לומדים לאכול חכם

מתוך הספר: האינטליגנציה הרגשית של האכילה

בעיקרון, דיאטה היא משחק של מספרים. כמות מסוימת של בשר אדום רזה, כך וכך אשכוליות, כמות מסוימת של גלידה, כך וכך חזה עוף בגריל. בין שאתם סופרים קלוריות, גרמים של שומן, גרמים של פחמימות, נקודות או יחידות מידה (כוס, כף), דיאטה היא בעצם עניין של מספרים. אפילו כשהדיאטה מבטיחה שאתם לא צריכים לספור מספרים, הרי שזה משום שהדבר כבר נעשה עבורכם.

נכון, למספרים יש חשיבות. עשרים ותשעה גרמים של שומן בביג-מק הם הרבה יותר מדי, אם המטרה שלכם היא לשלוט במשקל שלכם ולהגן על בריאותכם. אבל בכנות, אתם צריכים לשלוט בהחלטה שמונעת על-ידי רגשות, שדוחפת אתכם לאכול אותו (אני רוצה אותו!), לפני שתוכלו לחשוב על מספרים בצורה אובייקטיבית.

בכל פעם שאתם מחליטים לאכול, הבחירה מבוססת על הרגשות שלכם – מה נראה טוב, מה מושך את עיניכם או מתאים למצב-הרוח שלכם. אם זה לא היה כך – אם הייתם בוחרים מה לאכול על בסיס הידע שלכם, כלומר, מה אתם "צריכים" לאכול – תפריטים במסעדה היו נעשים לרשימת עובדות תזונתיות, במקום תיאור חי שמשתמש במילים כגון "לוהט", "עסיסי" ו"רך כחמאה".

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

כדי להדגים את הרגשות העזים שמזון מעורר בנו, אני מציגה מחקר מדאיג למדי שבוצע באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, ואשר בו חוקר המזון פאול רוזין, שהתפרסם כשבדק את היחסים בין סלידה ומזון, הציע למתנדבים שוקולד בצורת צואה של כלב. איכסססס. יותר מ-40% מהמשתתפים סירבו לאכול אותו. הם לא חשבו לעצמם, הי, זה שוקולד. הרגש שלהם – סלידה – התגבר בבירור על ההיגיון שלהם.

דוגמה מצוינת אחרת לעובדה שרגשות, ולא מספרים, הם שקובעים את החלטות האכילה שלנו, נצפתה על-ידי החוקרים המוערכים ג'נט פוליבי ופיטר הרמן. אפקט "לעזאזל-עם-זה" שלהם מתאר מחזור של התנהגות שמאפיינת אנשים שעושים דיאטה – אכילה מאופקת ומוגבלת (דיאטה) ואחריה אכילת-יתר, תחושת אשמה ועוד אכילת-יתר.

פוליבי והרמן ידעו, ממחקרים קודמים, שאנשים שעושים דיאטה משתמשים בכמויות עצומות של אנרגיה קוגניטיבית (כלומר, "כוח רצון"), כדי למנוע מעצמם מלאכול את המאכלים שהם רוצים. לכן הם ערכו מחקר מקורי על תופעת הוויסות-הנגדי, שבה אנשים שעושים דיאטה נוטים לאכילת-יתר יותר מאנשים שאינם בדיאטה. במחקר זה הם השוו את כמות הגלידה שאכלו עושי דיאטה לכמות שאכלו אנשים שלא עושים דיאטה, אחרי ששתו שייק חלב גדול או קטן.

החוקרים גילו שעושי הדיאטה אכלו, למעשה, יותר גלידה אחרי ששתו את השייק הגדול, בהשוואה לכמות שאכלו אחרי ששתו את שייק החלב הקטן. למה? משום שאפילו אחרי החטיף הקטן, עושי הדיאטה חשבו, לעזאזל עם זה. כבר קלקלתי את הדיאטה שלי, אז אני יכול בכל מקרה לאכול מה שאני רוצה.

מחקרים מצאו שתופעה זו גוברת כשעושי דיאטה מבחינים במישהו אחר שמגזים באכילה, ואפילו כשהם חושבים – אבל לא בטוחים בכך – שהם צרכו כמה קלוריות עודפות. מחקר אחד מצא שהם הושפעו כך אפילו כשרק הריחו מזון.

מה קורה איתכם? האם אפקט "לעזאזל-עם-זה" מופיע אצלכם אם, בעודכם עושים דיאטה, אתם נכנעים ואוכלים מנה קטנה של גלידה; או אם במקום חזה העוף בגריל, שאתם נוהגים לאכול בדרך כלל, אתם לוקחים משולש פיצה? קרוב לוודאי שהתשובה חיובית. אם הגעתם לנקודה שבה אתם אומרים, "לעזאזל עם זה," אין ספק שאתם מתמודדים עם רגשות רבים – בושה, אשמה, חרטה, כעס, תסכול, חוסר תקווה. זו דוגמה לקלות שבה רגשות מסוגלים להוריד אותנו מהפסים.

חלק מהמטרה של שיטת "אכילה חכמה" היא למנוע את אפקט "לעזאזל-עם-זה". כשתעבדו על אימוץ שיטה זו, תרכשו כלים טובים יותר להתמודדות עם אכילה רגשית.

ספרים נלווים: