מחלות מין אצל הומוסקסואלים

ריבוי פרטנרים מיניים בשילוב הרגלים מיניים מיוחדים הופכים את קהילת ההומוסקסואלים לחשופה במיוחד למחלות המועברות במגע מיני. ד"ר עמיהוד צ'רנוב מציע פתרונות משולבים להעלאת המודעות למחלות מין ולמניעתן גם בקרב הומוסקסואלים.

מתוך הספר: המדריך השלם למחלות מין

ממחקרים רבים ושונים שנעשו בקרב הומוסקסואלים, הסתבר שריבוי מספר בני הזוג המיניים הבלתי קבועים באוכלוסייה זאת היה גורם הסיכון הגבוה ביותר להידבקות במחלות המועברות במגע מיני, שבהן חלו (דלקת כבד, עגבת, זיבה ואיידס). בנוסף, נמצא שהרגלים מיניים מיוחדים, כמו מגע של אבר מין בפי הטבעת או של לשון בפי הטבעת הוסיפו לקטלוג של מחלות המין המקובלות עוד סדרה שלמה של חיידקים, וירוסים וטפילים הנמצאים במערכת העיכול. קבוצת מחלות זו כוללת דלקת כבד נגיפית מסוג B, ג'יארדיה למבליה (טפיל החי במעיים), אמבות (טיפול החי במעיים) ושיגלוזיס (חיידק בשם שיגלה החי במעיים וגורם לשלשולים).

להלן פירוט כמה מחלות מין הנפוצות באוכלוסיית ההומוסקסואלים: מחלת העגבת מצטיינת בכך שהכיבים הראשונים שלה אינם כואבים (גם אצל חולים שאינם הומוסקסואלים) ולכן אפשר "לפספס" בקלות עגבת של החלחולת. ייתכן שהומוסקסואלים הם בני מזל לגבי מחלה זו, מאחר שכיבים באזור החלחולת ובפי הטבעת הם לעיתים מכאיבים, או גורמים לתסמינים כמו: שלשול דמי, עצירות, תחושת התכווצויות באותו אזור או דימום. בגלל ריבוי השותפים המיניים האנונימיים קשה לאתר, בדרכים המקובלות, מספר רב של מקרי עגבת באוכלוסייה הרגילה.

מחלות מין בקרב הומוסקסואלים. מתוך הספר

מחלת הזיבה אצל הומוסקסואלים מפתחת תופעות מיוחדות מאוד בקרב אנשים שמקיימים יחסי מין דרך הפה או פי הטבעת. בעיה זו מחריפה, לעיתים, מאחר שזיבה הפוגעת בלוע ובפי הטבעת יכולה להיות ללא תסמינים.

דלקת שופכה לא זיבתית היא מחלה הנמצאת בשכיחות נמוכה אצל הומוסקסואלים, בהשוואה לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית, ושיעור החולים בכלמידיה הוא 20% בהשוואה לאוכלוסייה רגילה, שבה שיעור החולים הוא 40%.

במשך הזמן פורסמו מקרים של הומוסקסואלים שנתקפו בזיהום על ידי טפילים חד תאיים כמו אמביאזיס (על ידי אמבה) וג'יארדיזיס (על ידי ג'יארדיה למבליה), הנמצאים במערכת העיכול. טפילים אלה נמצאו, בעיקר, אצל אלה שקיימו מגע מיני של פה ופי טבעת. ידוע, שזיהומים אלה עוברים דרך הפה והצואה. במקרים שבהם הביטוי הקליני הוא בדלקות מעיים חריפות או כרוניות, יש צורך בטיפול נמרץ. מחקרים שונים ניסו להוכיח שזיהומים בהומוסקסואלים על ידי הטפילים האלה מקטינים את חיסוניות גופם ומאיצים את הופעת מחלת האיידס. בכל אופן יש לטפל בהם כמקובל.


רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫


מחלה אחרת שנפוצה בקרב הומוסקסואלים היא דלקת כבד נגיפית מסוג B. זוהי מחלה קשה המועברת גם במגע מיני ופריצת הדרך לטיפול בה התבטאה בפיתוח תרכיב חיסוני נגדה שעזר למנוע את הופעתה. אולם, עלות התרכיב והזמן הממושך הדרוש לחיסון, שמגיע ל-6 חודשים, מנעו שימוש נרחב בו. סיבה נוספת לחוסר הפופולריות של התרכיב בארה"ב, מקורה בחששות שהיו בעבר לגבי זיהום החיסון בווירוס האיידס. חששות אלו נשללו בהמשך. אי לכך, דלקת כבד נגיפית עדיין שכיחה למדי כמחלה המועברת במגע מיני, אך ידועים מקרים שבהם עברו הנגיפים גם בדרכים אחרות כמו עירוי דם וכדומה. הטיפול בה מאפשר רק הקלה רפואית של סבל החולה, ויש צורך לאתר את האנשים שבאו במגע מיני עם החולה, כדי למנוע את התפשטותה. התוצאות של זיהום כזה יכולות להיות שונות, ביניהן: דלקת קשה של הכבד, דלקת כרונית של הכבד, שחמת של הכבד ולעיתים גידול סרטני בכבד ואפילו מוות. ישנם מקרים שבהם מצוי זיהום כרוני של הכבד, שבמהלכו הם הופכים ל"נשאים" של המחלה וזאת ללא תסמינים. קיימים, כמובן, גם חולים שמחלימים לגמרי.

אי אפשר לסיים פרק זה מבלי להזכיר מחלה קשה מאוד, שמעסיקה כבר הרבה שנים את כל העולם והיא מחלת האיידס, שהייתה פטלית והפכה למחלה כרונית בזכות הטיפולים המעולים בה. עקב היקפה וחומרתה בעבר ובהווה הוקדש למחלה זו פרק מיוחד, שיידון כולו במחלה זו ובהשלכותיה על עולמנו המודרני, בהיותה גם שייכת למשפחת המחלות המועברות במגע מיני.

לסיכום

ביחסינו לגבי מחלות המין בקרב הומוסקסואלים, הטיפול בהן ומניעתן, עלינו לאמץ פתרונות המשלבים טיפולים במסגרת חברתית ובריאותית ציבורית. יש להרבות בהסברה ובחינוך נאותים, שיוצרים מוטיבציה בקרב אוכלוסייה זו לחפש דרכי התנהגות שבכוחן למנוע מחלות.

מובן שהשימוש בקונדום, הימנעות מיחסי מין אקראיים, ביקורת תקופתית אצל רופא והגברת התודעה לגבי מחלות המין (עיתונות, מדיה, הרצאות רפואיות ועוד), יש בכוחם לתרום רבות ולהביא למודעות למניעת מחלות מין גם בקרב אוכלוסייה זאת.

ספרים נלווים:

דלג לתוכן מרכזי