. זו תרופה עממית שהיא חסרת היגיון לחלוטין! המטרה במקרה כזה היא לחמם את האיבר הפגוע בהדרגה. אפשר לעשות זאת על-ידי טבילתו במים או חימומו בעזרת רטיות רטובות בטמפרטורה של הגוף. אין להשתמש במים חמים משום שהמטרה היא להפשיר את האזור בהדרגה, והעור הקפוא שאתם מטפלים בו אינו מסוגל להרגיש אם המים חמים מדי.

כוויות קור קלות אינן דורשות טיפול רפואי, אבל חשיפה מוגזמת לקור, בעיקר אם הנפגע נרדם או איבד את הכרתו, דורשת בדרך כלל טיפול ואפילו אשפוז.

תאונות דרכים

אמנם סוגי הפציעות שנגרמות בתאונות דרכים כבר נדונו בפרק זה, אולם אי אפשר לסיים אותו מבלי לומר משהו על בטיחות במכונית. תאונות דרכים הן אחד הגורמים העיקריים למותם של ילדים. תינוקות מתחת לגיל שנה הם הפגיעים ביותר, ואחריהם ילדים בגיל 6-1 וילדים בגיל 12-6.

הסיבה לכך שילדים פגיעים לתאונות דרכים יותר ממבוגרים פשוטה למדי. הם שוקלים פחות, והם מושלכים בקלות רבה יותר בשל עוצמת ההתנגשות. לכן חשוב ביותר להשתמש בכיסאות בטיחות לתינוקות וילדים שמשקלם פחות מ-22.5 ק"ג, ובחגורות בטיחות לילדים גדולים יותר. אל תטעו לחשוב שתינוק בטוח מפני פגיעה אם אתם מחזיקים אותו בחיקכם. הוא חייב להיות בכיסא בטיחות אפילו ביום שאתם לוקחים אותו הביתה בפעם הראשונה מבית-החולים.

החוק דורש היום כיסא בטיחות לתינוק, וטוב הדבר. כולנו נוטים לחשוב ש"לי זה לא יקרה". אבל בשנת 2008 אירעו 17,643 תאונות דרכים, מהן 399 קטלניות. 36,229 אנשים נפגעו בתאונות אלה, מתוכם 453 הרוגים ו-2,406 פצועים קשה. בעשור האחרון נהרגו 4,785 בתאונות דרכים. עם מספרים מחרידים אלה ברור שכל אחד עלול להיפגע בתאונת דרכים, כולל הילדים שלנו.

רק תחשבו שזה בערך מספרם של חיילים בגדוד של יחידה די מובחרת.

המדריך הקצר של ד"ר מנדלסון להתמודדות עם פציעות ותאונות

רוב הפציעות והתאונות אינן דורשות טיפול רפואי אם ההורים יודעים מה עליהם לעשות. אולם יש לבדוק היטב אילו פציעות חמורות די הצורך ומצדיקות פנייה לרופא או לחדר המיון. קראו בעיון את המידע שניתן בפרק זה, וכך תדעו לשפוט ולקבל את ההחלטות הנכונות אם ילדכם ייפגע בתאונה.

אמצעי זהירות בבית

• למדו את ילדכם את עקרונות הבטיחות ושמשו דוגמה בעצמכם.

• אל תשאירו תינוקות וילדים קטנים ללא השגחה.

• בדקו את התרמוסטט בדוד החשמלי ודוד השמש שלכם וודאו שחום המים אינו עולה על °50.

• אל תאפשרו לילדים לשחק בגפרורים או להשתמש בתנור ללא רשות. ודאו שידיות של מחבתות אינן בולטות החוצה כך שילדים יכולים לאחוז בהן. הרחיקו נוזלים חמים מהישג ידם של ילדים.

• החזיקו מספריים וסכינים במקומות שילדים קטנים אינם יכולים להגיע אליהם.

• החזיקו מכשירים חשמליים וכלי עבודה חדים במקומות שילדים אינם יכולים להגיע אליהם.

• פרקו כלי נשק ואחסנו אותם ואת המחסניות במקומות נפרדים.

• כסו שקעים ואל תשאירו מכשירים חשמליים בחדר האמבטיה.

• בדקו את כל הצעצועים וודאו שאינם מסוכנים.

• אחסנו את כל התרופות וחומרי הניקוי בארונות נעולים.

• ודאו שתריסים ומעקות יציבים ומאובטחים.

• אל תשאירו צעצועים על המדרגות. אל תשתמשו בשטיחים רופפים ואל תניחו אותם ליד מדרגות.

• הקפידו שדופנות מיטתו של התינוק מורמים כשהוא נמצא בתוכה. חגרו אותו בחגורת הבטיחות כשהוא יושב בכיסא הגבוה שלו. אם יש בביתכם מדרגות, התקינו שערים בראשן ובתחתיתן כשהוא מתחיל לזחול.

• מלאו חורים בחצר ותקנו מייד מדרכות פגומות.

• אם יש לכם בריכה אל תרשו לילדיכם לשחות ללא השגחה, ודאו שהיא מגודרת היטב, ואל תאפשרו לילדים או לאורחיהם לרוץ על שולי הבריכה הרטובים.

• הניחו רשימה של מספרי חירום ליד מכשיר הטלפון. זו צריכה לכלול את מספרי הטלפון של רופא הילדים, סניף מד"א המקומי, בית-חולים קרוב, המרכז לבקרת רעלים, המשטרה ומכבי האש. כך תחסכו זמן יקר במקרה של תאונה.

• כשאתם נוסעים במכונית ודאו שילדכם יושב בכיסא הבטיחות, אם משקלו פחות מ-22.5 קילו, ושכל אחד מהנוסעים ברכב חגר את חגורת הבטיחות.

הערה לגבי כיסאות הבטיחות: הוראות החוק בישראל שונות מעט מהחוק האמריקאי. לתינוק עד גיל שנה יש מושב בטיחות שהוא שוכב בו. מגיל שנה עד שלוש הילד יושב בכיסא בטיחות רגיל. עד גיל שמונה הוא יושב במושב הגבהה ומרותק לרכב עם המושב בעזרת חגורת הבטיחות של הרכב. ילד גדול יותר יכול להשתמש בחגורת בטיחות. בכל מקרה הילד חייב להיות מאחור ולא ליד הנהג. אין התייחסות למשקל הילד אלא למידות גופו. בהתאם לכך יש לבחור בכיסא המתאים.

 ספרים נלווים: