מולסה, דבש ומייפל: הסוכרים הבריאים

כך תשלבו טעם מתוק בתזונה בריאה

מתוך הספר "נטורופתיה - כוח הריפוי העצמי של הגוף"

סוכרים בריאים

האדם זקוק בתזונתו לחמשת הטעמים: מתוק, חמוץ, מר, מלוח וחריף. אולם, אם הוא יאכל ממזון מסוים יותר ומהאחר פחות, הוא יסבול מחוסר איזון והדרישה של גופו לטעם החסר, תגבר. רבים מאתנו מכירים את ההרגשה הזו של "חסר לי משהו מתוק" בעיקר בסוף ארוחה, כיוון שהגוף לא קיבל את הטעם המתוק בארוחה. האדם זקוק לטעם המתוק, אך ניתן לקבל אותו ממקורות טובים יותר:

מולסה – המולסה היא החלק הכהה (החום) שנשאר מקנה הסוכר, בתהליך הפיכתו לסוכר לבן. היא מכילה חלבון ועשירה מאוד בברזל. היא מכילה כ-50% פחמימות ולכן יש לה טעם מעט מר. מחקרים מצאו שהמולסה משפיעה לטובה על רכיבים מטבוליים בזמן פעילות גופנית. קיימת בשוק גם מולסה ממותקת שמכילה כ-98% סוכר, אך היא בעייתית ולמעשה היא אינה שונה בהרבה מסוכר לבן או חום.

הכנת מולסה. מקור: pixabay

סוכר חום – הסוכר החום הוא בדרך כלל סוכר לבן המעורב עם צבע כרמל, או במקרה הטוב יותר, עם כמות מסוימת של מולסה. לכן, הסוכר החום המומלץ ביותר לשימוש הוא מסוג "דמררה", שהוא פחות מעובד ומכיל מולסה.

סוכר פירות (פרוקטוז) – סוכר הפירות יכול לשמש כתחליף לסוכר הלבן בעיקר לסוכרתיים, כיוון שהכנסתו לתאים אינה דורשת אינסולין. עם זאת, הוא עדיין יכול לגרום לפעילות-יתר של המערכת ההורמונלית ולפגיעה בשיניים. כמו כן, הוא הופך מיד לשומן. לכן עדיף לאכול פירות: כך מקבלים גם סיבים, ויטמינים ומינרלים.

דבש – דבש הוא מוצר הדבורים, אשר אוגרות צוף מפרחים ומעבדות ממנו בקיבתן את הדבש. הדבש נחשב למזון אנרגטי מאוד; הוא מכיל סוכרים פשוטים, כ-35% חלבון (11 חומצות אמיניות) וויטמיני B קומפלקס, C, D ו-E. הדבש הטבעי הוא נוזלי ומתגבש עם הזמן. מה שקובע את קצב התגבשותו הם העונה וסוג הפרחים שממנו הופק. דבש מחומם מאבד את רוב הרכיבים התזונתיים שבו והופך לדומה מאוד בהרכבו לסוכר לבן, לכן לא רצוי להשתמש בו לבישול ולאפייה. הדבש לא מומלץ לתינוקות עד גיל שנה וחצי, כיוון שהוא עלול להכיל נבגים של חיידק הבוטולינום ומערכת העיכול של התינוקות אינה מסוגלת לפרק אותם (כתוצאה מכך, הם עלולים להתרבות במעיים ולגרום לתסמינים לא נעימים ואפילו קטלניים). לדבש קיימות תכונות רפואיות הידועות כבר אלפי שנים וחלקן גם הוכחו במחקרים. לדוגמה, הוא מרפא פצעים, בעל תכונה אנטי-בקטריאלית ומשפר משמעותית מצבי ספחת (פסוריאזיס) ודרמטיטיס (אסתמה של העור). לאחרונה החלו להפיק דבש "מלאכותי", שכדי להפיק אותו, הדבורים מקבלות תמיסת סוכר המכילה תמציות של צמחי מרפא שונים, ויטמינים ועוד. סוגי הדבש השונים מתאימים לטיפול במצבים מיוחדים, בהתאם לסוגי תמציות צמחי המרפא השונים.

מאלטוז – דו-סוכר הנמצא בדגנים, מתפרק לאט יותר מהסוכרוז (הסוכר המוכר לכולנו), ולכן הוא גורם לפחות תנודות ברמות הסוכר בדם.

לתת (מאלט) – סירופ המופק מדגנים, בעיקר שעורה, אורז או תירס ונמצא בשימוש בבירה שחורה, עוגות ולחם.

סירופ מייפל – סירופ המייפל מקורו בשרף עץ המייפל. הוא בעל טעם ייחודי, שמשתמשים בו בעיקר כרוטב לפנקייק ולוופל אמריקאי, אך הוא ניתן לשימוש גם לאפייה ובממתקים. סירופ המייפל הטבעי מכיל סוכרוז שהוא דו-סוכר בעייתי הגורם לתנודות סוכר בדם, אך בהיותו טבעי ולא מעובד, הוא פחות מזיק. בחנויות ניתן להשיג גם סירופ בטעם מייפל, שהוא מוצר שאינו טבעי ועשוי ממים, סוכר וצבעי מאכל.

