קפצה עליהם הזיקנה: מהן 'התפרצויות זיקנה'?

מתוך הספר: חיים בריאים וארוכים

כולנו מכירים התפרצויות גדילה. אם יש לכם ילדים, בוודאי שמתם לב שקצב הגדילה שלהם משתנה. לפעמים נדמה שגדלו בתוך כמה שבועות, אך ישנם זמנים שנדמה שלא התפתחו כלל.

לאחרונה נתגלה שאנו מזדקנים בצורה דומה. יש לזכור שההזדקנות מתרחשת כשהתאים מתים, זה שונה מאוד מגדילה ומהתפתחות של בני-אדם. ילדים אינם מזדקנים בתהליך התבגרותם; הם הופכים בשלים, וחייהם באים לידי ביטוי מלא. הזדקנות, לעומת זאת, היא תהליך של איבוד תפקוד הנובע מאיבוד תאים ומאיבוד רזרבות באיברים - תהליך הנגרם מפעילות-יתר של המערכת החיסונית. תהליך ההזדקנות אינו מתחיל אלא בהגיענו לשנות ה-20 המאוחרות או לתחילת שנות ה-30 של חיינו.

אך כמו הגדילה, גם הזקנה מתרחשת בהתפרצויות. אלה הן תקופות שבהן אנו מאבדים תפקוד של איבר מהר יותר מאשר בתקופות אחרות. השפעתן של תקופות אלה תלויה בדרגת הפעלת-היתר של המערכת החיסונית - ככל שגדלה עוצמתה ואורכה של הפעלה זו, כך תהיה השפעת ההתפרצות עמוקה יותר.

כמה פעמים הבטתם במישהו והיה נדמה לכם שהזדקן מאוד תוך זמן קצר? אם תתבוננו "מתחת לעורו", תגלו סימנים שונים של הפעלה חיסונית: רמה גבוהה של CRP (חלבון מגיב C), מספר גבוה של תאי דם לבנים, ותאי דם לבנים שהופעלו לסייר ברחבי הגוף במשימת חיפוש והשמדה.

מנגד, כשאתם מביטים באדם הנראה צעיר הרבה יותר מגילו, הוא או היא בדרך כלל שלֵווים, רגועים בריאים, ורק לעיתים רחוקות אוכלים אכילת-יתר. מתחת לעור תמצאו קרוב לוודאי רמות נמוכות של CRP, מספר נמוך של תאי דם לבנים, רמה נמוכה של אינטרלוקין וכן הלאה.  

כדי להאט את תהליך ההזדקנות, עלינו להימנע מהתפרצויות זקנה הנגרמות מהפעלה מיותרת של המערכת החיסונית. אם נעשה כך, נוכל לחיות חיים ארוכים ובריאים מאוד.

תגובה לאסונות ולמקרי חירום

הפעלת-יתר של המערכת החיסונית נגרמת פעמים רבות בעקבות תגובה לאסונות ולמקרי חירום, כגון פציעות, זיהומים ומחלות.

פציעות 

אם מדובר בשבר ברגל, בפצע דקירה או בפצע ירי. תגובת הגוף לפציעה כזו חורגת בעוצמתה. לכן מהוות פציעות סוג של מקרי חירום גופניים, המייצרים תגובה חזקה מאוד של המערכת החיסונית.

אוסטאופורוזיס: הדרך למניעת שברים בגיל מבוגר

מקרי מוות אלה הם תוצאה של הפעלת המערכת החיסונית המתרחשת בעקבות הפציעה. הפעלה חיסונית זו מובילה לשיעורים גבוהים יותר של התקפי לב, מקרי שבץ וקרישי דם קטלניים - ואלה אכן מסוגלים להרוג.

סוג נוסף של מקרה חירום הוא היפוקסיה או רמת חמצן נמוכה. היפוקסיה מתרחשת במקרים כמו טביעה, חנק, שהות בגובה רב, ובדום נשימה בשינה, מצב שכיח למדי שבו מפסיק האדם לנשום בשנתו בשל חסימת נתיב אוויר לאחר שנפלה לשונו לדופן האחורי של הגרון.

תפקוד ריאות לקוי נקשר אף הוא להפעלת המערכת החיסונית, משום שהוא גורם בדרך כלל להיפוקסיה.

ניתן לחיות רק 4-3 דקות ללא חמצן. אך גם כששורדים, גורם חוסר חמצן נזק גדול לגוף, ומהווה איתות חזק וברור למערכת החיסונית על סכנת מוות.

זיהומים והתקפות אחרות

סוג שלישי של מקרי חירום הוא זיהומים שונים, כגון חיידקי סטרפ (סטרפטוקוקים), שפעת העופות, דלקת ריאות, דלקת כליות או ברונכיט.

כל מקרי החירום האלו מסוגלים להרוג אותנו. לכן פלישתם גורמת אף היא הפעלה נמרצת של המערכת החיסונית. ואכן, מדע הרפואה מצא שככל שגדל מספר הזיהומים החריפים שמהם סבלנו, כך גדל הסיכון שלנו ללקות במחלות כמו התקף לב, שבץ וסרטן.

במחקר שדווח בכתב העת American Journal of Cardiology  ב-2003, מצאו החוקרים קשר חזק בין מספר הנוגדנים לחיידקים מסוימים (כגון כלמידיה פנאומוניה, ציטומגלווירוס, נגיף הרפס סימפלקס 1, והליקובקטר פילורי) ובין מחלת העורקים. במילים אחרות, ככל שעולה תדירות הזיהומים בגוף, כך גדל הסיכון למחלת העורקים הכליליים.

זיהומים נמצאו קשורים גם לסרטן. נמצא שזיהומי בקטריות ונגיפים אחראים לחמישית ממקרי הסרטן בעולם. חלק מהזיהומים שנמצאו קשורים לסרטן כוללים את הליקובקטר פילורי, שהוזכר כבר קודם לכן (שנמצא קשור לסרטן הקיבה), שיסטוסומיאזיס או בילהרציה (שנמצא קשור לסרטן שלפוחית השתן), נגיף אפשטיין-בר (לימפומה), נגיף פפילומה אנושי (סרטן הצוואר) ודלקת כבד B  ו-C (סרטן הכבד).

זיהומים כרוניים נקשרו גם למחלות מוח, כגון שיטיון (דמנציה) ואלצהיימר, וזיהומים גם נמצאו כגורמים להפרעות אוטואימוניות קלאסיות רבות. למשל, זיהומי סטרפ בגרון מוכרים כמעוררים מחלת כליות אוטואימונית ומחלת מסתמי הלב. זיהומים נמצאו כגורמים גם לטרשת נפוצה (נגיף הרפס אנושי), דלקת מפרקים שגרונית (זיהומי סטרפ), מחלת קרוהן (מיקובקטריום פאראטוברקולוזיס).

מכל המידע הזה עולה בבירור, שתגובתה המיידית של המערכת החיסונית לזיהום כלשהו יוצרת הפעלה ארוכת טווח, הנמשכת זמן רב לאחר שחוסל הגורם המזהם - וכך יוצרת בעיות העלולות להימשך כל החיים.

סרטן

סרטן יכול להיחשב מצב של מלחמה כוללת המתרחשת בגוף. המערכת החיסונית נכנסת לרמת הפעלה גבוהה בכל פעם שמתפתח סרטן, ולכן הפוטנציאל לנזק עצום.

קיימות כיום עדויות רבות המצביעות על כך שהגוף מנהל מלחמות קטנות נגד הסרטן כל הזמן. אין זה נדיר, שבאחד התאים אי שם בגוף מתרחשת מוטציית דנ"א ההופכת את התא לסרטני. אינספור סיבות עלולות לגרום מוטציות דנ"א כאלה, כולל חשיפה לקרינה, חשיפה לחומר כימי כלשהו המגיע לרמה רעילה, או כתוצאת לוואי של חילוף החומרים בגוף - מנגיף המזהם את התא, נזק של רדיקלים חופשיים בתוך התא, או פשוט בגלל טעות כלשהי העלולה להתרחש במהלך התחלקות התאים והתרבותם.

ברמת התא מתרחש סרטן לעיתים קרובות, אולם תאים סרטניים אלה אינם מתפתחים לכדי גידולים קטלניים משום שהמערכת החיסונית משכימה והורגת את התאים הלא-נורמאליים.

תגובות לאסונות לא מוחשיים

תחום נוסף של הפעלת המערכת החיסונית הוא בתגובה לאסונות מורגשים, אך בלתי מוחשיים. למעשה ישנו תחום שלם העוסק בכך: פסיכונוירואימיונולוגיה – חקר הקשרים בין לחץ, מערכת החיסון ומחלות.

מחקרים רפואיים חדשים מראים שפחד, כעס או דיכאון מגבירים את הסיכוי להידבק בכל המחלות הקשורות להזדקנות. גם חרדה הוכחה כמפעילה את המערכת החיסונית, וכך גם דיכאון וייאוש.

כיצד אפוא חשה המערכת החיסונית ברגשות אלה?

מסתבר שבדרך דומה מאוד לזו שבה המוח חש בכך: דרך מוליכים כימיים, כולל אדרנלין, סרוטונין, דופאמין, ומעבירים עצביים אחרים. המדענים עדיין אינם יודעים היכן בגוף נולדים הרגשות. הסביר ביותר שתחילתם במוח, יחד עם המחשבות, אך אין זו אלא תיאוריה אחת - השערה אחרת ממקמת את מקור הרגשות במרכזי העצבים שבמעיים. למערכת החיסונית דרך מפותחת מאוד לחוש את רגשותינו, ואז להגיב לאיום שגרם להם.

ישנו מחקר המראה שהמפתח למניעת מחלת לב טמון בשליטה על רגשות. מסיבה זו, יכולים ביופידבק, מדיטציה, יוגה, חשיבה מלאת חמלה ואמצעים אחרים של עבודה על רגשות, לבטל או להקל את ההשפעות השליליות של פחד, שנאה ודיכאון, והם אכן עושים זאת.

 ספרים נלווים: