האמת יוצאת לאור: על גלגולו של הספר ''שוטי החלב''

"דוקטור, איפה אפשר למצוא את הספר?"

כמעט שבע שנים חלפו מאז התיישבתי, מתוך דחף בלתי-ניתן לכיבוש, לכתוב את המהדורה הראשונה של הספר: "עזוב ת`עטינים שלי – רקוויאם לחלב".

לפני כן הרגשתי את הכעס גואה בתוכי בעוצמה שלא הייתי מסוגל לשלוט בה, כמו יולדת שאינה יכולה לעצור את צירי הלידה.

הכעס הצטבר בי בשל הידיעה המתמשכת שחלק נכבד מהחולים, מטופלים שלי ושל אחרים – גודשים את בתי החולים וממלאים את פרוזדורי המרפאות רק בגלל צריכת מוצרי חלב-פרה.

החולים האלה סובלים מהרעלת חלב שמקורה בחלבוני החלב של הפרה, הזרים לגוף האדם. מדובר בהרעלה כרונית – לא יותר מזה! אבל אף רופא, ברחבי המערכת הרפואית הגדולה, לא העלה בדעתו שאותו נוזל תמים, שצבעו כצבע שמלת הכלה הבתולה, עלול להרעיל ולהרוג.

המילה "רגישות-יתר" באה לכסות על האמת המרה: מדובר בהרעלה!

גם את מחלת הצליאק ניתן לכנות "רגישות יתר לגלוטן (גליאדין)", אבל בעברית פחות מנומסת, אפשר לומר שמדובר בהרעלת המעי הדק על-ידי גלוטן, הנמצא בעיקר במוצרי חיטה.

סלקו את הגלוטן, את הרעל הייחודי – ואין מחלת צליאק.

זה כל-כך פשוט!

ראיתי את החולים הרבים. ראיתי גם את אלה האמורים לעזור להם, ולו רק מתוקף הזכות שניתנה להם לחתום על מסמכים רפואיים (כולל תעודת פטירה), אך אינם עושים דבר ממשי כדי לסייע לאותם האומללים, הגולשים במורד בריאותם המידרדרת.

פשוט לא הייתה לי ברירה. 

אז ישבתי לכתוב.

הכתיבה הייתה עבורי כמו לידה: הקלה עצומה על הלחצים שבבטן, שגברו ככל שהתרחב המידע שאיתרתי בספרות הרפואית על הנזקים שבחלב-הפרה לבריאות האדם.

אלא שבניגוד לתחושת האם, שהרך הנולד הוא שלה, מעולם לא הרגשתי שהספר שייך לי, למרות שאהבתי כל מילה בו.

ידעתי שהוא שייך לאחרים ושאפתי שיגיע לידיים אחרות, ידיים רבות, ואל עיניים רבות שטרם נחשפו למידע החיוני שהוא מכיל.

לכן חיפשתי אדם אמיד, שיסכים לממן הדפסה של מאה אלף עותקים להפצה בחינם בכניסה למרכולים – שם מבקרות בעיקר נשים, שהן הקובעות את בריאות הילדים, הנוער, הלוחמים, המבוגרים, הקשישים. כולם. הבריאות והמוות בידי האישה.

לא מצאתי אדם כזה.

אולי כי אין עשיר המעוניין להרוס עסק של עשיר אחר.

לאחר הדפסת המהדורה הראשונה, הועבר הספר להפצה ברשת חנויות ספרים גדולה. מהדורה בת כאלפיים ספרים, כמדומני.

כעבור שלושה שבועות התחילו להציף אותי שיחות טלפון מכל רחבי הארץ – אשדוד ואשקלון, תל-אביב וחיפה.

"דוקטור, איפה אפשר למצוא את הספר?" שאלו כולם.

"ברשת חנויות הספרים", עניתי.

"אבל אין, אמרו שאזל!" – ענו לי.

אחרי שבועיים בקירוב, פניתי למפיץ כדי להבין מה קרה.

"מצטער, ד"ר אבני", אמר המפיץ. "השבוע הוחזרו אליי מאות ספרים. ברשת אמרו שלא היה עניין בספר".

לא רוצים, לא צריך – אמרתי לעצמי.

ואז, אחרי עוד כמה שבועות, קיבלתי שיחת טלפון.

"אתה לא מכיר אותי", אמר הקול מעבר לקו, "אבל רציתי שתדע: הספר שלך היה על שולחן הדיונים במועצת המנהלים של המחלבה הגדולה. אז אל תתפלא". אמר וניתק.

ואז קלטתי.

התברר כי למרות שהייתי תלמיד טוב במתמטיקה בתיכון, כנראה לא הצטיינתי בתחשיבים מתמטיים כלכליים. רק אחרי שהאלמוני הסב את תשומת לבי לעניין, הבנתי את מצב העניינים:

הרי המחלבה הגדולה מוכרת בשוק המקומי מוצרי חלב בסכום של שישה מיליארד ש"ח מדי שנה.

כלומר, אם רק אחוז אחד מהקונים יחדלו לרכוש את התוצרת, תפסיד המחלבה הגדולה שישים מיליון ש"ח במכירותיה באותה השנה.

ואם, לצורך החישוב, 10% מנשות הארץ היו משתכנעות שהן, בקניותיהן, קובעות את בריאות בני ביתן, והיו מחליטות להימנע מלקנות מוצרים מחלב-פרה – הייתה המחלבה מפסידה 600 מליון ש"ח בשנה.

