הקשר בין הפרעה טורדנית כפייתית (ocd) לבין חיידקים במעיים

סיפורה האישי של מטופלת מדגים את הדרך שבה חיידקים במעיים מסוגלים להשפיע על מוחה של אישה הלוקה בהפרעה טורדנית כפייתית (ocd)?
 

 

בטןמתוך הספר מוח מנצח 

 


אני רוצה לספר לכם על אישה שהגיעה אליי לטיפול עם רשימה ארוכה וטיפוסית של בעיות. רובן התחילו במעיים – היא אובחנה כחולה בתסמונת המעי הרגיש, סבלה מנפיחוּת איומה אחרי כל ארוחה כמו גם מצרבת קשה, והייתה לה גם מחלה אוטואימונית עם כאבים במפרקים והרבה תסמיני דלקת, כגון אלרגיות ופריחה. כמו כן היא סבלה מתסמונת מטבולית (קדם-סוכרת), מבעיה בבלוטת התריס וממתח כרוני.

 

בנוסף לכל הבעיות האלה לקתה גם בהפרעה טורדנית-כפייתית (ocd) שהתישה אותה. היא הייתה אדם משכיל, מאוזנת בכל שאר ההיבטים, ועל פני השטח לא היה בה שום דבר משונה. אולם במשך שנים לא יכלה להרים דבר מהרצפה או לנקות או להזיז חפץ כלשהו בביתה, בגלל הפרעה כפייתית מוזרה זו! בעשר השנים שקדמו לביקורה אצלי הסתגרה מאוד בגלל תשישות, תסכול ואפיסת כוחות שסבלה בגלל ההתנהגות המוזרה שלה. 


 


במשך שנים נטלה תרופות רבות: ריטלין, תרופה נגד התקפי אפילפסיה שניתנת לחולים בהפרעה טורדנית-כפייתית ומחלה דו-קוטבית, שתי תרופות נוגדות דיכאון ותרופת הרגעה חדשה שהייתה נתונה לפיקוח צמוד. זה היה אוסף מדהים של תרופות לייצוב מצב הרוח, סמים משכרים וסמים מדכאים.  


 


בטיפול בה גילינו שהיא אלרגית לגלוטן ומוצרי חלב ולגופה חדרו פפטידים מזיקים בגלל עיכול גרוע. חלבונים אלה נוצרים בגלל עיכול לא מושלם של קזאין (ממוצרי חלב) וגלוטן (מחיטה). מחקרים גילו קשר בינם לבין הפרעות נפשיות רבות, בעיקר אוטיזם והפרעת קשב וריכוז. היא סבלה גם ממחסור בוויטמין D ובמגנזיום, שעשוי לתרום לדיכאון וחרדה.


בבדיקת צואה לא מצאנו חיידקים חיוביים נורמאליים במעיה. השכבה הפנימית של המעיים הייתה מודלקת, וכמה זרים התנחלו בה, כולל קנדידה.


המעיים הם מערכת אקולוגית אמיתית – כמו יער גשם. חיים בהם יותר מ-500 זנים של חיידקים, שמשקלם הכולל הוא 1.5 קילו. בגופכם יש יותר דנ"א חיידקי מאשר אנושי. אולם החיידקים חייבים להיות מאוזנים (כלומר- רוב גדול לחיידקים חיוביים, המכונים "חיידקים פרוביוטיים") ובמקום הנכון (לרוב במעי הגס) כדי שהמעיים שלכם יפעלו כיאות.


 


טיפול פשוט מחולל פלאים 
כדי לנקות את מעיה של אישה זו נתתי לה טיפול חדש - אנטיביוטיקה שאינה נספגת (רפיקסימין)  ומסלקת חיידקים שליליים שפלשו למעי הדק. ציפיתי שהנפיחוּת שממנה סבלה, ואפילו כמה מתסמיני הדלקת, ייעלמו על-ידי טיפול במעיים שלה, אבל הופתעתי ממה שסיפרה לי אחרי שנטלה את האנטיביוטיקה.


 


ההפרעה הטורדנית-כפייתית שלה נעלמה בן לילה! אחרי שנים של טיפולי פסיכותרפיה ותרופות פסיכיאטריות שנכשלו, לפתע הייתה יכולה לנקות את ביתה ולהרים כל חפץ מהרצפה.


 


רמה גבוהה של אמוניה בדמה היא שגרמה לה להפרעה זו. אמוניה היא רעלן עִצבי שמגרה את תאי המוח והמיטוכונדריה (האתר שבו נוצרת האנרגיה בכל התאים). חיידקים שליליים במעיים מייצרים אמוניה, וכשהכבד אינו מצליח לסלק אותה, או שפשוט הכמות שלה גדולה מדי, היא גורמת לנזק במוח. כל רופא יודע זאת, מאחר שמאז שנות השישים של המאה ה-20 מטפלים רופאים במחלה שמכונה "אנצפלופטיה כבדית " - אי-שפיות זמנית שנפוצה בקרב חולים עם כשל בכבד. חוסר התפקוד של המוח נגרם על-ידי כמות גדולה מדי של אמוניה, וניתן לטפל במצב זה בעזרת אנטיביוטיקה, שמסלקת את החיידקים שמייצרים חומר כימי זה במעיים. כשבדקנו שוב את רמת האמוניה שלה אחרי הטיפול, היא חזרה למצב נורמאלי. אחרי כמה חודשים החיידקים השליליים חזרו, ואיתם גם תסמיני ההפרעה הטורדנית-כפייתית שלה. ושוב, טיפול בעזרת אנטיביוטיקה ריפא אותה מהפרעה זו. הקשר היה ברור.


 


זו רק אחת הדרכים הרבות שבהן מסוגלים חיידקי המעיים השליליים להשפיע על המחשבות והתפקוד הקוגניטיבי שלכם. 

חיידקים רעים וחיידקים טובים 
פרט לאמוניה, מיוצרות עוד מולקולות רעילות רבות על-ידי 500 זני החיידקים המזיקים שמתגוררים במערכת העיכול שלכם. החיידקים הפרוביוטיים הטובים עסוקים מאוד בחייהם המשותפים איתכם. אתם נותנים להם מקום לחיות במעיכם, והם גומלים לכם בעזרה בעיכול וספיגת המזון, בייצור הוויטמינים הנחוצים (כמו ויטמין K וביוטין), בטיהור גופכם מרעלים, בהפקת אנרגיה בשביל תאי המעיים שלכם, בויסות המטבוליזם של הכולסטרול ובשמירה על איזון pH  נורמאלי.


 


הם גם מתחרים בחיידקים הרעים - טפילים, קנדידה וחיידקים יוצרי-רעלים - על מקום במעיים שלכם. חיידקים רעים אלה מתרבים ומשתלטים עליכם, משום שאתם נוטלים יותר מדי אנטיביוטיקה, אינכם אוכלים מספיק מזונות צמחיים עם הרבה מאוד סיבים (שהחיידקים הטובים אוהבים לאכול) או צורכים יותר מדי סוכר (שהחיידקים הרעים אוהבים עוד יותר). אז נפגמת פעולת המערכת האקולוגית כולה, החיידקים הטובים מתמעטים והרעים "חוגגים", והתוצאה היא שיבושים קשים עוד יותר, שמשנים את מצב הרוח ותפקוד המוח.


 

 


לקריאה נוספת:

דלג לתוכן מרכזי