סוכר התמר (סילאן) – מופק מתמרים ויכול בהחלט לשמש כתחליף לסוכר הלבן באפייה או בהכנת ממתקים. פרי התמר בשלמותו יכול להוות תחליף ל"משהו מתוק" שהאדם מחפש, אבל עם יתרונות רבים על פני מתוקים אחרים. הפרי מכיל כ-18% מים, פחמימות, מעט נתרן, סידן בזמינות גבוהה, ברזל, וויטמיני ה-B קומפלקס.

קקאו – מופק מזרעי עץ הקקאו הנקרא Theobroma ומכאן נגזר שמו של הרכיב העיקרי שבו, תיאוברומין – רכיב מעורר הדומה בפעילותו לקפאין. כמו כן, הוא מכיל סידן, ברזל ומינרלים חיוניים אחרים וכן חומצה אוקסלית, המונעת את ספיגת אותם מינרלים. הקקאו מכיל מעט מאוד שומנים בלתי-רוויים ובין 30% ל-50% שומנים רוויים. מפולי הקקאו מכינים שוקולד, אשר חלק מהאנשים רגיש או אפילו אלרגי אליו והוא מכיל כמובן את תכולת פולי הקקאו, סוכר, שומן ונוגדי חמצון. השוקולד נחשב למאכל מעורר תשוקה בגלל תכולת הפנילתילאמין שבו – מעורר עצבי ומעלה מצב-רוח, הדומה במבנהו הכימי להורמון מעורר תשוקה.

אבקת חרובים – אבקת החרובים דומה בטעמה ובצבעה לשוקולד וכיום ישנם בשוק ממתקים רבים מ"שוקולד" חרובים. השימוש באבקת החרובים הפך לפופולרי באפייה ובשתייה, כתחליף לקקאו. אבקת החרובים מכילה חלבונים, פחמימות, סידן, זרחן וחלק מקומפלקס ויטמיני B. כמו כן, היא מכילה סיבים תזונתיים מסיסים במים, שמחקרים הוכיחו שהם גורמים לירידה משמעותית ברמות הכולסטרול בדם. במחקר נוסף שנערך בקרב תינוקות בני 48-4 חודשים הסובלים משלשולים אקוטיים וכרוניים, נמצא כי טיפול עם מיץ חרובים השפיע מאוד על הבראתם.

סטיביה – צמח ממוצא דרום אמריקאי (שמו הבוטני המלא: Stevia Rebaudi Bortoni). הוא מאופיין בעליו המתוקים יותר מסוכר ובהיותו חסר תוספת קלורית. הצמח שימש את תושבי דרום אמריקה כממתיק טבעי להמתקת תה המאטה שהם נהגו לשתות (משקה עשבים מר). צמח הסטיביה בטוח לשימוש ולא נמצאו תגובות אלרגיות לצמח. הוא מתוק פי 200 מסוכר ונטול קלוריות, ולכן מתאים לשימוש של אנשים סוכרתיים. כיוון שאינו מכיל חומצת אמינו פנילאלאנין, הוא מתאים גם לחולי פנילקטונוריאה (PKU), אשר לחולים בה קיימת בעיה בפירוק חומצת אמינו זו. כמו כן, הוא מתאים לאנשים עם עודף משקל המעוניינים לרזות על-ידי הפחתת הסוכרים בדיאטה. הממתיק נמכר בארץ במספר צורות: הצמח עצמו, עלים מיובשים, נוזל או אבקה. את השתיל ניתן לרכוש בכל משתלה ולגדלו בבית, למרות שהוא צמח רגיש מאוד לגידול. רצוי למולל את העלים לפני הכנסתם לכוס המים הרותחים, או במקרה של המתקת קפה, מומלץ לחלוט את העלים במים הרותחים ורק אז להוסיף את הקפה והחלב. כמו כן, אפשר להשתמש גם בעלים יבשים, לטחון אותם ולהשתמש באבקה להמתקה, בישול או אפייה, כשיתרונה של אבקת הסטיביה הוא שאינה מתפרקת בחום. הסטיביה בצורתו הנוזלית משווק בבתי הטבע ואבקת הסטיביה ניתנת לשימוש גם בשקיקים מוכנים לחליטה. נוסף להיותו תחליף לסוכר, לצמח הסטיביה גם תכונות רפואיות רבות ומחקר ספציפי לגביו הוכיח, כי שימוש בצמח משפיע בצורה משמעותית על הפחתת לחץ-דם סיסטולי ודיאסטולי. במחקר אחר שבדק חולי סוכרת מבוגרים נמצא שצמח הסטיביה הפחית בצורה משמעותית את רמות הסוכר בדם והשפיע לטובה על חילוף החומרים של הסוכר.

ספרים נלווים:

דלג לתוכן מרכזי