אלוהים אדירים. איזה נזק אדיר בגלל ספר קטנטן.

מה אתם הייתם עושים?

אם היה לכם לב יהודי ממוצע, חנון ורחום, האוהב פרה ברפת ואדם הקשור לסל הבריאות – הייתם לוחצים על רשת חנויות הספרים הגדולה להחזיר את הספר למוטב, כלומר אליי, הרחק מעיני הציבור.

אני מצהיר בזה שהמחלבה הגדולה תפסיד במלחמה הזו. בטווח הארוך, מכירות מוצרי חלב-פרה יֵרדו אט-אט - כי הצרכניות אינן טיפשות, ותבונתן תוכיח את עצמה.

בשעתו נפגשתי עם מר שלמה בניזרי, כאשר כיהן כשר הבריאות, וניסיתי להבהיר לו כי מניעת מוצרי חלב-פרה מפי האישה ההרה ומפרי בטנה – מרגע היוולדו ועד גיל שנתיים – תחסל כמעט לחלוטין את סוכרת הנעורים. הבחור קפא על מקומו בתדהמה, אבל המבצע היה גדול עליו.

גם עבור הרב פירר בבני-ברק היה הנושא גדול מדי. הוא התקשה להאמין לי.

גם רחל, מזכירת שר הבריאות ניסים דהן, התקשתה להאמין לדברים, לאחר הרצאה שנשאתי באוזניה.

כך חלפו על הספר כמעט שבע שנים, שאולי ניתן להגדירן כשבע השנים הראשונות, הפחות טובות.

עד שיום אחד הגיע משב רוח מרענן – כי במשובים שכאלה מעולם לא זכיתי – כאשר דוקטור שאול טל, מנכ"ל הוצאת פוקוס, הציע לי להגיש לקהל הקוראים הישראלי, וייתכן שאף לדוברי שפות קשות אחרות, את ספרי "עזוב ת`עטינים שלי – רקוויאם לחלב", כשהוא משופר, עבה יותר, ואולי אפילו תחת שם אחר, יותר מסחרי, פחות פרובוקטיבי.

הבט, אמר לי שאול בטון משכנע, אנשים הרי רוצים להבין יותר. אין להם מושג על מערכת העיכול, למשל. כאשר אתה בא לזעזע את מוחם ולשנות את מסלולי התנועה שלהם בסופרמרקט השכונתי או הבין-עירוני, תוך ויתור על העצירה והחנייה באזור מוצרי החלב, שעד קריאת הספר שלך היו ה-Bread and Butter ("הלחם והחמאה") של חייהם ואמונתם – הם ישמחו לקבל חיזוק נוסף. מתכונים, למשל.

ואל תשכח, הוסיף ואמר שאול, כי מאחר שקטלת את מוצרי החלב, רוב הקוראים יפרשו, במוחם האנליטי, כי גם החמאה אסורה בשימוש. ואתה הרי מטפטף לי נון-סטופ שהמרגרינה היא בגדר "רוצח זוטא", ושבחמאה דווקא כדאי להשתמש, ואתה אפילו מוסיף שאם זו חמאה של פרה שוויצרית – הרי זה משובח, כי הרכב השומנים בחלב-הפרה השוויצרית, הנושמת אוויר הרים ואוכלת עשב ירוק על כל גבעה והר אלפיני, טוב עשרות מונים מהשומנים שמקורם בחלב-הפרה הישראלית, הכלואה במכלאה מזוהמת ומקבלת מזון שתכנן האדם ואינו נמצא בטבע. אז אולי גם תכתוב איזה פרק קליל על חשיבות השומן לבריאות האדם, על אומגה-3 ו-6, וחומצות טרנס?

אבל זה לא כל-כך קשור למוצרי חלב, טענתי בתוקף, מתוך אמונה כי הספר אמור לכלול רק את הדברים הקשורים לשם עצמו, ויתברך גם השם הזה.

בסדר, בסדר, אז תתחשב בבקשתי ועשה את מה שהצעתי, שח שאול בקול שאינו מתיר מרחב לעצמאות. כי שאול, כאמור, הוא המוציא לאור, שלעיתים מוציא עור ללא אלחוש... ולפיכך סוכם פה אחד (הפה של שאול), לפי מיטב הדמוקרטיה, כמו שמקובל במאפיה הסיציליאנית – שאוסיף עוד כמה פרקים, תוך שמירה על הספר המקורי ועדכונו בהתאם לשינויים שחלו עם הזמן שחלף מאז הדפסת המהדורה האחרונה.

והרי הוא לפניכם.

את המחמאות – נא לשלוח אליי. את ההמחאות – לשאול המו"ל.

מקווה שתיהנו ושתלכו בדרכי, שהייתה כנראה גם דרכו של הרמב"ם. אני יודע שיש כמוני עוד מאות ואלפי רופאים, שהמוסדות הרפואיים ה"ממלכתיים" ניסו להשתיקם או שהקיאו אותם מקרבם בגלל דרכם, שלא התאימה לדרך המקובלת על הממסד השולט בבריאות ומתקיים בזכות החולי.

את הספר שוטי החלב - על נזקי החלב לבריאות, ניתן כיום למצוא בחנויות הספרים. אך אם בכל זאת אתם מתקשים להשיגו - הוא תמיד יהיה זמין למכירה אצלנו ב"הוצאת פוקוס".

 ספרים נלווים: